בגדול יש מד אור של המצלמה, שנמצא גם על המסך וגם בעינית,
שאומר כמה החשיפה נכונה ביחס למה שהמצלמה משערת.
כדאי שהסמן יהיה על 0, ואז החשיפה נכונה לפי המצלמה.
תמיד אפשר לשחק עם זה.
החוקיות לגבי תריס וצמצם, קשורה למה שאת רוצה להוציא מהתמונה.
צמצם:
ככל שהמספר יותר קטן,
הצמצם יותר פתוח, ונכנס יותר אור.
כתוצאה מזה, העומק שדה, (הטשטוש מאחורי העצם המצולם) יהיה יור גדול.
לא תמיד כדאי לפתוח לגמרי.
לדוגמה:
אם רוצים לצלם פרח, כדאי לפתוח
לעומת זאת, אם מצלמים כמה שורות של אנשים, (או אפילו אחד, תלוי בצמצם)
כדאי לסגור כדי שהאנשים מאחורה לא יהיו מטושטשים.
תריס:
ככל שהמספר יותר קטן (1 חלקי משהו),
התריס נסגר בצורה מהירה יותר, ונכנס פחות אור.
היתרון:
התמונה "קופאת" יותר מהר
לדוגמה:
אם רוצים לצלם אדם שרץ,
אז יתכן שהוא יהיה מרוח במהירות איטית, כיוון שהמצלמה קולטת אותו בכמה מקומות בגלל התנועה.
ככל שהמספר יותר גדול,
הצילום יותר מרוח.
הרבה פעמים זה יוצר אפקטים מגניבים, עם פנסים וכדו'.
יש בגדול 5 מצבי צילום שימושיים:
auto: המצלמה עובדת לבד.
היא מחליטה על נקודות פוקוס, חשיפה, צמצמם, אם להשתמש בפלאש ועוד.
ממש לא כיף לצלם ככה...
p: מצב חצי אוטמטי.
המצלמה מחליטה על צמצם ותריס,
אבל ניתן לשלוט
על היחס בניהם (לדוגמה אם המצלמה שמה על 100/f5.6 1 ואני רוצה לשנות ל160/f3.2 1
החשיפה (לדוגמה להגדיר למצלמה: תעשי חשיפה לאור +2 ממה שאת חושבת)
פוקס, פלאש, ודברים נוספים.
נחמד לשימוש כדי להתנסות וכשאין זמן לכוון לבד.
עוד 2 מצבים חצי אוטמטים:
Av: אני שולט בצמצם, והמצלמה נותנת לי את התריס המתאים
Tv: אני שולט בתריס, והמצלמה נותנת לי את הצמצם המתאים
חוץ מזה, הם מתפקדים כמו P.
מאוד מומלץ כשיש לנו ערך אחד שרוצים להגדיר, אבל לא מצליחים למצוא את השני.
אפשר להשאר על המצב הזה, או לעבור לM ולהשתמש בערך המתאים שהמצלמה נתנה.
M: שליטה מלאה בהגדרות המצלמה, והמצלמה נותנת מד אור, כמו שהזכרתי
סליחה שזה נורא ארוך, מקווה שזה נכון...
בהצלחה!
