אתם תשמעו על קשישים שנשארו לבד בסדר
ועל משפחות שנרתמו לעזרתם
על מאבק הורי ילדי החינוך המיוחד
ועל משרדי הממשלה שהתגייסו בשבילם
על ביטוח לאומי שמפזר כסף לעצמאים
ועל ביבי שמבטיח לתת עוד תמיכה
אבל עלינו- לא תשמעו דבר.
כי אנחנו נראים לכאורה כה רגילים
בשנות העשרים של חיינו
חלקינו עצמאים, חלקינו שכירים
וחלקינו סתם נהנים לעצמינו
אנחנו אלופים בלזייף
בלסחוט עוד חיוך אחרון
גם כשהמצברים ריקים לגמרי
גם כשנותרה רק טיפת שיגעון
אנחנו הבודדים
הדבוקים במחלה הארורה
דיכאון חסר בושה
או רגשות אשמה
עלינו לא תשמעו בחדשות
על הקושי שבשגרה
איך אפילו פעולה פשוטה
כמו לקום בבוקר
הופכת למלחמת קיום
מלחמת התשה
איך זה ללכת בכוח לעבודה
כשהדיכאון מושך אותו רק לישון
איך זה לשרת אנשים ולקוחות
בין שיברון לעוד שיברון
ומה זה מעבר דירה
לאדם שבלאו הכי
כל חייו בטלטלה
ואיך זה מרגיש
כשאפילו לבכות
אין כבר כוח
לנפש פצועה
עלינו לא תשמעו בחדשות
לנו לא יגישו סיוע או עזרה
אנחנו נצטרך להישאר חזקים
ולשווע לטיפת הצלה
אנחנו נמשיך לחייך
גם כשהכל שבור מבפנים
מתי כבר נפסיק לזייף
את הצלקות הכאבים והצללים
הלוואי שיום יבוא
ולא נצטרך רק לשרוד
הלוואי יום יבוא ובו נוכל
להתחיל גם קצת לחיות
