נגיד כשאני חושב על הדתי האידאלי אני לא חושב על גרביים למרות שיש כאלה שזה כן חשוב להם.. אבל יש לי עוד מלא במה להתקדם...

תמיד אפשר להתקדם!! אבל לשמור על נורמאליות ולאזן את הקדושה והרוחניות בחיים שלך.. לא תמיד! אפשר גם כמובן לעשות דברים אחרים

בשמחה ואם זה לא אז משו פה לא בסדר

לא אמורים לכאורה לשאוף אמורים ללמוד ומתוך זה אתה כבר חי זה מאוד דק מה שאני אומר וגם אני לא כל כך מבין את זה..

אבל הוא נראה לי ממש לא אידיאלי. זתומרת- לא. ההוא שם למעלה לא יהיה מרוצה ממני...

אבל זה מה שאני רוצה להיות. כנראה פשוט כי כבר אין לי כוח לשאוף למה שבאמת אידיאלי מבחינתי...

בקיצור- אני מסתפק בזה, ולהסתפק בזה זה לא אידאלי...

האידיאל הוא לשאוף לכמה שרק אפשר. להיות דוס של החיים! תעשו את זה!

אבל ברור לי שזה לא...

אבל הוא לא בדיוק זרם איתי... יותר מידי הקשה וגמככה שום דבר לא מספיק ברור לי. אז חלאס...  

ומתי זה אחר כך?...

שהמצפון יכהה בינתיים, אתרגל לדמות החדשה שלי ואהיה שלם איתה...

ואז כבר יגיע השקט- במקום יום צדיק יום רשע, יום רוצה ויום לא רוצה, וכל רגע סתירה לרגע שלפניו...

אבל זה מה שאני בחרתי. אשריך שאת ממשיכה להילחם...

אתה מרגיש פחחחח. אחד שלא יודע להלחם ולכן מוותר לעצמו, אחד שיודע מה האמת ובכל זאת מתעלם ממנה....

אבל כשהוא כבר כהה- אין לך מצפון שיגרום לך להרגיש לא טוב עם זה (נראלי, עוד לא הגעתי לשם...).

[ואה"נ, אולי אם ההרגשה הרעה של עכשיו תגרום לי לחזור ולהלחם- אולי למפרע אני אשמח]

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....