אתם מכירים את זה שאתם רוצים להיות לבד...אבל כשאתה באולפנא/ישיבה זה לא מתאפשר לך בכלל....
נגיד רוצים לשחנ"ש עם חברה וכל שתי דקות מישי אחרת באה לבדוק לאיפה נעלמת...
נגיד רוצים להתבדד ולשוקע במחשבות וזה פשוט לא אפשרי....כי אתה מוקפ כל היום בחברים..
ד"א-
אם חברה טובה אומרת לך שהיא מתנהגת ממש בצורה מגעילה...[כאילו היא מודעת לזה...] ואינ לי דרך להציע לה שתשנה את ההתנהגות...כאילו זה פוגע בי בסופו של דבר...והיא יודעת שהיא פוגעת אבל היא לא יודעת איך לשנות את המצב...
היא כל הזמן מבקשת סליחה...ואומרת שזה לא יחזור על עצמו...ובכל זאת זה חוזר על עצמו...וכואב כל פעם מחדש...אפילו כואב עוד יותר...מה אפשר לעשות?...ואנחנו חברות שיא הטובות ואני פוחדת שזה ירחיק בנינו...
מי שבין....אשמח שיעזור...[אני בקושי מבינה...]
עוד משו....
אתם יודעים איזו הרגשה נוראה לשמוע שאומרים לך..."פלונית לאן נעלמה לך שמחת החיים...את כבר שלושה ימים לא מחייכת..." ואז אני צוחקת ואז אומרים.."התגעגנו לחיוך הזה.."
אופפ סליחה על החפירה הייתי חייבת לפרוק....
לא בטוח שתבינו...אבל אם מישהו במקרה הבין...אשמח לעזרה.....
[לא יודעת איך אפשר..אבל לא משנה..]
שיהיה לכולם שנה טובה ומתוקה..
אני...=]]