ת'כלס - הרבה יותר קל לצום שמבינים מדוע צמים.
ו - בוודאי שזה הרבה יותר מועיל...
[הקטע הבא מובא מאתר אחר]
גדליה בן אחיקם, שמונה על-ידי מלך בבל לשלוט על שארית הפליטה שהותיר ביהודה, נרצח ע"י קנאים יהודים. רציחתו גרמה להגליית שארית הפליטה ונחשבה כחורבן בית המקדש עצמו.
צום גדליה מתקיים בדרך כלל ביום ג' בתשרי, למחרת ראש-השנה.
'צום גדליה' הינו הרביעי מארבעת הצומות הקשורים לתהליך חורבן בית-המקדש והגלות של עם ישראל. הצום הראשון, בסדר החורבן, ב'עשרה בטבת' - בו החל המצור על ירושלים; השני - ב'שבעה עשר בתמוז' – בו הובקעה חומת ירושלים; השלישי - ב'תשעה באב' - בו נחרב בית-המקדש; והרביעי - בג' בתשרי – בו נרצח גדליה בן אחיקם, ועל שמו נקרא הצום "צום גדליה".
המעשה ארע אחרי חורבן בית המקדש הראשון, בתקופת הנביא ירמיהו. מלך בבל הותיר בארץ קומץ יהודים ומינה עליהם את גדליה בן אחיקם למושל ביהודה. ירושלים הייתה חרבה והוא קבע את מושבו במצפה, אליו נאספו גם יהודים מהארצות השכנות, אליהם נסו במהלך המלחמה. בעידודו של ירמיהו הנביא החלו לעבד את האדמה ולקומם את הריסות הארץ.
קבוצת קנאים, אשר לא שמעה בקול החכמים, שאפה להמשיך את המלחמה ולגרש את הכובש, בעזרת עמון ומצרים, וראתה בגדליה בן אחיקם "בוגד" ו"משתף-פעולה" עם האויב. הם כעסו גם על כך שלא היה ממשפחת המלוכה. ביום ג' בתשרי בא ישמעאל בן נתניה והרג את גדליה בן אחיקם. אז נפוצו הנשארים והחורבן היה מוחלט.
אמרו חכמים (ראש-השנה יח, שיום זה של הריגת גדליה נקבע כצום, כמו שיום חורבן הבית נקבע כצום, "ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו".
הצום והאבל אינו רק על רציחת הצדיק, אלא בעיקר על כך שמעשה זה השלים את החורבן והביא להגליית שארית הפלטה שנותרה ביהודה.
גדליה בן אחיקם, שמונה על-ידי מלך בבל לשלוט על שארית הפליטה שהותיר ביהודה, נרצח ע"י קנאים יהודים. רציחתו גרמה להגליית שארית הפליטה ונחשבה כחורבן בית המקדש עצמו.
צום גדליה מתקיים בדרך כלל ביום ג' בתשרי, למחרת ראש-השנה.
'צום גדליה' הינו הרביעי מארבעת הצומות הקשורים לתהליך חורבן בית-המקדש והגלות של עם ישראל. הצום הראשון, בסדר החורבן, ב'עשרה בטבת' - בו החל המצור על ירושלים; השני - ב'שבעה עשר בתמוז' – בו הובקעה חומת ירושלים; השלישי - ב'תשעה באב' - בו נחרב בית-המקדש; והרביעי - בג' בתשרי – בו נרצח גדליה בן אחיקם, ועל שמו נקרא הצום "צום גדליה".
המעשה ארע אחרי חורבן בית המקדש הראשון, בתקופת הנביא ירמיהו. מלך בבל הותיר בארץ קומץ יהודים ומינה עליהם את גדליה בן אחיקם למושל ביהודה. ירושלים הייתה חרבה והוא קבע את מושבו במצפה, אליו נאספו גם יהודים מהארצות השכנות, אליהם נסו במהלך המלחמה. בעידודו של ירמיהו הנביא החלו לעבד את האדמה ולקומם את הריסות הארץ.
קבוצת קנאים, אשר לא שמעה בקול החכמים, שאפה להמשיך את המלחמה ולגרש את הכובש, בעזרת עמון ומצרים, וראתה בגדליה בן אחיקם "בוגד" ו"משתף-פעולה" עם האויב. הם כעסו גם על כך שלא היה ממשפחת המלוכה. ביום ג' בתשרי בא ישמעאל בן נתניה והרג את גדליה בן אחיקם. אז נפוצו הנשארים והחורבן היה מוחלט.
אמרו חכמים (ראש-השנה יח, שיום זה של הריגת גדליה נקבע כצום, כמו שיום חורבן הבית נקבע כצום, "ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו".
הצום והאבל אינו רק על רציחת הצדיק, אלא בעיקר על כך שמעשה זה השלים את החורבן והביא להגליית שארית הפלטה שנותרה ביהודה.
שנשמע בעז"ה בשורות טובות!
שנה טובה ומתוקה!