אני ובעלי זוג צעיר אם אפשר לקרוא לזה כך, אנחנו כמעט עשר שנים ביחד אבל התחתנו בשעה טובה רק לפני מספר חודשים.
שניינו עבדנו בעבודות שמכניסות משכורות ממוצעות למשק, לא היינו עשירים אבל כן יכולנו להרשות לעצמנו להחליף טלפונים ולאכול בחוץ בתדירות גבוהה יחסית.
עכשיו בעקבות הקורונה שניינו יושבים בבית ללא כל הכנסה עם הוצאות דירה בשכירות..
בעלי עצמאי ולא מגיע לו כלום, לי אין וותק של 6 חודשים רצופים כשכירה כך שגם לי בגדול לא מגיע..
כך שיצא מצב מאוד מאוד בעייתי מבחינה כספית.
שלשום בבוקר גיליתי שאני בהריון, זה הריון ראשון ולא מתוכנן, יש לציין כי אני הייתי על גלולות במשך שנים ובכל זאת נקלטתי.
שאמרתי לבעלי על ההריון הוא בשניה הראשונה בא ונישק וחיבק אבל שניה אחרי הוא אמר שזה לא מתאים עכשיו ילד ושהוא לא ממש לא רוצה ושאני אתחיל לחשוב על הפלה.
לפי ההכרות שלי מולו הוא מאוד נלחץ מהעניין הכלכלי, זה לא שהוא לא רוצה ילדים, דיברנו כבר על ילדים לפני החתונה, אבל לדעתי הוא פשוט מאוד חושש איך נסתדר עם כל המצב שבחוץ ועם העובדה ששניינו יושבים בבית..
דיברתי איתו על זה והסברתי לו שאני רואה את הסיטואציה כנס מאלוהים, ואם רוצים אפשר לעבור הכל ביחד, ואם צריך אז נצא לעבוד בכל מה שיש כרגע רק כדי לא לפעור את התהום עוד יותר, ובמיוחד בהתחשב שנקלטתי נגד הסיכויים זה לגמרי מראה שזה מתנה משמיים.
אני לא דתייה אבל שומרת מה שניתן, שכל אחת תעשה מה שנראה לה לנכון אבל אני פשוט לא מסוגלת ללכת להפיל, פשוט לא!
אז שלשום דיברנו פעם אחת על זה והסברתי לו ממש בנועם הוא היה שקט ובתום ההסבר שלי הוא אמר שהוא צריך לחשוב על זה אבל הוא ממש נגד..
והפסקתי לדבר איתו על הנושא כדי לתת לו את הספייס שלו לחשוב,
וכביכול ביניינו הכל בסדר ומדברים רגיל ופשוט לא על הנושא הזה..
אבל אתמול הוא זרק לי את ההערה "תחשבי מתי את עושה הפלה" והיום גם פעם אחת..
זה עושה לי ממש רע על הנשמה ואני פשוט חסרת אונים ולא יודעת מה לעשות.. אני בוכה כל היום כבר..
שניינו עבדנו בעבודות שמכניסות משכורות ממוצעות למשק, לא היינו עשירים אבל כן יכולנו להרשות לעצמנו להחליף טלפונים ולאכול בחוץ בתדירות גבוהה יחסית.
עכשיו בעקבות הקורונה שניינו יושבים בבית ללא כל הכנסה עם הוצאות דירה בשכירות..
בעלי עצמאי ולא מגיע לו כלום, לי אין וותק של 6 חודשים רצופים כשכירה כך שגם לי בגדול לא מגיע..
כך שיצא מצב מאוד מאוד בעייתי מבחינה כספית.
שלשום בבוקר גיליתי שאני בהריון, זה הריון ראשון ולא מתוכנן, יש לציין כי אני הייתי על גלולות במשך שנים ובכל זאת נקלטתי.
שאמרתי לבעלי על ההריון הוא בשניה הראשונה בא ונישק וחיבק אבל שניה אחרי הוא אמר שזה לא מתאים עכשיו ילד ושהוא לא ממש לא רוצה ושאני אתחיל לחשוב על הפלה.
לפי ההכרות שלי מולו הוא מאוד נלחץ מהעניין הכלכלי, זה לא שהוא לא רוצה ילדים, דיברנו כבר על ילדים לפני החתונה, אבל לדעתי הוא פשוט מאוד חושש איך נסתדר עם כל המצב שבחוץ ועם העובדה ששניינו יושבים בבית..
דיברתי איתו על זה והסברתי לו שאני רואה את הסיטואציה כנס מאלוהים, ואם רוצים אפשר לעבור הכל ביחד, ואם צריך אז נצא לעבוד בכל מה שיש כרגע רק כדי לא לפעור את התהום עוד יותר, ובמיוחד בהתחשב שנקלטתי נגד הסיכויים זה לגמרי מראה שזה מתנה משמיים.
אני לא דתייה אבל שומרת מה שניתן, שכל אחת תעשה מה שנראה לה לנכון אבל אני פשוט לא מסוגלת ללכת להפיל, פשוט לא!
אז שלשום דיברנו פעם אחת על זה והסברתי לו ממש בנועם הוא היה שקט ובתום ההסבר שלי הוא אמר שהוא צריך לחשוב על זה אבל הוא ממש נגד..
והפסקתי לדבר איתו על הנושא כדי לתת לו את הספייס שלו לחשוב,
וכביכול ביניינו הכל בסדר ומדברים רגיל ופשוט לא על הנושא הזה..
אבל אתמול הוא זרק לי את ההערה "תחשבי מתי את עושה הפלה" והיום גם פעם אחת..
זה עושה לי ממש רע על הנשמה ואני פשוט חסרת אונים ולא יודעת מה לעשות.. אני בוכה כל היום כבר..
תודה על התגובה!