אצל ה"חילונים" לעיתים יותר קרובות מסתכלים עלי מוזר... וגם מבחינת שמירת העיניים וכו, קל יותר אצל ה"חרדים"... גם זה שסהכ התרבות שלהם והרעיונות שלהם מוכרים לי יותר, מקסימום לא שמעתי את הפרק האחרון (או כל פרק) של חברות תרי"ג, אבל הלכה וכו'.
ואם ממש נתקעים אז תמיד אפשר לשבת באיזה בית כנסת וללמוד...

למרות שבאופן מפתיע, אני יותר זמן בקרבת ה"חילונים". אז צע.

יש כאלה שהם לא רק מרגישים יותר בבית אצל החרדים, אלא מרגישים לשם ממש שייכות. ובאופן מפתיע (או שלא) מרגישים שייכות ממשית גם לדת"ל... (לא לחילונים... זה משהו אחר...)

..

אצל החילונים זה מבחינה אחרת..

הם גם מבטאים את הציוניות שלהם בדרך אחרת, ופחות היינו רוצים ללמוד מהם, גם כמו שאמרו, יש דברים שאצל החילונים אנחנו מוגבלים- כשרות (!!) צניעות.. אני לא מכלילה כמובן..

לאומת זאת אצל החרדים אני ממש אוהבת את השמחה וההתלהבות לקיום מצוות וכאלה- בעיקר אצל החסידיות שממש שמייח שם וכזה יש הרגשה רגועה וכייפית. כמובןן שיש דברים שאני ממש ממש לא מסכימה עם החרדים לגבי בנושא של הוכח תוכיח חזק מדי, קיצוניות, הליכה רק בדרך שלך, לא מודעים בכלל לעולם (שוב, לא מכלילה! אבל זה בעיקרון..) ובעיקר בזה שהולכים רק בדרך של התורה בלי יחס למדינה, וככה פוגעים בה גם..

קיצור בסופו של דבר אני מאמינה שהדרך של הציונות הדתית הכי טובה וישרה! אבל חדמשמעית אני יותר בכוון של החרדים ואוהבת להיות בסביבה שלהם!

אני מכירה חרדים וחסידים די מקרוב. וכן.. הרוב זה לא כמו שרואים בחדשות! הרוב אנשים ממש טובים!! ואם מכירים אותם יותר לעומק אתה יודע באמת כמה כיף להיות בחברה שלהם וכמה טוב יש להם שם!

מה הכוונה?

התורה וההלכה או לחיות את החיים יותר ברוגע ולהיות מחובר לעצמך

בוא ננסח את זה ככה זאת שאלה של האם אתה מסתכל על התורה מהצד החיצוני שלה או מהצד הפנימי האם אתה רואה בתורה דרך חיים ממש או שהתורה מבחינתך באה לידי ביטוי רק בהגדרה דתי.

מקווה שהצלחתי להסביר

ההבדל הוא תהומי. לדעתי.

בתור מי שהוא שניהם. 

רמת הפתיחות ורמת האמונה  (לא נעים לומר)

חרדים הרבה יותר חיים את היהדות! כפשוטו. זה מקום ראשון ואחרון גם. 

זה אמונת צדיקים וחיי חברה. זה ביטול (דבר חשוב מאד בחברה החרדית, ועשית ככל אשר יורוך) ועוד כל מיני... 

 

לדעתי זה הבדל תהומי של ממש.

וכן זה מתבטא גם במה שאמרת

רק שלדעתי זה לא מה שקובע את ההבדל...

אבל הדרך הכי קלה שאני מכירה ללהיות מחובר לעצמך ולחיות את החיים ברוגע היא דרך עבודת הבורא.

נכון השאלה היא האם אתה עובד את ה' כדי להיות מחובר לעצמך ולחיות ברוגע וכו' או כדי לעבוד את ה'. (זה 2 רמות שונות בעבודת ה')

אבל למה זה סותר?

צודקת זה לא סותר. חוזרת בי

אבל ככל הנראה אני לא פרמטר

לפחות בהגדרה היבשה
ב. מאז ומעולם הסביבה שלי הייתה דתית-חרדית. מעולם לא גרתי באזור שהיו בו יותר מ15% לא דתיים. רוב החברות שלי הן דתיות-חרדיות. בודדות אלו שלא

זה לא שאני לא מרגישה נח בסביבה לא דתית, ממש לא. אני פשוט לא רגילה. ואם נסביר את זה בצורה יותר שטחית אז זה כי החרדים יותר נראים כמוני מאשר לא שומרי תומ"צ...


(אגב אני חושבת שהשאלה אצלי יכולה להיות איפה אני מרגישה יותר נח, אם אצל הדתיים או החרדים. ואז התשובה תהיה חד משמעית דתיים.)

כי אני נמצא בסקאלה השנייה באמת. 

דתי וחרדי. במקביל...

מצד אחד, השקפת העולם הציונית שלי היא דתית. וגם אורח החיים. כלומר הלבוש, מקום הלימוד והגישה הפתוחה לכל מיני...

 

מצד שני, יש לי רב'ה ואני משוייך לחסידות מסוימת. אני מזדהה מאד עם האווירה ותפיסת העולם הסגורה מאד ששמה כללים מאד ברורים לגבי מה נכנס ומה לא. לגבי הדרישות הגבוהות לקדושה וסינון של דברים שלא קבילים. וודאי שגם החיצוניות חשובה. הלבוש. שגם אותו יש לי לפעמים... בשבתות וחגים. והביטול לרבנים שנהוג בחברה החרדית - חסידית... 

 

ונראה לי שתיארת פה כל רמת-גני ממוצע

לא יודע מה זה רמת - גני ממוצע. 

אני מניח שברמת גן כמו כל ישיבה חסידית יש כאלה שמשתייכים יותר לחסידות כזו או אחרת. לא יודע אם באותה רמה... 

ק"ו שאני לא אדע...
נכון

אבל השתייכות לחסידות מסויימת ורב'ה - מעטים האנשים...

אני שייך שם. הוא הרב'ה שלי, יש מכיר שם אנשים והם אותי, הרב'ה מזמין אותי לחתונות וכו'. כמו כולם. ב"ה. 

מצד שני - בני עקיבא והכל... 

והחסידים מתייחסים אליך רגיל כמוהם או יותר כמו 'מזרוחניק שצריך לקרב אותו'?

אבל הרב'ה הוא העיקר... שדאג לי לא פעם שאקבל בדיוק כמו כולם. הזמנה לחתונה כמו כולם... וכו'. 

זה מעניין

נראה לי שמי שלא חווה את זה מאותו מקום, לא יכול להבין את ההתרגשות הזו שמתקשרים מהרב'ה ואומרים שהרב'ה ביקש לשאול אם קיבלתי הזמנה, או אם אני יודע על הטיש המיוחד שיהיה... 

 

התרגשות שאין כמוה בשום מקום. לדעתי

לא חוויתי את זה אבל בתור חסידית אני לגמרי יכולה להבין.

אין כמו חרדים. וכמו הרב'ה שלי. והחסידות. 

וגם הדת"ל פסדר...

השקפתית? רגשית? חברתית?

ז"א באילו תחומים?

בעיקר בלחיות את היהדות בצורה מאד מאד חזקה כמקום ראשון ואחרון בלי להתבייש בזה. 

 

השקפתית או לא- זה לא משנה.(מבחינת חיבור ואהבה)

ממה שראיתי בחוויות האישיות שלי, שזה תלוי אישיות לגמרי,

90 אחוז ממשפחתי חילונית- יש שם כאלה שאני מרגישה לידם יצורה מוזרה, ויש כאלה שיותר בנוח.

 

הציבור החרדי- לצערי לא מכירה אותו מספיק לעומק, לא היו לי מפגשים אינטנסיבים איתו לצערי

ולוואי שאזכה להכיר. כמובן שגם שם- ישתנה בין אדם לאדם.

 

ושוב, בסוף חיבור ותחושת שייכות של 'בית' זה דבר שהוא פחות תלוי השקפה לרוב

זה משהו נשמתי. פנימי.

וזה תלוי גם בסוגי אישיות ותכונות נפש

באותה מידה אני יכולה לא להרגיש בבית גם בתוך מה שמוגדר כציבור שלי.

בית זה מקום שבו אתה יכול להיות אתה עצמך ולהיות עטוף בחום ומוגנות- וזו תחושה שכל אדם וחברה יכולה ליצור

בין אם היא שומרת תו"מ או לא.

 

מבחינה תורנית והשקפתית זה נושא אחר לגמרי.

יותר מסתדר איתם.

איפה זה בא לידי ביטוי?

גם לא בדתל

כל אדם לגופו
אני מסתדרת עם בני אדם לא עם ציבור.
ובגדול אני לא מרגישה בנוח עם הגדרות כי אני מעורבבת

איפה שאין הגדרה זו סיבה לברוח משם כמו מאש - ויותר מזה. אבל לא משנה...

ממני להתנהגות מסוימת זה אומר שגם חילונים וגם חרדים אאוט.
תכלס עד כה כקבוצה הכי הסתדרתי עם גויים

הם הרבה יותר קרובים אלינו..

גם מבחינה פיזית וגם מבחינה תורנית.

מעניין לחקור את זה פעם...

זה די ברור. לא?

אמנם יש יותר שכן הזדהו עם זה, אבל גם פה יש דעות שונות....

את האמת שלא קראתי את כל השרשור..

באתי לאזן כולם פה חרדים מה זה

קיצונית במה?

היא אמרה שבשום מקום כי היא נגד הגדרות... 

אני מסתדרת בכל מקום
אני מתאימה את עצמי לסביבה כמו זיקית
אני מסתדרת עם תל אביבים פלצנים ועם דוסים ממש כשצריך

ובכל זאת, לפעמים במקום שדומה לי ולפעמים במקום שלא.
זה משתנה מהר כל כך.

קל וחומר כשהוא בא בקבוצה/מגזר/שבט/זן/עדר/תנועה כל שהיא.

אשכרה.