כמו העניים שלה.
לרגע מרגיש שאין שום סיבה לברוח, סוף העולם לא כאן. אנחנו לא בהסגר, הכלכלה לא נופלת, הכל פתוח. פשוט היום החלטנו להישאר בבית.
יום רגיעה בבית לא יזיק לאף אחד.
עצים מתנדנדים ברוח, רוח טובה כזאת נעימה של תחילת האביב. כאלו העולם קיבל חיות ויופי.
ואף אחד לא שם לב.
הדשא ירוק ממש, הרגע כיסחו אותו. והירוק הזה מזכיר לי מדים. מזכיר לי שלקחו אותו למילואים. מזכיר לי שאני מרגישה קצת לבד כשאני חושבת על ירוק.
אז אני מנסה לחשוב על השמיים הכחולים שמעלי, ומעליו במקביל.
אני בטוחה שבאותו רגע גם הוא הסתכל על השמים. ככה זה
אחים מרגישים.
ולרגע אני מדמיינת שהוא בבית.
אבל את זה כבר קשה להרגיש.
וקשה לדמיין, קשה להבין, קשה לאחוז.
עצים מתנדנדים ברוח, ונטועים עמוק באדמה

