אבל שתדע שיש תקווה והיא ברת תיקון.. 

הייתם בייעוץ?

לדעתי יש מה לעשות

תלך לייעוץ לבד

אשמח להסבר מה כוונתך "קצת היית מאוהב בכיבוש".

אני חושב שאני מבין מה זה אומר, אבל כתבת כל כך יפה שאשמח שתסבירי גם את זה

חוץ מפרפרים ולבבות שנעלמים אחרי תקופה?

עבודה עצמית בעיקר

גם לי ולבעלי אין תחומי עניין משותפים, וגם הוא מוציא אותי מדעתי כשמדברים על רגשות ועוד, אבל לומדים לתקשר ולהבין את הראש של האחר. לפעמים מתפוצצים ולפעמים מתרגשים, ולפעמים קצת רבים.

אני חושבת שיש לך איזשהי חסימה רגשית כלפיה שאפשר לשחרר

אבל כשנגמרים הפרפרים מתחילים לעבוד

העבושה היא בעיקר תקשורת וגם לנסות לראות את הצד של השני

ולשחרר, להנות ביחד ולא לשפוט כל הזמן

לפעמים בשביל לא להרגיש רגשות לא נעימים, אנחנו חוסמים את הרגשות שלנו, או גם בגלל שנפגענו הרבה

צריך לנבור ולהבין מה גרם לחסימה ולאט לאט להשתחרר ממנה

שאהבה זה משהו חיצוני ומוגזם

כמו נשיקות וחיבוקים והתלהבות אחד מהשני, ודיבורים אחד על השני כל היום

ולחיות אחד עם השני כל היום בלי שום ספייס

ותמונות בפייסבוק והשתפכויות כמה הוא הבעל/האישה המושלמים

לא

לא

זה ממש לא זה

עובדה שהרבה עם זוגיות כזו פתאום מתגרשים

אהבה זה משהו פנימי

יש כאלה שאוהבים לצעוק את זה לעולם ויש כאלה שטוב להם לשמור את זה לעצמם

ובזמנים מיוחדים

 לדוגמא: כשגבר נוכח עם אשתו בחדר לידה, כשאישה רואה את בעלה מתמודד ונאבק קשה על הפרנסה ולא מתייאש וכו' וכו'

או אחרי שאסורים תקופה ארוכה. שינויי שיגרה בד"כ

לרוב זה לא בא סתם,כי השגרה והיומיום שוחקים מאוד

פשוט הורסים את המושג אהבה

זה מכניס לנו שטויות לראש

קראתי כתבה על ר'שלמה זלמן אוירבאך, ותיארו שם את הזוגיות שלו. זה היה כ"כ מרגש לקרוא. ולא הזכירו שם במילה את המושג אהבה.

מקבלת את הייאוש שלך.

אתה מיואש- ומסיבה טובה.

אין לך אהבה ואתה לא צופה בעתיד שתהיה.

אתה תקוע עם מישהי שאתה לא אוהב,

וכל יום אתה צריך להתמודד מחדש עם השאלה של להיות או לחדול.

אולי אצל השכן או אצל המשפחה אתה רואה יחסים אחרים ואתה רוצה גם.

אתה מכה על חטא על החלטה שעשית בעבר ושיש לה השלכות על כל החיים שלך.

אוקיי. זה המצב. בלי לייפייף ובלי כלום.

הפסיכולוגים לא עוזרים כי זה לא מורכב. זה פשוט- אתה פשוט לא אוהב.

וזה אפילו לא משנה מה היא תעשה. 

אתה פשוט לא רוצה בה.

אז קיבלנו שזה המצב.

ובהנחה שזה עומד להימשך לתמיד-

למה לא להתגרש?

למה לא לשחרר את עצמך מזה?

כי זה מתנגש לך עם פחד אחר- הפחד שיהיה יותר גרוע.

אף אחד לא מבטיח לך שתמצא אהבה

ואתה גם הולך לשלם על זה הרבה.

אז נשארנו עם 2 פחדים-

האחד להישאר עם מה שיש. 

והשני- ללכת אל הלא נודע, כשמה שבטוח זה שהילדים ייפגעו+תשלומי מזונות.

ושיהיה לך סוף סוף שקט ממנה. וגם מהסרטים שאתה אוכל לגביה.

מה יותר מפחיד אותך?

אם יותר מפחיד אותך להישאר תקוע איתה,

אז חביבי- תלך.

אתה באשכרה סובל רגע-רגע בחיים שלך.

אתה כ"כ סובל, 

שרק לצאת משם זו אופציה.

עם כל מה שזה אומר בנוגע לילדים.

ואתה אפילו מוכן לשלם מזונות, ואפילו להיות לבד-

ובלבד שלא להיות בזוגיות נוראה כזו.

זה לגיטימי.

אתה לא צריך לסבול כל הזמן בשביל הילדים.

אם זו ברמה כזו- תשקול יותר אופציה של גירושין מאשר אופציה של להישאר בבית.

צריך לכתוב בכנות -כן, יש אופציה שתמצא זוגיות אחרת, דומה יותר, אוהבת יותר,

ותגיד לעצמך- למה לא עשיתי זאת קודם?

ותכאב על השנים ההן בהן התנודדת הלוך ושוב מפחד לקבל החלטה,

וכשאתה שב מהמחשבות- תסתכל על אשתך החדשה בערגה ובאהבה.

אבל יש גם אפשרות שתמצא את עצמך לבד בדירה ריקה.

כשהילדים מגיעים רק בחלק מהזמן.

זה מפחיד אותך?

התסריט השני הוא כמובן-

להישאר.

אז

למרות שאתה לא מסוגל להיסתכל עליה,

ולמרות שרק לראות אותה בבוקר עושה לך רע,

ולמרות שאתה יודע שאצלך שחור ואצל אחרים ורוד-

אתה לא מסוגל להתגרש.

ולא בגלל אהבה-

בגלל שאתה מפחד מההשלכות של זה.

מצויין.

גם זו סיבה להישאר.

אבל אם כבר אתה נשאר-

לא כדאי להפחית את הסבל?

לא כדאי לראות איך אתה מתיידד איתה?

אלו 2 האופציות שיש לפניך.

הן לא אידאליות!

בשתיהן יש כאב וסבל.

אבל זו ההתמודדות שלך.

מה אתה רוצה? 

עם מה אתה בוחר להתמודד?

ויהיו חסרים לה דברים אחרים

תהיה בטוח

זה לא בא לפי הזמנה

ומבין האפשרויות להישאר איתה או להיות לבד- מה עדיף? 

והוא דווקא ממש בעד להישאר בנישואים כמה שאפשר, אלא אם כן המצב ממש קטסטרופה.

הוא גם עם ילדים, 

ולפי מה שהוא מספר, התקופה שהיה לבד (בין הגירושין להיכרות שלנו) היתה נוראה בקטע אחר.

הוא בעצמו אומר- קר שם בחוץ. מאוד.

הדמיונות שיש מישהי שאיתה הכל יהיה מושלם- אלו דמיונות בלבד.

גם אצלנו, למרות שטוב לנו ביחד, לא תמיד קל.

ותצרף לזה את ההרגשה שהוא לא באמת מרגיש אבא בשלמות. 

שהוא אבא בחצי משרה.

זה פצע לכל החיים.

אבל אצלו המצב באמת היה קטסטרופה.

אתה מתאר שחיי האישות שלכם טובים-

אז זו נקודת התחלה מעולה.

העניין הוא שאין ביניכם שיתוף,

ואין לך מוטיבציה לשתף אותה.

אתה שומר את הטוב שבך למישהי הבאה שתבוא.

וחבל.

תשתף אותה במה שעובר עליך, 

ברגשות,

בלחצים,

לא בזה שאתה לא אוהב אותה,

אלא בזה שאתה מרגיש מרחק ורוצה להתקרב. רק לא יודע איך.

תתחיל להוציא את מה שיש בפנים מולה.

זה יכול לרפא הרבה מהכאב שאתה מרגיש. 

אולי היה לו נישואין ממש אומללים קודם, אישה קלאפטע

ומצד שני היא כותבת לך שגם להם לפעמים לא קל, מה שאומר שהכל בידך

מכירה אחת כזו

אפשר לחיות עם זה,השאלה איזה חיים אלה

אני עברתי תקופות מאוד מאוד קשות בחיי הנישואין

ושקלתי להיפרד לא פעם ולא פעמיים

אבל עברתי המון תהליכים עם עצמי ועדיין עוברת

אבל יום אחד פשוט החלטתי שהוא הפרטנר לחיי ,ועם זה ננצח

וזה גרם לי להיפתח, ולכעוס ולצחוק

ולהתחרט

ולחזור בי

ואז שוב לימים מאושרים

ושוב להתעצבן

ושוב להתחרט

ושוב להיות גאה בעצמי שבחרתי נכון

בקיצור

השקעה

אבל אני אכן

גאה בעצמי על זה

מרגישה שמותר לי

אם אחרי הכל אתה עדיין אומר שאין בך כלום אליה - תשחרר אותה לנפשה. באמת רחמים על שניכם.

אף אחד לא צריך להיות ברירת מחדל של מישהו או שמי שישן לצידו כל ערב אפילו לא מרגיש חיבה אליו...

וגם אף אחד לא צריך להיות אומלל.

אם כזה נורא ולא משנה כלום - תתגרשו בגישור.

אבל האמת אני אגיד לך?

אני קצת מבולבלת מהשרשור שלך.

יש דברים שלא כ"כ מסתדרים לי ואני לא מצליחה לבין אותם עד הסוף.

מצד אחד, אתה כותב שאתה לא אוהב את אשתך בכלל,

שאין לך שום חיבה אליה,

מצד שני אתה כותב שחיי האישות ביניכם מדהימים,

ושאתם לא ביחד רק בשביל זה, כי "אנחנו לא רובוטים" כפי שכתבת - ושיש חיבה אז כמו שכתבת,

אז איך זה מסתדר אם כתבת שאין?

ואם יש - אז זה אומר שיש.

ואם יש לפעמים - אז זה אומר שאפשר לעורר את זה.

ואם חיי האישות טובים ביניכם ויש משיכה - וזה מחיבה ולא טכני וקר כמו רובוטים - אז איך יש ריחוק תהומי בין הנפש שלך לשלה?!

עם ריחוק כזה אין לאף זוג חיי אישות מדהימים... במידה וזה לא טכני רובוטי כמו שכתבת...

אז קצת לא הבנתי את זה.

עוד משהו - את ה כותב שבהתחלה היא כבשה אותך,

שכן מאוד התלהבת ממנה,

שהייתה לה אנרגיה מדהימה,

ששמחתם ביחד,

שהיו לה מידות טובות

ושגם עכשיו אתה רואה בה לב טוב 

שהיא כנה

שהיא שמחה

שהיא חייכנית

שהיא טובת לב

שחיי האישות מדהימים

שהם מגיעים אחרי חיבה וחיבור רגשי כי אתם לא רובוטים

שהילדים מקסימים

שאתה תהיה עצוב אם יקרה לה משהו

שקשה לך לחשוב שהיא תצטער אז אתה ישר נלחץ,

שקשה לך לחשוב שאתה הובלת אותה לזה ו"מקווה שזה לא נהרס לה" כמו שכתבת

לא יודעת מה לומר...

נשמע שיש שם באמת המון.

שיש שם בהתחלה

שיש שם עכשיו.

נשמע שאתה חסום לגמרי.

אולי זה בגלל המשפט שאמרת שבחיי הרווקות היו לך עוד אופציות ואולי לא בחרת נכון?

אולי אפילו רק המעבר מהרווקות לנישואין שעדיין יושב עליך? שזה לא ארץ האופציות האינסופיות יותר?

ועוד שאמרת שאתה אוהב לכבוש, אז אין לך לכאורה את מי "לכבוש" עכשיו?

אולי זה בגלל הקורונה שמלחיצה יותר?

אולי במקום לעבוד על הדברים מהתחלה נחסמת רגשית והיית בטוח *בלב* שלך בלי להגיעד לה שזה לא זה?

כי משם מאוד קל לרגש להדרדר ולהדרדר...

בפרט אם יש אישה אחרת שדימיון/במציאות/בעבר/במרחב הוירטואלי שאתה משווה אותה לאשתך במודע או שלא במודע ואז מתבאס עוד יותר.

נשמע שיש הרבה מעבר והרבה לעומק.

לא סתם מגיעים למצב כזה.

משהו קרה.

השאלה מה?

ומקווה שלא מתבלבלת בינך לבין מישהו אחר שכתב - אבל נראה לי שגם הזכרת שיש או היה משבר באמון ובבטיחון?

אם כן - אז זה עוד דבר משמעותי שקרה ובטוח משפיע וצריך לברר עליו.

ואם התבלבלתי והשורה הזו (של החוסר אמון וביטחון) לא נכונה אליך - אז שאר הדברים שכתבתי.

והשאלה אם יש עוד?

מה קרה מאז שהתחתנתם?

איפה הייתה נקודת המפנה?

איך החיים שלך נראו אחרי שעמדתם מתחת לחופה?

אולי אם תפרט יותר יהיה אפשר יותר לכוון...

מאחלת לשניכם אהבה שלמה ושלמות, והכי חשוב - בהירות ולא חוסר ודאות. כי זה יכול להרוג בן אדם מבפנים.

ממש כמו החייזל - חיים שהם מתים ח"ו

בין אם זה עומק רגשי או שכלי.

נראה לי שאם לדייק את הנקודה שמפריעה לך,זה בעצם שאתה לא מעריך אותה, מכיוון שלדעתך חסר לה עומק או אינטליגנציה. אז דע לך שכל אישה שאי פעם יצא לי לשוחח אתה התברכה בעומק חשיבתי ובבינה- נקודות הסתכלות מעניינות על החיים.

השאלה לאיזה סוג חכמה אתה מתכוון? מה בדיוק אתה מרגיש שחסר לך? ייתכן שמה שאתה מרגיש שחסר לך בה כן קיים בפוטנציאל,אבל פחות מקבל ביטוי בקשר שלכם בפועל, ואפשר לעורר או לפתח את זה ,כמו לדוגמה על ידי לימוד משותף, כרטיסי שיח שיעוררו אתכם לדבר על רגשות/מחשבות פנימיות שלכם. 

יש לי חברות שלא היו ידועות כסופר חכמות,אך בשיחות איתן מעניין לי ,מעצם המפגש עם העולם הפנימי של אדם אחר, שפתאום מתגלות צורות הסתכלות אחרות. ותמיד תמיד במפגש עם העולם הפנימי של אדם אחר יש עומק.

חכמה תמיד הייתה תכונה שכל כך חשובה לך? אני שואלת זאת מכיוון שייתכן  ולא, אך דווקא משום שזה מה שאתה חושב שחסר לך באשתך פתאום יצר הרע מצייר לך את זה כפסגת השאיפות. 

אני כאדם אוהב חכמה שחשב שזאת אכן פסגת השאיפות וזה מה שיכול לגרום לי להעריך, לאהוב ואף להעריץ, גיליתי להפתעתי במשך החיים שכשזה מלווה במידות לא הכי טובות ,זה מוריד לי פלאים את ההערכה לאותו אדם,ולעומת זאת אנשים- הגם פשוטים ,מעוררים בי הערכה על תכונות טובות שנמצאות בהם.                                                                    ודע לך שש חכמים שחיים כטיפשים הכי גדולים -נהנתנים, תאוותנים ,עקמומי מחשבה,מסבכים את המוח של עצמם מרוב חכמה,עד שאינם מבחינים בין ימינם לשמאלם, ולעומתם אנשים עם שכל פשוט שרואים נכוחה את החיים ולא מסתבכים עם שטויות-יש להם חכמה פשוטה ושכל ישר שמוביל אותם להיות מוצלחים ואהובים.

אמרת שלאשתך לב טוב. חכמים למדונו ש"לב טוב בכלל כולם"-שורש כל הטוב! לא מובן מאליו בכלל!בכלל לא מובן מאליו! מובן מאליו? -בכלל לא! לב טוב לבת זוג ?יש לך גן עדן בעולם הזה! אלא,שיצר הרע (ההוא ממקודם שמגדיל בעינך את ערך החכמה) מקטין בעינך תכונה זו, כי אותה כן יש לך באשתך.  הוא מתעתע בך כדי לשגע אותך. חבל! יש כאלו שמוציאות לבעלים שלהם את הנשמה מרוב רוע או שהן סתם נשים קשות או ביקורתיות. 

אדם הוא עולם ומלואו, תמיד אפשר למצוא מה להעריך,וזו כן בחירה, למרות שזה נראה לך מוכתב ע"י הלב. רגשות הלב מוכתבים על ידי ההתבוננות שלנו                                                                                                                           . שב תתבונן באישיות של אשתך לפרטי פרטים ותנסה למצוא כמה שיותר טוב. ותזכור שהטוב הזה יכל שלא להיות קיים,הוא לא מובן מאליו. כמה נשים לא הכי יפות קיימות? כמה לא הכי רזות ?כמה רעשניות וקולניות וולגריות? ובכ"ז תמצא רבות מהן נאהבות על ידי בעליהן. הקנאה (עוד מוצר ממפעלו של ההוא-יצר הרע ממקודם) מציירת לך שאצל כולם הזוגיות מושלמת והם התחתנו עם הכי יפות/חכמות/-שטויות במיץ. שמח בחלקך-הוא החלק שייעד לך הבורא לתקונך. יש השגחה פרטית מדויקת ומדוקדקת על עניין הזיווג- "מה' אישה לאיש". אין בזה טעויות כי כל התיקון של האדם תלוי בזה. וזה שעניין החכמה לא הפריע לך לפני שהתחתנתם רק מראה שהשם דאג לזה מלמעלה, כי היא זיווגך. אל תהיה טיפש. חבל..וכשזו אישה- תמיד אתה יכול למצוא עומק -מחשבתי ורגשי.,רק טול קורה מבין עינך.

וברור שלכל אחת חסרונות משלה

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..