אבל שתדע שיש תקווה והיא ברת תיקון.. 

הייתם בייעוץ?

לדעתי יש מה לעשות

תלך לייעוץ לבד

אשמח להסבר מה כוונתך "קצת היית מאוהב בכיבוש".

אני חושב שאני מבין מה זה אומר, אבל כתבת כל כך יפה שאשמח שתסבירי גם את זה

חוץ מפרפרים ולבבות שנעלמים אחרי תקופה?

עבודה עצמית בעיקר

גם לי ולבעלי אין תחומי עניין משותפים, וגם הוא מוציא אותי מדעתי כשמדברים על רגשות ועוד, אבל לומדים לתקשר ולהבין את הראש של האחר. לפעמים מתפוצצים ולפעמים מתרגשים, ולפעמים קצת רבים.

אני חושבת שיש לך איזשהי חסימה רגשית כלפיה שאפשר לשחרר

אבל כשנגמרים הפרפרים מתחילים לעבוד

העבושה היא בעיקר תקשורת וגם לנסות לראות את הצד של השני

ולשחרר, להנות ביחד ולא לשפוט כל הזמן

לפעמים בשביל לא להרגיש רגשות לא נעימים, אנחנו חוסמים את הרגשות שלנו, או גם בגלל שנפגענו הרבה

צריך לנבור ולהבין מה גרם לחסימה ולאט לאט להשתחרר ממנה

שאהבה זה משהו חיצוני ומוגזם

כמו נשיקות וחיבוקים והתלהבות אחד מהשני, ודיבורים אחד על השני כל היום

ולחיות אחד עם השני כל היום בלי שום ספייס

ותמונות בפייסבוק והשתפכויות כמה הוא הבעל/האישה המושלמים

לא

לא

זה ממש לא זה

עובדה שהרבה עם זוגיות כזו פתאום מתגרשים

אהבה זה משהו פנימי

יש כאלה שאוהבים לצעוק את זה לעולם ויש כאלה שטוב להם לשמור את זה לעצמם

ובזמנים מיוחדים

 לדוגמא: כשגבר נוכח עם אשתו בחדר לידה, כשאישה רואה את בעלה מתמודד ונאבק קשה על הפרנסה ולא מתייאש וכו' וכו'

או אחרי שאסורים תקופה ארוכה. שינויי שיגרה בד"כ

לרוב זה לא בא סתם,כי השגרה והיומיום שוחקים מאוד

פשוט הורסים את המושג אהבה

זה מכניס לנו שטויות לראש

קראתי כתבה על ר'שלמה זלמן אוירבאך, ותיארו שם את הזוגיות שלו. זה היה כ"כ מרגש לקרוא. ולא הזכירו שם במילה את המושג אהבה.

מקבלת את הייאוש שלך.

אתה מיואש- ומסיבה טובה.

אין לך אהבה ואתה לא צופה בעתיד שתהיה.

אתה תקוע עם מישהי שאתה לא אוהב,

וכל יום אתה צריך להתמודד מחדש עם השאלה של להיות או לחדול.

אולי אצל השכן או אצל המשפחה אתה רואה יחסים אחרים ואתה רוצה גם.

אתה מכה על חטא על החלטה שעשית בעבר ושיש לה השלכות על כל החיים שלך.

אוקיי. זה המצב. בלי לייפייף ובלי כלום.

הפסיכולוגים לא עוזרים כי זה לא מורכב. זה פשוט- אתה פשוט לא אוהב.

וזה אפילו לא משנה מה היא תעשה. 

אתה פשוט לא רוצה בה.

אז קיבלנו שזה המצב.

ובהנחה שזה עומד להימשך לתמיד-

למה לא להתגרש?

למה לא לשחרר את עצמך מזה?

כי זה מתנגש לך עם פחד אחר- הפחד שיהיה יותר גרוע.

אף אחד לא מבטיח לך שתמצא אהבה

ואתה גם הולך לשלם על זה הרבה.

אז נשארנו עם 2 פחדים-

האחד להישאר עם מה שיש. 

והשני- ללכת אל הלא נודע, כשמה שבטוח זה שהילדים ייפגעו+תשלומי מזונות.

ושיהיה לך סוף סוף שקט ממנה. וגם מהסרטים שאתה אוכל לגביה.

מה יותר מפחיד אותך?

אם יותר מפחיד אותך להישאר תקוע איתה,

אז חביבי- תלך.

אתה באשכרה סובל רגע-רגע בחיים שלך.

אתה כ"כ סובל, 

שרק לצאת משם זו אופציה.

עם כל מה שזה אומר בנוגע לילדים.

ואתה אפילו מוכן לשלם מזונות, ואפילו להיות לבד-

ובלבד שלא להיות בזוגיות נוראה כזו.

זה לגיטימי.

אתה לא צריך לסבול כל הזמן בשביל הילדים.

אם זו ברמה כזו- תשקול יותר אופציה של גירושין מאשר אופציה של להישאר בבית.

צריך לכתוב בכנות -כן, יש אופציה שתמצא זוגיות אחרת, דומה יותר, אוהבת יותר,

ותגיד לעצמך- למה לא עשיתי זאת קודם?

ותכאב על השנים ההן בהן התנודדת הלוך ושוב מפחד לקבל החלטה,

וכשאתה שב מהמחשבות- תסתכל על אשתך החדשה בערגה ובאהבה.

אבל יש גם אפשרות שתמצא את עצמך לבד בדירה ריקה.

כשהילדים מגיעים רק בחלק מהזמן.

זה מפחיד אותך?

התסריט השני הוא כמובן-

להישאר.

אז

למרות שאתה לא מסוגל להיסתכל עליה,

ולמרות שרק לראות אותה בבוקר עושה לך רע,

ולמרות שאתה יודע שאצלך שחור ואצל אחרים ורוד-

אתה לא מסוגל להתגרש.

ולא בגלל אהבה-

בגלל שאתה מפחד מההשלכות של זה.

מצויין.

גם זו סיבה להישאר.

אבל אם כבר אתה נשאר-

לא כדאי להפחית את הסבל?

לא כדאי לראות איך אתה מתיידד איתה?

אלו 2 האופציות שיש לפניך.

הן לא אידאליות!

בשתיהן יש כאב וסבל.

אבל זו ההתמודדות שלך.

מה אתה רוצה? 

עם מה אתה בוחר להתמודד?

ויהיו חסרים לה דברים אחרים

תהיה בטוח

זה לא בא לפי הזמנה

ומבין האפשרויות להישאר איתה או להיות לבד- מה עדיף? 

והוא דווקא ממש בעד להישאר בנישואים כמה שאפשר, אלא אם כן המצב ממש קטסטרופה.

הוא גם עם ילדים, 

ולפי מה שהוא מספר, התקופה שהיה לבד (בין הגירושין להיכרות שלנו) היתה נוראה בקטע אחר.

הוא בעצמו אומר- קר שם בחוץ. מאוד.

הדמיונות שיש מישהי שאיתה הכל יהיה מושלם- אלו דמיונות בלבד.

גם אצלנו, למרות שטוב לנו ביחד, לא תמיד קל.

ותצרף לזה את ההרגשה שהוא לא באמת מרגיש אבא בשלמות. 

שהוא אבא בחצי משרה.

זה פצע לכל החיים.

אבל אצלו המצב באמת היה קטסטרופה.

אתה מתאר שחיי האישות שלכם טובים-

אז זו נקודת התחלה מעולה.

העניין הוא שאין ביניכם שיתוף,

ואין לך מוטיבציה לשתף אותה.

אתה שומר את הטוב שבך למישהי הבאה שתבוא.

וחבל.

תשתף אותה במה שעובר עליך, 

ברגשות,

בלחצים,

לא בזה שאתה לא אוהב אותה,

אלא בזה שאתה מרגיש מרחק ורוצה להתקרב. רק לא יודע איך.

תתחיל להוציא את מה שיש בפנים מולה.

זה יכול לרפא הרבה מהכאב שאתה מרגיש. 

אולי היה לו נישואין ממש אומללים קודם, אישה קלאפטע

ומצד שני היא כותבת לך שגם להם לפעמים לא קל, מה שאומר שהכל בידך

מכירה אחת כזו

אפשר לחיות עם זה,השאלה איזה חיים אלה

אני עברתי תקופות מאוד מאוד קשות בחיי הנישואין

ושקלתי להיפרד לא פעם ולא פעמיים

אבל עברתי המון תהליכים עם עצמי ועדיין עוברת

אבל יום אחד פשוט החלטתי שהוא הפרטנר לחיי ,ועם זה ננצח

וזה גרם לי להיפתח, ולכעוס ולצחוק

ולהתחרט

ולחזור בי

ואז שוב לימים מאושרים

ושוב להתעצבן

ושוב להתחרט

ושוב להיות גאה בעצמי שבחרתי נכון

בקיצור

השקעה

אבל אני אכן

גאה בעצמי על זה

מרגישה שמותר לי

אם אחרי הכל אתה עדיין אומר שאין בך כלום אליה - תשחרר אותה לנפשה. באמת רחמים על שניכם.

אף אחד לא צריך להיות ברירת מחדל של מישהו או שמי שישן לצידו כל ערב אפילו לא מרגיש חיבה אליו...

וגם אף אחד לא צריך להיות אומלל.

אם כזה נורא ולא משנה כלום - תתגרשו בגישור.

אבל האמת אני אגיד לך?

אני קצת מבולבלת מהשרשור שלך.

יש דברים שלא כ"כ מסתדרים לי ואני לא מצליחה לבין אותם עד הסוף.

מצד אחד, אתה כותב שאתה לא אוהב את אשתך בכלל,

שאין לך שום חיבה אליה,

מצד שני אתה כותב שחיי האישות ביניכם מדהימים,

ושאתם לא ביחד רק בשביל זה, כי "אנחנו לא רובוטים" כפי שכתבת - ושיש חיבה אז כמו שכתבת,

אז איך זה מסתדר אם כתבת שאין?

ואם יש - אז זה אומר שיש.

ואם יש לפעמים - אז זה אומר שאפשר לעורר את זה.

ואם חיי האישות טובים ביניכם ויש משיכה - וזה מחיבה ולא טכני וקר כמו רובוטים - אז איך יש ריחוק תהומי בין הנפש שלך לשלה?!

עם ריחוק כזה אין לאף זוג חיי אישות מדהימים... במידה וזה לא טכני רובוטי כמו שכתבת...

אז קצת לא הבנתי את זה.

עוד משהו - את ה כותב שבהתחלה היא כבשה אותך,

שכן מאוד התלהבת ממנה,

שהייתה לה אנרגיה מדהימה,

ששמחתם ביחד,

שהיו לה מידות טובות

ושגם עכשיו אתה רואה בה לב טוב 

שהיא כנה

שהיא שמחה

שהיא חייכנית

שהיא טובת לב

שחיי האישות מדהימים

שהם מגיעים אחרי חיבה וחיבור רגשי כי אתם לא רובוטים

שהילדים מקסימים

שאתה תהיה עצוב אם יקרה לה משהו

שקשה לך לחשוב שהיא תצטער אז אתה ישר נלחץ,

שקשה לך לחשוב שאתה הובלת אותה לזה ו"מקווה שזה לא נהרס לה" כמו שכתבת

לא יודעת מה לומר...

נשמע שיש שם באמת המון.

שיש שם בהתחלה

שיש שם עכשיו.

נשמע שאתה חסום לגמרי.

אולי זה בגלל המשפט שאמרת שבחיי הרווקות היו לך עוד אופציות ואולי לא בחרת נכון?

אולי אפילו רק המעבר מהרווקות לנישואין שעדיין יושב עליך? שזה לא ארץ האופציות האינסופיות יותר?

ועוד שאמרת שאתה אוהב לכבוש, אז אין לך לכאורה את מי "לכבוש" עכשיו?

אולי זה בגלל הקורונה שמלחיצה יותר?

אולי במקום לעבוד על הדברים מהתחלה נחסמת רגשית והיית בטוח *בלב* שלך בלי להגיעד לה שזה לא זה?

כי משם מאוד קל לרגש להדרדר ולהדרדר...

בפרט אם יש אישה אחרת שדימיון/במציאות/בעבר/במרחב הוירטואלי שאתה משווה אותה לאשתך במודע או שלא במודע ואז מתבאס עוד יותר.

נשמע שיש הרבה מעבר והרבה לעומק.

לא סתם מגיעים למצב כזה.

משהו קרה.

השאלה מה?

ומקווה שלא מתבלבלת בינך לבין מישהו אחר שכתב - אבל נראה לי שגם הזכרת שיש או היה משבר באמון ובבטיחון?

אם כן - אז זה עוד דבר משמעותי שקרה ובטוח משפיע וצריך לברר עליו.

ואם התבלבלתי והשורה הזו (של החוסר אמון וביטחון) לא נכונה אליך - אז שאר הדברים שכתבתי.

והשאלה אם יש עוד?

מה קרה מאז שהתחתנתם?

איפה הייתה נקודת המפנה?

איך החיים שלך נראו אחרי שעמדתם מתחת לחופה?

אולי אם תפרט יותר יהיה אפשר יותר לכוון...

מאחלת לשניכם אהבה שלמה ושלמות, והכי חשוב - בהירות ולא חוסר ודאות. כי זה יכול להרוג בן אדם מבפנים.

ממש כמו החייזל - חיים שהם מתים ח"ו

בין אם זה עומק רגשי או שכלי.

נראה לי שאם לדייק את הנקודה שמפריעה לך,זה בעצם שאתה לא מעריך אותה, מכיוון שלדעתך חסר לה עומק או אינטליגנציה. אז דע לך שכל אישה שאי פעם יצא לי לשוחח אתה התברכה בעומק חשיבתי ובבינה- נקודות הסתכלות מעניינות על החיים.

השאלה לאיזה סוג חכמה אתה מתכוון? מה בדיוק אתה מרגיש שחסר לך? ייתכן שמה שאתה מרגיש שחסר לך בה כן קיים בפוטנציאל,אבל פחות מקבל ביטוי בקשר שלכם בפועל, ואפשר לעורר או לפתח את זה ,כמו לדוגמה על ידי לימוד משותף, כרטיסי שיח שיעוררו אתכם לדבר על רגשות/מחשבות פנימיות שלכם. 

יש לי חברות שלא היו ידועות כסופר חכמות,אך בשיחות איתן מעניין לי ,מעצם המפגש עם העולם הפנימי של אדם אחר, שפתאום מתגלות צורות הסתכלות אחרות. ותמיד תמיד במפגש עם העולם הפנימי של אדם אחר יש עומק.

חכמה תמיד הייתה תכונה שכל כך חשובה לך? אני שואלת זאת מכיוון שייתכן  ולא, אך דווקא משום שזה מה שאתה חושב שחסר לך באשתך פתאום יצר הרע מצייר לך את זה כפסגת השאיפות. 

אני כאדם אוהב חכמה שחשב שזאת אכן פסגת השאיפות וזה מה שיכול לגרום לי להעריך, לאהוב ואף להעריץ, גיליתי להפתעתי במשך החיים שכשזה מלווה במידות לא הכי טובות ,זה מוריד לי פלאים את ההערכה לאותו אדם,ולעומת זאת אנשים- הגם פשוטים ,מעוררים בי הערכה על תכונות טובות שנמצאות בהם.                                                                    ודע לך שש חכמים שחיים כטיפשים הכי גדולים -נהנתנים, תאוותנים ,עקמומי מחשבה,מסבכים את המוח של עצמם מרוב חכמה,עד שאינם מבחינים בין ימינם לשמאלם, ולעומתם אנשים עם שכל פשוט שרואים נכוחה את החיים ולא מסתבכים עם שטויות-יש להם חכמה פשוטה ושכל ישר שמוביל אותם להיות מוצלחים ואהובים.

אמרת שלאשתך לב טוב. חכמים למדונו ש"לב טוב בכלל כולם"-שורש כל הטוב! לא מובן מאליו בכלל!בכלל לא מובן מאליו! מובן מאליו? -בכלל לא! לב טוב לבת זוג ?יש לך גן עדן בעולם הזה! אלא,שיצר הרע (ההוא ממקודם שמגדיל בעינך את ערך החכמה) מקטין בעינך תכונה זו, כי אותה כן יש לך באשתך.  הוא מתעתע בך כדי לשגע אותך. חבל! יש כאלו שמוציאות לבעלים שלהם את הנשמה מרוב רוע או שהן סתם נשים קשות או ביקורתיות. 

אדם הוא עולם ומלואו, תמיד אפשר למצוא מה להעריך,וזו כן בחירה, למרות שזה נראה לך מוכתב ע"י הלב. רגשות הלב מוכתבים על ידי ההתבוננות שלנו                                                                                                                           . שב תתבונן באישיות של אשתך לפרטי פרטים ותנסה למצוא כמה שיותר טוב. ותזכור שהטוב הזה יכל שלא להיות קיים,הוא לא מובן מאליו. כמה נשים לא הכי יפות קיימות? כמה לא הכי רזות ?כמה רעשניות וקולניות וולגריות? ובכ"ז תמצא רבות מהן נאהבות על ידי בעליהן. הקנאה (עוד מוצר ממפעלו של ההוא-יצר הרע ממקודם) מציירת לך שאצל כולם הזוגיות מושלמת והם התחתנו עם הכי יפות/חכמות/-שטויות במיץ. שמח בחלקך-הוא החלק שייעד לך הבורא לתקונך. יש השגחה פרטית מדויקת ומדוקדקת על עניין הזיווג- "מה' אישה לאיש". אין בזה טעויות כי כל התיקון של האדם תלוי בזה. וזה שעניין החכמה לא הפריע לך לפני שהתחתנתם רק מראה שהשם דאג לזה מלמעלה, כי היא זיווגך. אל תהיה טיפש. חבל..וכשזו אישה- תמיד אתה יכול למצוא עומק -מחשבתי ורגשי.,רק טול קורה מבין עינך.

וברור שלכל אחת חסרונות משלה

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת