לא יודעת, ז"א הי'ה ברור שהיא אומרת שטויות, למה זה עדיין כאב לי
וניסיתי להבין הרי וודאי שזה לא הגיוני, אבל,
אולי בחינת שזה אומר שהיא רואה אותי כך, אבל לפי ההגיון שלה אם כך אז היא לא היתה אומרת את זה, משמע לא זה העניין
בסוף שתקתי כי מה יש לי לומר, וחשבתי בשקט ש
בצהריים כשאמרתי לה שכן זה אסור בשבת היא שתקה
שתיקה כואבת לפעמים, מסתבר שלא רק כשהיא בהקשר של מוות,
אבל מילא להחליט ש למה לנסות לסחוף את כולם
זא זה ברור למה כי נראה שמצאת את האמת אבל את בת 15 בקושי למען ד' חכי קצת תחשבי את מחליפה דעות בקצב שבו בן ממוצע מחליף בגדים,
אוף,
למה לדון על בנים ובנות ולהפך מול כולם, להאשים אותי בפרובוקצי'ה כשאני מציגה בניסוח מעודן את דעת התורה אבל לא לדאוג מלהציג ערעורים על הקביעות הבסיסיות של העולם
|נושם עמוקות| די, אני אמרתי מראש שזה יקרה, לא שזה מעודד, מתישהו היא תפסיק לנסות לאתגר אותי ולגרום לי להתעצבן עלי'ה, עד אז, לשתוק, למרות שיש תשובות ותשובות טובות
לפחות ב****** היא מתרחקת ממני, שלא יקשרו,
(אני רוצה להתחתן. בלי קשר לנל, זא גם, אבל לא מבחינת החתונה א-לא,)
זה, קשה, אין לי עכשיו אווירת קדושה בכלל, רק שקט או רעש שמעיד על השקט ואין אמ והכל כ"כ מוחצן ומוסתר ושונה ו ו ו
אני רוצה לחזור כבר הביתה, ל**, ל,
[הם בכלל מתחתנים בעוד שבועיים! לא היתה מניעה מ,! אז אז למה הי'ה צריך להשליך אותי להתמודד עם כל מה שהי'ה לבד?]
[|מנסה להרגע| זה לא השיקולים שלך ולא המקום שלך להתערב בו. א-לו לא השיקולים שלך ולא המקום להתערב בו. גם ככה כשניסית להתנגד ולהביע טיעון זה לא שיפר את המצב, את בחרת לשתוק כשהבנת שהיא מתכננת להשאיר אותך לבד להתמודד עם ******, ולא משנה שזאת היתה הבחירה הנכונה (כנראה) היא עדיין היתה שלך,]
|זורק לחלל האוויר| אני רוצה ללכת ולרוץ את המדרגות מהשוק ל רחוב הזה שאף אחד לא זוכר איך קוראים לו ולהמשיך ללכת ולרוץ ולחייך ולומר שלום לכיכר החורבה איפה שהתדיינו עם משרד החקלאות ועיריית ירושלים והשירות הוטרינרי על הגדיים (|משתעשע|) והנה כניסה אחת לבית של הרב והנה השני'ה ובואו רק נעבור לראות אולי י'הי'ה למטה ונוכל לזכות לחזות בזיו קודשו ולא ולחזור מסביב הנה הבית של הרב טאו למדתי איפה הוא אחרי ששא-לו וידעתי רק בערך כי חברה שלי המליצה לי עליו בחור מקום לדייט (זה מורכב) וליד הרב והנה מכון המקדש וכיכר בתי מחסה והנה פה היינו בכיתה ו ושכבנו על הרצפה וקראתי ספר שעסק בשואה ופחדתי ממנו, הספר הרביעי בחיי שפחדתי ממנו, ומלא בנות צחקו עלי, זא בלי קשר, אז גם כ"כ בהרגשתי מנותקת וחזרתי לפנים ושיחקנו מעגל השקר ולא הבנתי מה החלק המהנה בלרמות, (משום מה נזכרתי פתאום בפעם שהגעתי לבית של חניכה שלי, זא מכיתה ח', ו, הממ
יש לי עדיין את המכסה לבקבוק שתפרתי לה כי) ולרוץ (אוויר חופשי!) והנה פה ישבתי פעם למיין את ה**** ו**** הביא לי את **** *** ***** כדי לעיין בו קצת תוך כדי אז ישבתי וניסיתי במקביל אבל קשה קצת לעסוק במשהו כשאתה באמצע לרעוד מכאב וגעגוע למשהו שלא הכרת מעולם, ומי יודע אם תכיר אי פעם,
בסוף הוא אמר שהוא ראה את האור בעיניים שלי כשהשאיל לי לכמה דקות ואמר שאקח ואחזיר לו מתישהו, החזרתי לו מתישהו אחרי שאמר לי לא פעם ולא פעמיים להרגע ובנחת אבל אני נסערתי כי איך זה אצלי ו הרצון שלו מן הסתם עז פי כמה וכמה
בסוף הם החליטו שלא להתארס ו זה כאב לי, במפתיע, כשהוא בקש ממני להעביר לה אמרתי שכן בטח זה על הדרך למרות שתכננתי לחזור הביתה ו העברתי ו יומיים אח"כ היא בקשה שלא וחצי שנה אח"כ ניסתה לשדך לי כמה בחורים ושנה וקצת התארסה ו זה הרגיש לי כ"כ לא שלם כי, אבל, מה אני יודעת,
באופן כללי זה סיפור שמורכב לי קצת זא כי הוא ידע על ה** ו זה פשוט משהו ש כ"כ אישי מבחינתי, ועצם העובדה שאדם חיצוני (שלא ****) יודע כאבה לי, כל פעם מחדש,
בשס שלי שעל המדף יש 30 כרכים מסט של 20, כאשר 19 מקוריים והשאר כפילות, רק מסכת ***** אין לי כי הוא בקש לשאול ואני לא רציתי לדבר ולבקש שיחזיר,
זא לא נורא זה סה"כ 11 שקל ומסתמא מתישהו אגיע לחנות אבל, זא, זה מהותי יותר,
רגע כשהשא-לתי לו שמתי לב שנותר הדף של החשבון שעשיתי בערב לפני, וגם שם,
אם יוצאים מהגניזה שמא-לה ורצים רצים למטה כ"כ שמובילה הרוח מגיעים להר. ואיך אפשר לשתוק כשמגיעים להר! התגדלות הדעת, אע, אממ, אורות, צריך כלים,
אם עולים בחזרה וממשיכים למעלה ויוצאים משער ציון ורצים רצים רצים או פשוט לוקחים 38 ואז אוטובוס של ערבים מגיעים לכביש שממנו יש אוטובוס לגוש ושם פגשתי את אבא והלכנו לעוד יום של ימי העיון בתנך, היום הראשון,
פגשתי שם הרבה יותר מדי אנשים מוכרים באופן מפתיע ובשלושת הימים שהלכתי היו שיעורים יפים ממש,
אבא שלי צחק על המערכת המקדשיסטית שלי, אבל, אה,
ביום שלישי הלכתי למאהל של חוזרים ו |משועשע| אממ כן זה די מסכם את הנ"ל
ואיזו ערבית! אע, התגדלות,,,
הממ. כדאי ללכת לישון לפני שלוש. שחרית בחמש וחצי |דופקאתהקירבראש|. הממ. צריכים לצפות לטהרה ולקדושה ולא להתייאש ולא ליפול ברוח כלל בכל מה שיבוא. בהשתדלות!
