איך ששומעים את המצוקה שלך מעבר למסך עד לכאן...
ממש הלב יוצא אלייך.
עברת דברים רבים רבים וקשים קשים בתקופת זמן כל כך קצרה
גם הריון ראשון
גם הריון שהיה מאוד קשה,
גם מערכת יחסיםפ סבוכה עם חמך וחמותך,
גם לידה קשה
גם החלמה ארוכה
שנמשכת עד היום!
גם בעיה עם הרחם
גם סגר בבית תקופה ארוכה
גם תחושה של לבד לבד לבד
גם מעבר לאימהות -
ולהיות, בתוך כל הקושי העצום הזה אחראית על יצור חסר אונים 24/7
אחריות מטורפת מטורפת שה' ישמור! ובן רגע!
גם חוסר שינה בלילה
גם תינוק דורש
גם תקופת מצוקה וחרדה קיומית של הקורונה
גם ריחוק של בעלך מהקושי וחוסר יכולת שלו להתמודד עם הקושי הגדול תמיד
גם סוג של דיכאון או דכדוך כמו שכתבת
גם חוסר יכולת לעשות כרגע טיפולים בגלל המצב
גם חוסר חשק לחיים
גם בכי רב ובלתי פוסק
גם מחשבות רעות שלך על עצמך
גם מתחים זוגיים בעקבות הכל
גם ציפיות של כל הסביבה ממך
גם פער עצום בין הציפיות האלה למציאות
וגם ההרגשה הכי חזקה - שאני לבד ואין מי שיקשיב!!!
וואו יקרה שלי!!!
רק מלכתוב את כל זה הותשתי! באמת!
אז רק לדמיין מה עובר עלייך!
תראי עם כמה כמה דברים את מתמודדת בו זמנית!!!
פלא שתרגישי ככה?!!?
כל אישה אחרת גם הייתה מזמן מתמוטטת!
כל אחד, רק אחד מהדברים האלה יכול להפיל בן אדם!!!
קודם כל תביני את עצמך יקרה!
תתני לגיטמציה לקושי העצום עצום הזה שאת שרויה בו כרגע.
זה שוק.
מה שאת חווה, הריון ראשון, ילד ראשון, לידה ראשונה,
ועוד שהכל היה קשה וכואב וטראומתי ועוד כל מה שכתבתי למעלה - זה הלם!
הלם לגוף!
הלם לנפש!
יכולה לספר לך עצמי, שלפני 9.5 שנים, הייתי פחות או יותר במצב מאוד מאוד דומה לשלך.
נולדה לנו הבכורה היקרה,
ולצד הודיה להשם עצומה,
הייתי פשוט שבורה ומרוסקת לחתיכות.
גם גופנית. גם נפשית.
הרגשתי שהכל חשוך,
שאני בתוך בור שחור ומגעיל וגדול שאין שום פתח יציאה ממנו, ואפילו לא פתח איוורור.
הכל היה נראה כ"כ חשוך.
ממש זוכרת את הדכאון שהיה לי.
את הגוף שמפורק
את התפרים
את הגוף שהשתנה
את החלום הורוד על תינוקת חייכנית שהתנפץ אל מול המציאות של תינוקת יקרה אבל שלא מפסיקה לבכות ולא לישון בלילה
על השבר הכי גדול כמעט שלי - חוסר משווע בשעות שינה, הצורך העיקרי שלי בערך עד שהפכתי לאמא. העקב אכילס שלי לגמרי.
את הדימום בהנקות,
את הפצעים, הסדקים,
את הכאב הבלתי נתפס
את הרגשות השחורים שעוטפים הכל הכל
את המתחים הזוגיים
את הפחד התהומי והדאגה להיות פתאום אחראית לבת שלי מעכשיו ולעולם!
אין שום פתק החלפה ושום אפשרות לנוח שנייה, כל הזמן כל הזמן צריך להיות אחראית! אני הרי אמא שלה לא?! מי ידאג לה אם לא אני?!
אבל רגע!
מי ידאג לי?1 אני מרוסקת פה!!!
ואו, זו הייתה פשוט תקופה קשה קשה קשה
ואין לך מושג כמה אני מבינה אותך!
וכמה עוד מיליוני נשים יכולות להביןם אותך ולהזדהות איתך!
זה קשה קשה קשה
זה בשום רגע אפילו לשבריר שנייה לא אומר שאת לא אוהבת את הילד שלך או שאת לא מוקירת תודה עצומה לקב"ה,
זה פשוטאומר שזה קשה!
גם מדהים וגם קשה!
ככה אנחנו. מורכבים. בני אדם. לא הכל שחור ולבן.
אני גם זוכרת שבתקופה ההיא גרנו בישוב פצפון של אנשים מבוגרים
וממש לא מצאתי אפילו חברה אחת לרפואה לחלוק איתה את האימהות
והייתי אמא טרייה ופעורה, לא ידעתי כלום מהחיים שלי
אני ממש זוכרת במדויק סיטואציות שהייתי הולכת עם העגלה ובה הבת שלי ברחבי הישוב ומחפשת, ממש מחפשת בנרות אפילו אישה צעירה אחת שאוכל לדבר איתה!!! ולא מצאתי!
ואו. כמה נורא רק להיזכר בזה. בררר צמרמורת בכל הגוף.
ואת חיה את זה יום יום דקה דקה עכשיו!
קשה!!!!
הדבר הכי מעודד וממלא בתקווה שאני יכולה לומר לך עכשיו יקרה,
שגם לי אמרו אותו בזמנו, אבל לא כ"כ האמנתי, אבל מבטיחה לך שזה נכון וזה קרה!
הוא שזה יעבור!!!
זה באמת באמת יעבור!
זו תקופה
תקופה קשה
אבל כל יום יכול להיות יותר טוב
כל חודש זה עולם אחר
הילדה תגדל
היא תישן בלילה יותר
הגוף יחלים
הנפש תחלים
הזוגיות תתקרב
הבעיות יפתרו
את תתחזקי
את תשני לילות שלמים מבטיחה!
את עוד תחייכי מבטיחה!
את תצחקי
ותהני עם חברות
ועם האיש שלך
ומאוכל טוב
וסרט מטופש ומצחיק
את תרגישי את כל הטוב של החיים, ובעוצמה!
לאט לאט הכל יסתדר.
עכשיו זו רק ההתחלה.
וכל ההתחלות קשות קשות.
במיוחד כשהן מיליון התחלות עם מיליון קשיים כמו שיש לך.
אבל הכל יבוא על מקומו בשלום ב"ה!
נסי לפרק את הדברים לאחד אחד
כי כשהכל מעורבב במוח ובלב יש רעש ובלאגן וסטרס בגוף ובלב.
אם את מפרקת דבר דבר - זה כבר מקל.
בואי ננסה קצת לעשות את זה יחד, טוב?
1. עברת הריון ראשון
זה לא קל.
היו לך בטח בחילות, הקאות, מיחושים, כובד, שינוי של הגוף, השמנה, דימוי עצמי, הורמונים, מתחים, חששות ומה עוד.
וזה עבר ב"ה.
אבל צריך לתת מקום גם למה שעברת.
במיוחד שההריון היה מאוד קשה.
2. מערכת יחסיםפ סבוכה עם חמך וחמותך- צריך להבין בדיוק מהי ולמה
(את יכולה לפרט אם תרצי) ולנסות לטפל בזה לאט לאט.
אבל לעשות סדרי עדיפויות וקודם לטפל בהכי חשוב ואז לאט לאט בשאר הדברים.
3. לידה קשה - רוצה לפרוק עליה?
איך היא הייתה?
מה היה שם?
רק לפרוק ולעבד את הלידה יכול מאוד מאוד להקל.
גם הלידה הראשונה שלי הייתה קשה מנשוא, 44 שעות של צירים איומים בלי אפידורל, הייתי מותשת ללא שינה 3 ימים ועם כאבים שלא חלמתי עליהם.
לקח לי הרבה מאוד זמן לעבד את הלידה. אבל עכשיו ב"ה הכל מאחוריי. זה אפשרי.
4. החלמה ארוכה
שנמשכת עד היום!
איך את מרגישה היום?
מה כואב לך?
אולי אפשר להקל באיזושהי דרך?
אם זה דרך תרסיס אלופירט למשל שמקל על התפרים, או מקלחות עם סבון רבות, או מנוחה כמה שאפשר, או רפאי נשים, או פסיקה מרבנים שמקלים ופוסקים להיתר בין האיש לאישה אחרי לידה יותר מהר במקום לסחוב חודשים שאסורים וכו' וכו'.
אם תמקדי בדיוק יהיה אפשר יותר להכווין ולעזור (:
5. בעיה עם הרחם - כנ"ל. לטפל עם רופאת נשים טובה.
6. סגר בבית תקופה ארוכה - קשה קשה קשה!
אוך כמה זה קשה!
ב"ה שיגמר כבר הסגר הזה
7. גם תחושה של לבד לבד לבד -
את לא לבד יקרה!
יש לך אותך!
יש לך את הקב"ה!
יש לך את בעלך!
גם אם לא תמיד הוא יודע איך נכון לנהוג ואיך להכיל ואיך להביע את הדאגה הרבה והאהבה שלו אלייך - הוא תמיד שם בשבילך!
את לא לבד!
יש לך את הילד/ה שלך!
אולי יש לך גם אמא/אבא/אחות/חברה?
(יש לך גם אותי אם את רוצה. או בכתב או בטלפון - בכיף את יכולה להתקשר אליי ולפרוק ולבכות ולדבר, אם תרצי כתבי לי בפרטי ואשלח לך את המספר)
8. מעבר לאימהות -
ולהיות, בתוך כל הקושי העצום הזה אחראית על יצור חסר אונים 24/7
אחריות מטורפת מטורפת שה' ישמור! ובן רגע!
גם חוסר שינה בלילה
גם תינוק דורש
וכפי שפירטתי גם למעלה, זה באמת קשה, אבל לאט לאט זה ישתפר!!!
9. גם ריחוק של בעלך מהקושי וחוסר יכולת שלו להתמודד עם הקושי הגדול תמיד -
כאן מאוד חשוב לזכור שבעלך חווה את הכל מנקודת המבט שלו ומהצד שלו.
הוא זה הוא ואת זו את.
לשניכם קשה, וכל אחד מבטא את הקושי בצורה אחרת.
אני בטוחה שהוא מת לעזור לאשתו היקרה, רק לא יודע איך.
אני בטוחה שגם הוא חסר אונים.
אם הוא "בורח" לפעמים - זה רק כי הוא לא יודע איך להכיל את הסיטואציה ומה לעשות
והוא לא יכול לסבול
פשוןט לא יכול לסבול את העובדה שהוא עומד חסר אונים מול אשתו, אם ילדו, ששבורה!
זה קורע אותו מבפנים!!!
זה יכול לרסק גבר!
הוא כ"כ רוצה לעזור לך
ופשוט לא יודע איך!
אז מנגנון ההגנה שלו אומר לו לברוח לפעמים
אבל זה לא ממך
זה מעצמו
זה מהחוסר אונים
זה מהיאוש
אם תדריכי אותו
תבקשי ממנו
איך לעזור לך
איך לתמוך בך
בחיבוק
במילחים טובות
בתמיכה והכלה - הוא יעשה את זה!
צסבירי לו כמה זה נותן לך ועוזר לך!
אל תפגעי אישית בבקשה, פשוט גם לו קשה והוא לא יודע מה לעשות!
הוא גם צריך לקבל כלים!
10.גם סוג של דיכאון או דכדוך כמו שכתבת - אפשר לפנות לרופא משפחה ולספר
לשלול קודם דיכאון אחרי לידה שמאוד נפוץ,
לקבל עזרה מקצועית בשיחות או כדורים אם צריך או גם וגם
לקבל המון תמיכה מהמשפחה
זה מה שהציל אותי!
התמיכה מהאהובים שלי
מבעלי היקר, מאבא ז"ל ואמא שהיו איתי ועטפו אותי, וכמובן הקב"ה שהחזיק לי את היד והוציא אותי מהחושך הנורא ההוא.
קבלי את כל מעטפת התמיכה שאת רק יכולה!
זה הזמן ללמוד לקבל!
גם אם עד עכשיו היית רק הנותנת - זה הזמן שלך לקבל!
להשקיע בעצמך!
לאהוב את עצמך
ואם לא מצליחה - ללמוד. או לבד או ע"י טיפול
לעשות דברים שמשמחים אותך
שאת אוהבת
לנוח
לבקש עזרה מבעלך עם התינוק ולהשלים שעות שינה
לדבר עם היקרים לך בוידאו או בטלפון ולבכותלהם שקשה לך ולקבל תמיכה!
11. גם חוסר יכולת לעשות כרגע טיפולים בגלל המצב - לא נכון! יש הרבה מאוד פסיכולוגים ואנשי טיפול שעובדים דרך הזום ובפגישות טלפוניות או וידאו גם עכשיו!
זה לגמרי לגמרי אפשרי
פני אליי בבקשה בפרטי ואוכל להרחיב על כך ולסייע לך הרבה יותר.
הכי הכי הכי חשוב - את לא לבד!
את
לא
לבד
יש מי שיקשיב!
אם את אומרת לך בלב: אין!
אני אתעקש ואגיד - יש!
כבר יש לך אותי שתשמח להקשיב לך ולנסות לעזור לך 
ובטוחה בטוחה שיש עוד.
תרגישי טוב יקרה!
המון המון כוחות ואור
הם יגיעו!
