ואווו 
את חייבת לעשות מזה קריירה...

אני מאוד אוהב כתיבה, ומעניין אותי איך אחרים עושים את זה.

גם לי זה קורה מידי פעם ללכת לישון כדי להעביר זמן... באיזשהו שלב זה מתסכל יותר...

ואני רוצה להגיד משהו על הסוף- הכתיבה היא לעצמנו! אנחנו לא מצפים שמשהו במציאות ישתנה ע"י כתיבה. ע"י כתיבה אנחנו מצליחים יותר להביע את הכאב ולשתף אנשים (ע"י שיתוף אפשר להשיג עצות ועזרה וככה להתקדם במציאות). כתיבה מאוד עוזרת להפנים את הכאב והחוויות, ככה שאני ממש ממליץ להמשיך.. (וגם לשתף אותנו כי את עושה את זה ממש יפה!)

ואני גם כמו @לא מאמין בעצמו, כל בנאדם שכותב שיר או משהו בסיגנון אני מת לדעת מה עומד מאחורי זה! תמיד אני מנחש בעצמי (אין לי מושג אם אני צודק או לא..) כי בדברים כאלה זה מלא פעמים רמזים וכ"ו...

גם אם לא באלך לשתף מה עומד מאחורי נשמח שתמשיכי לכתוב!!

פעם היה תוכנית ברדיו שבה ניתחו שירים שנכתבו ע"י משוררים בני אותה תקופה. אמא שלי מספרת, שפעם, אחרי שניתחו שיר של איזה אחת, היא עלתה לשידור ואמרה שהתכוונה בכלל למשהו אחר... שיר זה קולמוס של הלב. רק מי שכתב יודע מה עמד מאחורי מילותיו, וזה מדהים!

אבל סבא שלי נפטר לפני שנתיים ו...אולי זו היתה ההשראה

את בעצם העברת את תחושת הכאב והבדידות לתוך ים של מילים וחרוזים שפרקו מעלייך את האבן הכאובת שרבצה בליבך. מאוד קשה להגיע למצב בו את יכולה לשלוט בידייך ולכתוב ישר מהלב. מ-ד-ה-י-ם!

אשמח לשזוף את עיני בתכולתו.

חזק! חבל שנפגשים בנסיבות כאלה...

אבל לפני כמה שעות ראיתי בכרטיס שלך שאתה מביתר, טעיתי?
(מצטער אם זה חפרני מדי)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....