אני אכתוב פה בלי צנזורה ולא אכפת לי.

להוציא את זה אני חייבת.

ולא, גם לא מאנונימי.

הלוואי והיא הייתה קוראת את זה.




בשם הפילוסוף והעומק, והחוכמה שלך
כיסתחת לעצמך ביום חמישי את הצורה והרסת לי את החיים.

זה לא מה שבנאדם רוצה למות צריך. לא.
וההוכחה היא שלא התעניינת בשלומי כל השבוע
בשם כל האמונות שלך
אין לך אהבת ישראל פשוטה. פשוטה.
את חרא של אישה
חרא של אישה.

אני יודעת שהכעס שלי והשנאה שלי אליכן דופקות בסופו של דבר רק אותי.
אבל דפקתן לי את החיים גם ככה.

יש דברים שהם אל חזור.


איזה כיף זה להסיר אחריות וללכת, אה?
לרצוח ולהשאיר את הגופה מתבוססת בדם שלה.
ולהסיר כל טיפה של אחריות
כיף חיים. באמת

והכל בשם הדאגה, בשם התירוצים.
בשם האגואיסטיות המחרידה של שתיכן.
לא להאמין שהפקדתי בידכן את חיי
לא להאמין שלא התביישתן לרצוח
בדם קר
בלי מצפון






שאלוקים יעזור לי
מפה זה רק הוא

סניף מעלה אדומים