∆°∆עיגול שחור
עצים מתנדנדים ברוח, השמיים כחולים היום, ממש כחולים כמו עניים כאלו משולבות בצבעים.
כמו העניים שלה.
לרגע מרגיש שאין שום סיבה לברוח, סוף העולם לא כאן. אנחנו לא בהסגר, הכלכלה לא נופלת, הכל פתוח. פשוט היום החלטנו להישאר בבית.
יום רגיעה בבית לא יזיק לאף אחד.
עצים מתנדנדים ברוח, רוח טובה כזאת נעימה של תחילת האביב. כאלו העולם קיבל חיות ויופי.
ואף אחד לא שם לב.
הדשא ירוק ממש, הרגע כיסחו אותו. והירוק הזה מזכיר לי מדים. מזכיר לי שלקחו אותו למילואים. מזכיר לי שאני מרגישה קצת לבד כשאני חושבת על ירוק.
אז אני מנסה לחשוב על השמיים הכחולים שמעלי, ומעליו במקביל.
אני בטוחה שבאותו רגע גם הוא הסתכל על השמים. ככה זה
אחים מרגישים.
ולרגע אני מדמיינת שהוא בבית.
אבל את זה כבר קשה להרגיש.
וקשה לדמיין, קשה להבין, קשה לאחוז.
עצים מתנדנדים ברוח, ונטועים עמוק באדמה
...בוגרת קטנה

זה יפה!

 

ונוגע

 

הלוואי שיחזור מהר

כן, הלוואי.עיגול שחור
תודה רבה
×°×עיגול שחור
חצאי מילים וידיים שמוטות בצידי הגוף, חצאי מבטים נזרקים. צעדים רועמים חוצים את הבית הלוך ושוב.
הלוך ושוב.
הלוך ושוב
הלוך ושוב
עוד צעד אחד ואני אתחרפן, עוד שניה אחת של מילמול וחרטה. ובילבול לרגע לא מובן של מבט מתנגש.
מתנגש. והצעדים ממשיכים.
תמיד בבילבול הוא לא מפסיק ללכת. ואת לא מפסיקה לנקות. ואני צריכה לראות אתכם כל כך קרובים רחוקים. ולא מובנים לי
הוא צועק לך שהוא יוצא לחצי שעה, ואני נאנחת בהקלה. קצת שקט
אבל את מפעילה שירים כאלו כדי לכסות על החוסר של הצעדים הגדולים שלו. שחולשים על כל הבית.
את לא מובנת לי. אני טובה בלהבין אנשים, אבל אותך אף פעם לא הצלחתי לפרק לגורמים. את יושבת שם ומקרצפת קירות עם אקונומיקה.
עידן רייכל שר לך שאת לא נשארת לבד ואת בוכה.
ואני לא יודעת אם לבוא לחבק אותך, או לתת לך מבט. כדי שתביני שעידן צודק. ותמיד יש לך אותי.
אבל אני לא מספיקה.
אני רוצה לומר לך משהו, אבל אני רואה את הגוף שלך שמוט ומטלטל. ואני נותנת לך לחוות את הלבד שלך בשיא הכח.
בשלב מסויים אני לא יכולה להכיל את זה, אז אני מגישה לך מים וטישו וכשהמבטים שלנו נפגשים אני רואה שאת מתביישת.
אולם גדלנו באותו בית, אבל את אף פעם לא נתת לדמעות שלך לחוות את האוויר שמפוזר על הפלנטה הזאת.
את לוחשת תודה, ומנגבת את הדמעות וחוזרת להיות האישה החסינה הזאת.
אף פעם לא בכית, לא כשהוא נפטר, ולא הפיגוע, ולא כשהוא עזב וחזר. ולא כשפגעו בך. לא כשאני פגעתי בך.
אני זאתי שבוכה תמיד.
אבל הבילבול הזה הורג אותך, התאהבת ואת לא מצליחה לשחרר. את לא יכולה להישאר אותה אחת. את תלויה.
אני חושבת שאני אוהבת את החלק הזה בך את החלק הפגיע
החלק המנופץ.
עידן רייכל שר שיר שאת אוהבת
וכשהוא חוזר כבר אין שרידים לדמעות שהיו שם, ואת מכבה את השירים בנשימה נקיה יותר.
את נותנת למבטים שלכם להיפגש. ואז יש קצת שקט כששניכם מנקים ביחד.
מנקים את עצמכם.
מילים שלמות מקיפות אותכם, ואני שומעת אותך צוחקת וחיוך לא נשלט עולה לי על הפנים.
כמה שאני אוהבת אותך. וכמה שאת לא מובנת לי. וכמה שאני לא יכולה בלעדייך
^°^עיגול שחור
הם מרחמים עלייך ואת מתרכזת בפעילות הלב שלך.
אבל באחד חמישים ושבע כל לילה, את עוזבת את הלב שלך ונזכרת בלב שעצר. ועצר לך את החיים. את נזכרת.
את זוכרת אותכם ביחד מדמיינים את הילדים שיהיו לכם, ילדים יפים כמו מלאכים, עם עניים ירוקות כמו שלך ושיער שחור כמו שלו. וכמה שאהבת את השיער הזה. וכמה שבכית כשהוא נשר כלא היה. וכמה שבכית כשהגבר שלך ניסה לגרום לחייך כשהוא נשר. והלך
את לא יודעת למה השיער. דווקא השיער גרם לך להישבר. אולי כי זה הזכיר לך שלא תקבלי ילד יפה שנראה כמוהו עם שיער שחור חלק נשפך לך בין האצבעות.
ואת כועסת, את כל כך כועסת על העולם. על כל דף שלא במקום, על כל קמט שלא מגוהץ. את כועסת על כל מקום שאהבתם יחד. את כועסת על כל חלום שחלמתם יחד.את כועסת כי את יודעת שלא תמצאי מישהו כמוהו שוב. את כועסת כי את לא רוצה להמשיך הלאה. את כועסת. את כועסת. ובאלך לצרוח. אבל את סופרת את פעימות הלב שלך.
ובתוך תוכך את הכי כועסת עליו.
את חייבת לסלוח לו, חייבת לסלוח לו שהוא עזב יותר מדי מוקדם למרות שהבטיח לך חיים שלמים. לסלוח לה שהיא מזכירה לך אותו. ולסלוח לעולם שהוא מעז להמשיך בלעדיו
ואולי יום אחד תצליחי לחיות בלעדיו.
אבל בנתיים את סופרת פעימות לב, כאלו לשכנע עצמך שאת עודך בחיים
את מדברת אלי? בוגרת קטנה

סתם, אני יודעת שלא

 

אבל כ'כ מזדהה

עצוב שאת מזדהה עם זה.עיגול שחור
זה לא הסיפור שלי. כאלו אני כתבתי, אבל זה של חברה.
כן, אני עשיתי את זה למישהובוגרת קטנה

ניפצתי לו את כל החלומות

 

הבנת?

הבנתי.עיגול שחור
אבל אני לא חושבת שאת יכולה לקחת את החלומות של משהו אחר על אחריותך.
בהצלחה עם זה.עיגול שחור
זה נשמע קשה ממש
יהיה בסדר, תודהבוגרת קטנה


|°|עיגול שחור
אנשים מניחים שאני אדם עצוב, כי אני בוכה הרבה. אני לא יכולה להעיד על עצמי, אבל אני חושבת שהכרתי אנשים יותר עצובים ממני שלא בוכים בכלל.
הנחת יסוד של האנושות היא שדמעות מסמלות עצב. אצלי הם מסמנות קשת רחבה של רגשות. אני אוהבת להרגיש, אפילו כשאנשים חושבים שזה חורג מהגבולות שהאנושות הציבה לי
וואופרפר נחמד&
כל קטע שלך גורם לי להרגיש שאת כלכך מיוחדת
תמשיכי לכתוב, הכתיבה שלך ממכרת, גורמת לרצות לקרוא עוד
וסתם ככה מה איתך?
תודה ילדה.עיגול שחור
אני בטוב ב"ה, תקופה מורכבת בהחלט.
מה איתך מאמי?
טוב לשמועפרפר נחמד&
⁦⁦♥️⁩
לגמרי תקופה מורכבת
ברוך ה' טוב לי עכשיו, בסך הכל אוהבת את התקופה הזו, מנצלת אותה לעשות דברים שלא היה זמן אליהם ביומיום
אני שמחה לשמוע.עיגול שחור
איזה כיף💜
..הר ומדבר
מדויק. מכיר את זה מהצד של מי שלא בוכה.
תודה.עיגול שחוראחרונה
תשעה באב לפני שלוש שניםקפיץ

היה הפעם הראשונה שמישהו האמין לי

לא שזה עזר. אבל לפחות לא לבד בעולם יותר

בתשעה באב לפני שבע שניםקפיץאחרונה

הייתי בעיר הבהדים

תשעה באב היה מוצש וראשון באותה שנה

ואני לא רציתי להפריע לאלו ששיקרו שהן צמות ורצו לישון, אז ישבתי במרפסת של הבניין ודיברתי עם מוריה (לקרוא לה לכאן? או שהיא תגיע לבד?)

אני כבר לא זוכרת אם זה היה כל היום או רק בבוקר

זה היה יום ארוך מאוד שעבר איכשהו אני חושבת

גם היום יעבור. גם השנה הזו

--מחכה לרחמים~

"כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ"

הצום מתקרבxmasterx

היום בערב

לא מפריע לי ההפסקה המבורכת מכל תעשיית המזון לכמה שעות

בלי בלבולי מוח על חלבון

מספרים

חלב נטול חלב

חופש מהעבודה שמחובר לסוף שבוע ארוך ושבת

שם את בוצר שמדקלם בטעמים שאנחנו דור של פוסט טראומה

אני לא נמנע משירים ומוזיקה אבל השאפל החליט להחמיר

רואה ושומע את נשות הHR שנואות ליבי רוחשות כל מיני רעיונות מעוררי אימה

על גיבוש העובדים בארגון

שצריך לארגן יום שלם

טיולים

ארוחה מפנקת של כולם יחד

צריך להתחשב בכשרויות

למצוא מקום מתאים

אולי גם סדנת שזירת פרחים

רק קללות עולות לי בראש

אהבת חינםxmasterxאחרונה

אז אני חושב קצת על מהות היום שמתקרב

אהבת חינם

אז זה לא בחינם השנאה כלפיהן וגם לא אישית

אני לא הולך לשזור פרחים

או בכלל להגיע

לא גיי ובכללי מעדיף להימנע

ואז אני נזכר באהבת חינם כשהלכתי לא מזמן בעיר

והיו הפגנות

ועבודות

וחפירות

והכל היה חסום ופקוק

אז צעדתי כמה קילומטרים והיה חם

חם למות סחינה של החיים

כמו ללכת במדבר ארבעים שנה

בלי מים ובלי אוכל ובלי כיוון

ניגשת אלי דתיה צעירה עם עגלה עם תינוק שרק נולד ושואלת אותי איך היא תצליח להגיע לצד השני למכללה מסוימת כי הקורס

והמבחן

והנוכחות

והיא כבר מזיעה וחלשה ועייפה

ולי בראש עובר שיש לה לחצות את כל החרא עד התחנות בקצה השני ורק משם תצליח

אפילו מונית אין כאן כי הכל סגור

הייתי משלם לה עליה צדקה מהסוג האהוב עלי

דיברתי איתה מה האופציות והיא מתלבטת בין ייאוש

חורבן

בכי

לבין פרץ אנרגיה אחרון של להתחיל לרוץ עם העגלה.

הצעתי לה שאבוא איתה

אקח את העגלה היא תכתיב את הקצב ונחצה את המרחק הזה בקלות יחסית.

ככה במציאות סוריאליסטית מצאתי את עצמי סוחב עגלה עם תינוק שלא מבין על מה הסיפור

עד התחנה בקצה השני

מקווה שהיא הגיעה

אין סוף לזה אני משלים אותו בראש שלי

אהבת חינם

פשוטה

מלאה מאמץ

מלאה איחורים

מלאה בכל מיני פשלות

אבל מלאה בכוונה פשוטה

סתם מפגש אקראי של בני אדם

להיות טוב זה לבחורכְּקֶדֶם

יש לך יכולת לנצל אדם אחר ולהיות רע ולפגוע יש לך כוח

אדם טוב באמת הוא לא כזה שנולד ככה. מלאך. בלי רצון לפגוע ולקחת. לא.

אדם טוב שאתם רוצים שיהיה חלק מהחיים שלכם הוא דוורא זה שהיה בצומת. הייתה לו בחירה. הוא יכל לקחת הוו הןו כמה שהוא יכל. אבל הוא בחר.

לא נגמרהמפוזר מהכפר

למה הכל כל כך קשה ומסובך

ולמה גם אחרי כל כך הרבה שנים המחשבות האלו לא עוזבות אותי

ותמיד יושעות לחזור ברגעי משבר

קשה קשה קשה

מחכה לשקט

מרגיש בתוך ים סוער והגלים מעיפים אותי ממקום למקום

חייב עזרה!!!

מרגיש שאני נופל למטה מהר מידי

...המפוזר מהכפר

ימינה

שמאלה

ימינה

שמאלה

ימינה

שמאלה

....המפוזר מהכפר

הכל מרגיש תקוע כל כך

אין שום יאוש בעולם כלל

מפחד שהם כל החיים ירדפו אותי .

הן לא עוזבות אותי

מטורףףףףף כמה שטעות של רגע נישארת איתך כל החיים

ותוסיף לזה את כל הטעויות שכולן רודפות אותך כל לילה מגיעות ולא מרפות

...המפוזר מהכפר

איך יוצאים מיזה

HELP!!!!!!

..מבולבלת מאדדדד

(ביצוע ווקאלי. מהמם. שמעתי המון ובכיתי. תשמע אותו.)

🥹המפוזר מהכפר

תודה

ממש ככה

...המפוזר מהכפר

מצד שאני אני מרגיש כל כך כבוי

שאני כבר לא מצליח להתרגש

..מבולבלת מאדדדד

בסוף זה מחלחל.

ותזכור שהיצר הרע הוא זה שמונע ממך להרגיש

...המפוזר מהכפראחרונה

נכון מאד

את צודקת לגמרי

יותר מידי מניעות לצערי (((((((

...המפוזר מהכפר

תודה לך השם על שכל פעם מחדש אתה שולח לי את התזכורות הקטנות שאתה איתי בכל מצב

קשה לי אבא, קשה לי מאד

מרגיש שהכל תקוע, לא מצליח לראות איך הלאה

המצב הולך ומסלים

כואב לי בלב

מבחוץ אפחד לא רואה, אבל מפבנים...

משדרים עסקים כרגיל

יעקב אבינו ביקש לשבת בשלווה, וקפץ עליו רוגזו של יוסף

נווה תלאות, כל העולם הזה נווה תלאות

פה זה לא עולם של שקט ושלווה

עולם העשיה, עבודה יומיומית

יסורים של אהבה

פפפפפהמפוזר מהכפראחרונה

קשה ככ

חזרתי משם אחרCan you hear me

לא יודע למה הפסתי לכתוב

האנשים הקשרים הקשיים בשבתות

יש לי יותר תירוצים מאמת תשובות

כואב לי? חד משמעית! קשה? גם כן.

אז למה? אני באמת לא מצליח להבין למה אני כבר לא משחרר את כל החרא שיש לי על הדף, הגיטרה, הפסנתר או אפילו סתם על קיר או שק אגרוף.

הלב שלי מוצף ברמה לא שפויה וקשה לי אלוהים אוי כמה שקשה לי, אבל אני לא לבד אני בטוח אתה כאן איתי ואיתה ועם כולנו יחד, רק תן לי יד לכתוב עוד שיר, עוד לחן, עוד מנגינה אחת שרק תשאב אותי פנימה. שאני אחזור לכתוב כמו שלא שמע איש מעולם, אבל שישמעו אותי, שיראו אותי, שירגישו כל מילה כמו פעם, מילה אחת מול עשר לבבות שבורים ובכל זאת המילה תנצח עם כל הכח של לבשבור

--מחכה לרחמים~

את בדרך הנכונה

את בדרך הנכונה

את בדרך הנכונה


זה המעשה הנכון

וזה מפחיד נורא

אבל זה יהיה שווה את זה

בעז"ה

יהיה לך טוב

--מחכה לרחמים~אחרונה

הבטן מתהפכת

כואבת נורא

הלב על 250 או 300

מרגישה כל חלק בגוף

הכל כואב

הכל צורח הצילו

איך אפשר להשתכנע שזה המעשה הנכון

אולי יעניין אותך