פרפרים סגולים בקעו אתמול מהגלמים,
הם נראו טיפה ישנונים,
פחדו,
לדבר בקול גבהים,
שלא להעיר את השכנים,
או את אלוהים,
בכל מקרה הם עדיין מרחפים,
מחכים,
לזמן שבו יוכלו -
לגמוע מרחקים,
ללטף פרחים,
לטפל בכנפיים רופפים,
למתוח שרירים מעולפים,
לתת, מקום, ליום, של שמש ונופים.
