א. אז מה אם הוא נתן את התורה? אתה רוצה שגם אני אביא לך ספר שכתובים בו הרבה חוקים ואז אתה תציית לי?

ב. אז מה אם הוא ברא את העולם, אתה מדבר על הכרת טובה?

ג. השב"כ גם משגיח בצורה פרטנית על כל מיני אנשים זה אומר שהם צריכים לעבוד את השב"כ? כלו' למה זה שהוא משגיח מחייב אותי במצוותיו?

אין דבר נכון לעשות ודבר לא נכון לעשות. אני עושה משהו אז זה נכון שאני עושה אותו בלי קשר אם לזה שזה רע או טוב.

אני מניח שאתה התכוונת לזה שקיום התורה זה הדבר שראוי וטוב לעשות. ועל זה בדיוק שאלתי למה, מה טוב בתורה? או בעצם לפי מה שכתבת, מה התגלה לנו בהר סיני שבעקבותיו קיבלנו על עצמנו לקיים את התורה והמצוות?

כשאתה מקשיב למלך המתאגרפים אתה מקשיב לו כי אתה רוצה להיות מתאגרף והוא יודע הכי טוב איך להיות מתאגרף ולכן אתה מקשיב לו, אבל לה' למה לך להקשיב מה זה יעשה לך אם תקשיב לו? מה המטרה שלך בהקשבה לה'?

כי אם כן יש לי מה לומר על זה.

אנחנו עושים מה שה' אומר כי זה מה שטוב לנו. היות והוא ברא את העולם ולא אנחנו רק הוא יודע איך צריך להשתמש בעולם. זה כמו שתקנה מכונת כביסה וזה יבוא עם הוראות הפעלה. אתה יכול להגיד "מי הם שיקבעו לי איך להשתמש במכונה שלי" אבל זה לא חכם, כי מי אם לא הם שיודעים הכי טוב איך להשתמש. וכנ"ל בעניינו.

כי אתה מקיים את התורה רק בגלל שתדע איך להפעיל את עצמך - שלך יהיה טוב. אתה מודע לזה שזה לא אידאלי? חוץ מזה שאתה לא עובד את ה' אלא את עצמך באמצעות ה' אני הייתי קורה לזה ע"ז.

יש לך דרך טובה מזו?

א. זה לא בושה לעשות משהו בשביל שכר, אבל תלוי איזה שכר. אם השכר הוא גם עדן וכו' זה באמת אגואיזם וזה גורם לתורה והמצוות שלך להיראות רדודים. אבל אם אתה יודע שכל מטרת בואך לעולם זה לקיים את רצונו וזה בשביל שבסופו של דבר הוא ישכין את שכינתו פה, אתה בעצם מקבל שכר שלא בערך למעשים שלך וזה כבר נראה יותר "שווה"

ב. הדוגמא שהבאתי מהמכונת כביסה זה בשביל להבהיר שזה שאנחנו עושים מצוות זה בשביל שהעולם יפעל! כן, בידיים שלנו טמון כח עצום לקדם ולשפר את העולם או לפחות להשאיר אותו במצב טוב. זה לא אגואיזם בשביל ש"לי" יהיה טוב. בשביל שלכל העולם יהיה טוב. יהודים ולא יהודים כאחד!

מקווה שעמדתי הובהרה.

א"כ אני שואל אותך מה זה אומר שהעולם יתקדם מה זה אומר שיהיה טוב בעולם, כיף? הנאה (רוחנית)?

תכלית כל העולם לעשות לה' דירה - פה למטה. דירה נצחית שדרכה הוא ישכין שכינתו שעולמינו זה. והסיבה היא "שנתאווה הקב"ה" הווי אומר - כמו שתאווה היא אפשר להסביר כך רצונו של הקב"ה להשכין שכינתו בתוכנו זה רצון שלמעלה מטעם ודעת. מקווה שהייתי מובן.

מצד אחד אנחנו בנים שלו ומצד שני אנחנו עבדים שלו. מצד אחד אנחנו עובדים אותו ביראה ומצד שני באהבה.

שים לב:

א. אנחנו בנים ועבדים - הווי אומר שזה אל חזור. כי הקשר הוא קשר נצחי.

ב. ביראה ולא בפחד.

סקרים הראו שסטטיסטית הסיכוי להיות דתי ומאושר, הרבה יותר גדולים מלהיות חילוני ומאושר...

חילוני אולי יכול לבחור איך ומתי להנות, אבל אין לו שום שליטה על החיים שלו, גם החברה שהוא חי בה היא חברה מפוררת מבחינה פנימית- כי אנשים לא מאמינים שיש סיבה אמיתית לכבד את האחר ולאהוב אותו. דתי אולי לא עושה כל מה שבא לו, אבל הוא מתחנך לבנות את החיים שלו בצורה מסודרת, הוא משקיע בדברים, בלבנות אותם, ולא בלהרוס אותם או לנסות לשאוב מהם כל פיסת הנאה שהוא יכול עד שהמאגר מתכלה.

ומלבד זאת, הוא קשור לה', ומי שקשור לה' שלם יותר, מצליח יותר וטוב לו יותר והוא שמח יותר... כשמסתכלים באופן פרטי אולי קשה יותר לראות את זה, אבל כשמסתכלים בהיבט רחב- בין בציר הזמן בין בציר האנשים- אז לדתיים טוב יותר. גם אם זה פחות נוצץ.

יש רובד יותר פנימי, והוא גם לענ"ד הדרך שצריך לפעול על פיה.

ש 'תורה קדמה לעולם'

שמעתי שיעור מדהים של הרב יהושע וידר

והוא חידד שם נקודה- שתורה קדמה לעולם, לא במובן הכרונולוגי

אלא שהתורה היא תשתית לכל המציאות.

הוא הזכיר שם גם את המשל שהבאת עם המכונה. שהמכונה יכולה לפעול רק ע"י חוברת ההוראות...

אבל בעומקם של הדברים

מה יותר יקר המכונה או החוברת? פשיטא שהמכונה נו ברור...

זה מקטין את ערכה של תורה. כאילו התורה (החוברת) באה לשרת את האדם ואת החיים(המכונה)

יוצא מכך שהתורה מופחתת בערכה...

כך שהמשל הזה הוא לא היסוד האמיתי

הוא כן מאוד טוב לשלב מסויים בחיים, לגיל מסוים. אבל הוא לא היסוד המרכזי, זה לא הדימוי המדוייק בין התורה לעולם.

קודם כל יש את החכמה האלוקית, את הצדק- זו התורה

ומתוך כך העולם נברא.

זה לא חיים מבולבלים- והוויז שלנו זה התורה. 

אלא כל החיים והמציאות נבנו מתוך התורה, על גבי התורה, ע"פ התורה.

וזו תורה קדמה לעולם.

כשמבינים את היסוד הזה, כל התפיסה על עצמנו ועל תפקידנו כעובדי ד'- משתנה לגמרי.

יש הרבה מה להעמיק, זה נושא רחב אבל אעצור כאן

היה חשוב לי להוסיף

אם תעבוד את אלוקים בגלל שכר ועונש זה לא יציל אותך מהעונש כי עיקר העבודה היא בכוונה ולכן אתה לא עובד את אלוקים אלא את השטן/גיהינום/העונש וזה סוג של ע"ז.

לא להגיע לגהנום, או לעשות את הדבר הנכון?

זה לא משנה מה יש בעולם הבא, שום אדם חי לא יכול להגיד לך איך הוא עובד.

ובתור דרך חיים, מה יותר חשוב, לדאוג לרמת הסבל\הנאה שלך, או לחיות חיים של משמעות ומטרה?

אבל מה שכתבתי הוא גם נכון. ולכן צריך לומר שעל העבודה לא לשמה מקבלים שכר בגלל הלשמה שיש בה: 

"אמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה, אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה - בא לשמה". ר' יהודה לא אומר לעסוק בתומ"צ שלא לשמה מפני שגם בזה יש ערך אלא הוא אומר לעסוק שלא לשמה מפני שזה יעלה אותך בסופו של דבר ללשמה אבל לא שיש במדרגה הזאת ערך מצד עצמה.

בכל אופן ודאי שגם אם אדם עיקר עבודתו היא בלא לשמה יכול להיות בזה צדדים של לשמה.

אדם שעובד את ה', כדי לקבל שכר ולהינצל מהעונש הוא צדיק גמור. הוא לא חסיד, אבל הוא כן צדיק. וזה בהחלט מספיק.

ויש לזה מקורות רבים. וזה לא עבודה זרה, כי עבודה זרה זה כשמישהו מקוה לקבל את ההצלחה שלו ממישהו אחר ולא מה'.

אבל אם אדם עובד את ה' כדי שה' יזכה אותו לאכול גלידות , או כדי שה' יגרום שאנשים יכבדו אותו- אז הוא צדיק גמור.

(מה שנכון זה שאם הוא עובד את ה' כדי לגרום בעצמו שאנשים יכבדו אותו על ידי זה שיראו אותו- אז זו בעיה חמורה, כי הוא מקוה לשכר מהאנשים. אבל אם הוא עובד את ה' כדי שה' יגרום שיכבדו אותו- אז זה בסדר גמור.)

עובד את עצמו ונעזר בה' 

עבודה זרה, זה לנסות לרצות כל מיני כוחות רוחניים, או למשוך מהם השפעה כדי להרויח דברים.

בשביל לעבוד עבודה זרה לא צריך בכלל לרצות את טובתו של האליל, אלא לחשבו שכדאי לך לעבוד אותו,

למשל היו מקריבים קרבנות לבעל כדי שיוריד גשם. 

לעומת זאת, לעשות את רצון ה', כדי שלנו יהיה טוב, זו אולי לא המדרגה הכי גבוהה שיש בעבודת ה', כי זה לא נעשה מתוך ההכרה של גדולת ה', ולא נעשה מתוך אהבה וחיבור אמיתי לה', אבל זו עדין עבודת ה'. כמו שעבד שעובד אצל המלך שלו ומקבל על זה שכר, הוא לא בוגד אם הוא עובד בשביל השכר. הוא פשוט יישאר במדרגת עבד, במקום לעלות למדרגה של קשר אישי יותר עם המלך, זה הכל. בגידה זה כשהוא עובד בשביל מלך אחר, וחושב שהיה עדיף שמישהו אחר ימלוך. אבל כל עוד אדם מכיר בזה שה' הוא המלך הכי טוב, והוא לא היה רוצה להחליף את ה', לא במישהו אחר ולא בעצמו, אז אין שום איסור בזה שהוא חושב שה' הוא המלך הכי טוב בשביל עצמו.

אני מבין את הסברא בדברים שלך, אבל אני חושב שהיא תפיסה לא מדויקת של מושג העבודה זרה, והגיוני שגם מושפע מרגש ומשיחות מוסר שמושפעות מרגש, ולא ממקורות רציניים. ולכן אשמח שתביא מקורות.

אני מבין גם את הבעיה שבזה שאדם יעשה את ההנאות שלו לתכלית. אני פשוט לא חושב שזו ע"ז. 

ואני לא סבור שעיקר העבודה זה תכלית העבודה, אלא עיקר העבודה זה בשאלה מי אני מאמין שנותן לי את הכח. אני עובד את ה' אם אני חושב שהוא זה שנותן לי את הכח, ואני פונה אליו לעזרה, ולעומת זאת עובד ע"ז זה מי שפונה לכח מדומה אחר כלשהו כדי שיעזור לו.

יש כמה סוגים של אנשים שעובדים את ה' מסיבות שונות.

יש את הרמה הכי גבוהה- שלמי הדעת- אלה שעובדים את ה' כי הם מאמינים שזו הדרך הנכונה לחיות בעולם הזה, כל מה שהם רוצים זה להתקרב ל-' ולעשות את דברו, כי זו הדרך השלמה והאמתית. הם לא יכולים לחשוב על אפשרות של לחיות נגד רצון ה', 

יש רמה מתחתיה- אלה שרוצים להרוויח כבוד ונוחות בעולם הבא, שהוא הנצחי ובאמת משנה לטווח הארוך, ולכן הם מוכנים להקריב בשביל זה, את הנוחות הזמנית בעולם הזה.

ויש את הרמה של פשוטי העם- הם רוצים את השכר, ומפחדים מהעונש.

בתקופתו של הרמח"ל רוב העם היו פשוטים, וההסבר של שכר ועונש היה מספיק בשבילם, אבל בדור שלנו, אנחנו צריכים לשאוף להעמיק את האמונה ולהגעה לדרגה של שלמי הדעת.

אם זה באמת מעניין אותך, אתה יכול ללמוד ספרי מוסר כמו מסילת ישרים, הכוזרי, שמונה פרקים לרמב"ם וכו'.

חשוב לדעת שזה הגיוני שיהיו שאלות באמונה, והמסקנה המתבקשת מהן, היא לא לתת תרוץ לחפף במצוות, אלה ללמוד ולהעמיק את האמונה, יש המון תשובות לשאלות האלה, אתה לא הראשון, ולא האחרון ששאל או ישאל אותן.

א. החילוק שכתבת נכון ואני מדבר על הרמה הגבוהה על אלה שעובדים את ה' "כי הם מאמינים שזו הדרך הנכונה לחיות בעולם הזה" מה זו הדרך הזאת? מה נכון בלעבוד את אלוקים?

ב. תודה על הדאגה לשמירת המצוות שלי. אגב אני יודע שאני לא הראשון ולא האחרון ששואל את השאלות

אני ממש לא רבנית מחנכת או משהו, וסליחה אם זה יצא בטון הלא נכון.

השאלה שלך ממש הזכירה לי איזה סיכום שכתבתי על הפרק הזה במסל"ש, וניסיתי לכתוב אותו מחדש מהזיכרון כאן.

אתה יוצא מנקודת הנחה שאתה זה כאילו ישות בפני עצמה וה' זה הבוס מלמעלה שאומר לך מה לעשות ולכן יש לך את כל הסיבוכים האלו, תשנה גישה תבין שה' זה לא ישות זה פשוט הכל, הוא היה פה עוד הרבה לפני העולם והוא יהיה גם אחריו העולם שקיים כבר אלפי שנים מכיל מליארדים על גבי מליארדים של עצמים שהתפרסו ומתפרסים כאן על פני תקופות שונות, בא תתחיל מהתחלה למה השם ברא אותך? מה היה חסר לו בלעדיך? תחשוב על זה לא תמצא תשובה יותר מספקת מאשר שהוא פשוט רצה להיטיב אתך אין שום הגיון אחר לא חסר לו כלום והוא היה מסתדר מצויין גם בלעדיך.

עכשיו אחרי שהגענו לכך שהשם רוצה להיטיב אתך זה קצת קשה להבין מה פתאום כל המצוות האלה איזה להיטיב?? זה קשה ומי שלא מצליח מקבל עונש!!

התשובה היא שהטוב האמיתי וההנאה הכי עצומה בעולם לא קיימת בעולם הזה אלא רק בעולם הבא רק לשם המחשה כתוב שבעולם הבא תקח שנייה של צדיק שם ותשים את זה בצד אחד וכנגד תשים את כל ההנאות שהיו לכל האנשים בעולם(!) מבריאת העולם עד היום ותרכז אותם לשנייה אחת - לא תגיע אפילו לאלפית מההנאה של הצדיק שם, כשאתה מסתכל בפרופורציות האלו אתה פתאום מבין שכל ההנאות כאן בעולם הם אפס אפסים לעומת מה שמחכה לך, עכשיו צריך להבין מה זאת ההנאה הזאת? איך היא יכולה להגיע לרמות כאלו? התשובה שזו כוחה של הנאה רוחנית, זו אינה הנאה גשמית ורק בהנאה רוחנית יש אפשרות להגיע לרמות כאלו אך בשביל שהנשמה שלך תוכל להתענג על אור השם שהוא ההנאה האלוקית אתה צריך לזכך אותה ובשביל זה נתנו לך כאן מקום בעולם הזה לזכך את נשמתך כדי שתוכל לזכות לאור האלוקי (דרך אגב גם העונשים בעולם הבא פעם שמעתי שהרמב"ם כותב שכל הייסורים זה הריחוק מהשם, הנשמה שלך פשוט מתייסרת מהריחוק בעולם הבא).

עכשיו הכל מובן:

-השם רוצה להיטיב אתנו

-השם נתן לנו מסלול דרכו נוכל להגיע לטוב הגנוז

-לאחר המסלול הקצרצר בעולם הזה נזכה לטוב אין סופי שלא נגמר אף פעם שכל שנייה בו אין לתאר

-נכון המסלול הקצרצר קשה, אבל שווה להתאמץ לא כדאי לפספס הזדמנות כזאת.

בהצלחה ואם יש שאלות תשאל בכיף

א. "בא תתחיל מהתחלה למה השם ברא אותך? מה היה חסר לו בלעדיך? תחשוב על זה לא תמצא תשובה יותר מספקת מאשר שהוא פשוט רצה להיטיב אתך אין שום הגיון אחר לא חסר לו כלום והוא היה מסתדר מצוין גם בלעדיך". 

מי אמר שאני יכול להבין למה ה' ברא אותי? חוץ מזה שיכול להיות שהוא ברא אותי בשבילו ולא בשביל להיטיב לי. ואולי אם נלך עוד קצת עם זה אז אפשר לומר שהוא ברא אותי בשביל להרע לי (כמו שאמרת שהוא ברא אותי בשביל להייטיב לי).

ב. וגם אם נלך איתך ונסכים שהוא ברא אותנו בשביל להיטיב לנו. אז בעצם אתה עובד את ה' על מנת לקבל שכר רוחני בעוה"ב? (כמו שפור כתב)

1. אני לא המצאתי את זה אם אתה מאמין במסורת היהודית אתה יכול לפתוח עמוד ראשון במסילת ישרים ולראות שזה הטעם שהוא מביא.

2. אני לא הסברתי למה לעבוד אני הסברתי למה הוא ברא אותך ואיזה טוב מחכה לך בעולם הבא שזה כל כך מגוחך לשאול למה לעבוד, "ואם בא לי להיות חילוני?" - אין בעיה תהיה חילוני בהנאה אבל זה בערך כמו שמישהו יבוא אליך עם מיליון דולר ויגיד לך לרוץ עד למכולת הלוך חזור ואתה "תגיד לא בא לי" - אין בעיה אתה תפסיד כפול - גם מיליון דולר וגם תתייסר כל כך שעשית את השטות הזאת והעדפת להישאר בבית לראות סרט עוד 5 דקות במקום לרוץ עשר דקות ולקבל מיליון דולר, זה לא שכר ועונש זו סיבה ותוצא - אם תקיים את המצוות ->קרי אתה הולך בדרך להנאה האמיתית ->אתה תרוויח

אם לא->ההפסד כולו שלך זה לא כמו שוטר שמכריח אותך יש לך בחירה אתה פשוט מפסיד, כמובן שאם תעבוד את השם בלי לחשוב בכלל על העוהב אלא רק מאהבתו אתה תרוויח עוד יותר כי תהיה יותר קרוב להשם ומימילא (סיבה ותוצאה)->אתה תהנה יותר

זו המדרגה של מי שעובד איך הוא מתייחס לעבודת השם כשכר ועונש (עסק משתלם) או מאהבה השכר והעונש יהיו בהתאם אך זה יהיה תוצאה לא שכר ועונש

למה לעבוד את ה' בלי הקטע של השכר כן הבנתי שיהיה לי אחלה בעוה"ב אם אני אעבוד את ה' אז מה אני מחפש עבודה יותר אידיאלית מזה.

האידיאל זה לא השכר ועונש. האידיאל זה להתקרב להשם. למה? כי זה הטוב, האמת הקדושה מקור החיים השלמות האלוקית אי אפשר להבין את זה לגמרי בשכל מה המשמעות אבל אפשר להבין שיש כאן משהו מאוד אמיתי ועמוק שכדאי להתחבר אליו

"למה? כי זה הטוב, האמת הקדושה" ועכשיו אם אפשר לשאול מה זה אומר לך טוב? כשאת אומרת טוב למה את מתכוונת? להנאה (רוחנית)

בא נעשה סדר:

אתה שאלת למה לעבוד את השם ולא נניח להיות חילוני למה זה מחייב אותי?

-ניסיתי לענות בשתי דרכים אחת הדרך שהשם שם אותך על מסלול לכיוון עם פוטנציאל מטורף והוא נותן לך הדרכות איך להגיע לשפע שהוא מכין לך. ועוד דרך שאנו רוצים להידבק בטוב.

-אתה לא אהבת את הדרך הראשונה מכיון שהיא מבוססת לכאורה על שכר ועונש

עכשיו אני ינסה לענות לפי הבנתי (לא יודע אם אני צודק לפחות ככה אני חושב): 2 הדרכים האלו הם בדיוק ההבדל בין האנשים הפשוטים שעובדים את השם מיראה (או על מנת לקבל פרס) לבין האנשים שעובדים את השם מאהבה (כדי לדבק בו).

עכשיו אתה שואל על אלו שעובדים מאהבה במה הם בדיוק מנסים לדבק

-שים לב שזו כבר לא השאלה הראשונה ועל שאלה זו אין לי תשובה מדוייקת אולי כי גם את התשובה מקבלים תוך כדי הדבקות... תסתכל על רבנים גדולים איך כל החיים שלהם זה "מה השם רוצה ממני" הם חיים את זה ולא מכפייה הם מרגישים בזה תענוג עילאי מטורף!! קראתי עדויות של החזון אי"ש על ההרגשה אחרי לימוד תשע שעות ברצף הוא אמר שהוא מעולם לא חווה תענוג גדול מזה, זה לא תענוג גשמי של כיף זה תענוג של דביקות בהשם, דביקות בטוב, את הדבר הזה יכול להבין רק מי שהתנסה

נ.ב. אני בן ותודה על הנושא שהעלית הוא עוזר גם לי לסדר דברים בראש שלי תוך כדי...

למשל:

אחרי שה' ברא את האדם, הוא עשה לו ניתוח, 

והוציא ממנו צלע, ובנה ממנה אשה. 

האם היית שואל למה האשה תרצה לחזור אל האיש? או שזה כן ברור לך- כי בסופו של דבר הם אדם אחד שחולק לשנים- אז זה טבעי שהם ירצו לחזור זה אל זו?

אז אמנם זה לא משל מדויק, אבל זה כן קצת דומה, ה' נתן לנו את החיים, ובזה שהוא מחיה אותנו, אנחנו במובן מסוים חלק ממנו, אנחנו קשורים בו. ולכן משאת נפשנו אמורה להיות להידבק בו, וזה התענוג הכי גדול שיכול להיות לנו. למה אנחנו לא מספיק מרגישים את זה? כי אנחנו לא מספיק מחוברים לנשמה שלנו.

וזה לא שאנחנו לא מרגישים את זה, אנחנו מרגישים ועוד איך, אלא שמרגישים את זה בצורה כללית ומעומעמת בלי לדעת מה בדיוק אנחנו מרגישים.

מה שנתתי זה רק משל, ורק היבט אחד. יש היבטים נוספים, כיון שהקשר שלנו עם ה' הוא מורכב ומתפרט בהנהגות ודרכים שונות.

אתה מקשיב לכל מה שאבא שלך אומר לך לעשות? גם אם הוא היה יושב עליך מהבוקר עד הערב ואומר לך את זה תעשה ואת זה לא?

אני שואל האם היית מקשיב לכל מה שאביך אומר לך לעשות גם אם היית בטוח שזה מה שהוא רוצה. (לא הבנתי מה הקשר טעות)

לשם משל, בו נניח שיש רב ותלמיד. נניח שהרב שבתוכי הוא מושלם וצדיק ועובד רק לשם שמים. 

ועכשיו נניח שהרב הזה אומר לתלמיד ש שהוא צריך לעבוד את ה', ואז התלמיד עובד כי זה מה שהרב אמר לו. האם זה כדי לרצות את הרב? לא בהכרח, זה כי יש לו אמון ברב. הסיבה שבגללה הוא צריך את הרב הזה שיורה לו את הדרך זה לא כי מצד עצמו אין לו סיבה לעבוד את ה' והוא עושה את זה רק כי הרב ביקש, אלא כי הוא מצד עצמו לא מרגיש את הסיבה, והוא צריך מישהו שידריך אותו לעשות את הדבר הנכון.

ככה גם כאן- התחושה הפנימית שאני אמור להיות דבוק בה'- היא רק הסימן לזה שזה הדבר הנכון, גם התענוג שבזה- הוא לא תענוג חיצוני, אלא עצם החיים. זה תענוג של אחדות והרמוניה, של משהו שחוזר לשורשו, שזה דומה מאד למושגים של אמת ושקר, כלומר כשאני עושה משהו כדי להגיע לשלמות שלי, אני אמנם במובן מסוים עושה את זה בשביל עצמי, אבל אני גם עושה את זה פשוט כי זה האמת. וזה מעין מה ששלמי הדעת עושים כי הם מבינים שזו השלמות, כלומר שזה בעצם המצב הכי נכון ואמיתי להיות בו.

ומעבר לזה, מהיבט נוסף, כשמעלים את התפיסה הזו עוד, היא יכולה גם להפוך לעבודה לכבוד ה' ממש, אם אני לא עושה את זה בגלל שמר לי בלעדיו או משהו כזה, אלא מרוב שאני שמח בו ואוהב אותו ומתפעל מגדלותו- אני מבקש לשוב אליו ולהידבק בו כמו שהמציאות הפנימית דורשת, ובזה- אני מגלה את כבוד ה', כי אני מגלה בזה את העובדה שהעולם כולו הוא מלכות ה', ושכל החיים כולם נענים לרצונו ומצפים למלכותו ולשכינתו.

שמביאים לזה.

אדם שלא יודע שום דבר על הקב"ה- אז מן הסתם לא ירגיש את זה, לפחות לא באופן חזק וברור, אלא תחושה כללית ומעומעמת כמו שכתבתי. 

ומעין זה- גם אדם שיודע על הקב"ה, אבל לא זוכר את הדברים הללו ולא מתעסק בהם- הם ישכחו מליבו, כמו שכותב המסל"ש בהקדמה על דברים המפורסמים אצל כולם מצד אחד, אבל כרוב פרסומם- ככה ההעלם מהם מצוי והשכחה רבה.

מלבד זאת, שלפעמים הידיעות של האדם על הקב"ה הן מצומצמות, ואולי אפילו מרוכזות בנקודות לא רלוונטיות.

ב'- אע"פ שזה רגש שהגרעין שלו טבעי- צריך לפתח ולטפח אותו. כמו שגם קשר בין איש לאשה הוא טבעי, ואעפ"כ צריך לעבוד עליו הרבה, ולפעמים הוא עשוי להיתקל גם בקשיים. אבל במציאות בריאה- זה אמור להצליח כי הגרעין קיים.

ג'- זה תלוי גם בדרגת הרוחניות של האדם, אדם שמקיים את דברי הלל 'מה דסני עלך לחברך לא תעביד', יהיה לו הרבה יותר קל להרגיש את זה. אדם גס רוח, או אדם ששקוע בתאוות שלו- יתקשה בזה יותר.

אליבא דאמת, כל בר דעת מבין שהבורא שולט בבריאה. כמובן שגם את זה אפשר לשכוח, אבל כשמתמקדים בזה- אז מבינים שברור שזה כך, וגם חשים את זה. לא אתעכב כרגע על כל הנקודות, אבל בסופו של דבר, ה' הוא מלך העולם, והעולם כולו מציית לרצונו, ולא כמשמעות הביטוי "עבדים נרצעים", שמציין עבדות כפויה, אלא מתוך מקום פנימי, שכל העולם באמת ממליך עליו את ה'. דוקא הרצון לעשות משהו אחר הוא סוג של עבדות- זה בעצם משהו נגד הטבע הפנימי של הבריאה. בריאה מעצם טבעה ממליכה את מי שברא אותה (אפשר להתפלסף על זה, אבל זה לא שטענתי כאן טענה מוזרה... זה כן טענה שקרובה מאד להיגיון, אז לא אכנס כרגע לכל הטענות שמעבר).

לכן התנועה הפשוטה שלנו צריכה ואמורה להיות- לזכור את מקומנו ולתת כבוד לה'. כל מה שצריך לזכור בשביל זה זה את העובדה שהעולם כולו הוא בידיים של ה' במובן הכי פנימי- ולכן התנועה הפשוטה והשמחה, הלא משועבדת שלנו, היא זו. ה' הוא המלך.

שאלה ממש חשובה ומעוררת לתהיות. אשרייך.

ולשאלתך...

ממש רוצה לענות(אם אדע). אבל לפני זה צריך לחדד את השאלה..

כי הרבה פעמים שרוצים למצוא תשובות למשהו שלא מובן לנו, אנחנו שואלים שאלה כללית

אבל בעצם מאחורי השאלה הכללית הזאת יש המון שורשים פנימיים שלא מובנים לנו.

צריך ממש לפרק את השאלה לפרטים קטנים.

ע"פ מה שכתבת...

מה זה אומר שאתה מאמין בד'? (רק שהוא נתן לנו תורה ומצוות?)

מה זו אמונה בכלל (ביררת את זה)?

למה לעבוד את ד'- כוונתך- למה לקיים מצוות?

זאת אומרת , השאלה שלך היא על עצם האמונה בד' 

או שיש כאן נקודה של חוסר הבנה של טעמי המצוות ולמה בכלל צריך לקיים אותם?

תשאל את עצמך מה בדיוק לא מובן לך. לפרטים

בס"ד

בגלל שאנחנו מבינים שיש מושג של ציווי ומי שגרם אליו הוא אלוהים.

תוכל לראות גם בחלק האחרון פה תשובות נוספות:

מחברת 5 - מדאיזם לתאיזם - הרב מיכאל אברהם

בכללי אני לא מחזיק הרבה מהרב מיכאל אברהם

בס"ד

אתה מאמין בכלל במוסר?

מה הקשר?

הנורמות המוסריות אז אתה מבין שצריך להקשיב לאלוהים.

ואם מדובר באידאה אפלטונית לא קשורה אז מה עם בעיית הראוי מצוי? וכי לא גרע מאלוהים בהרבה?

בס"ד

עם קראת במחברת שם ששלחתי הוא מעמיד את החובה להקשיב לאלוהים גם על גבי הפן המוסרי. אז פרט ללשלול באד הומינם את דבריו, לא התייחסת כלל

כשאנחנו עושים מצווה, גם אם היא בהגדרתה "משפטים" = מצוות מובנות - אנחנו צריכים לעשות אותה בגלל שאלוקים ציווה ולא בגלל שזה ההגיון!

הגרמנים, העם הכי נהור ותרבותי. ותראה לאיזו דיוטה תחתונה הם הגיעו... והכל בשם הצדק והיושר. האנטישמיות שבמשך שנים היה חלק בלתי נפרד מהחוקים באירופה כולה היתה בשם הצדק והיושר ההגינות והאמת.

 וחוץ מזה שגם אז זה היה הנורמה בעולם.

א. כיצד אתה יודע שלהרוג זה רע.

ב. מדוע להקשיב לצו המצפון הפנימי.

אני שאלתי על ב' בממה נפשך מא'.

אני חושב שלהרוג זה טוב. אם אני טוב - הווי אומר שהשאר רעים. ואם הם רעים - לא מגיע להם לחיות. הגיוני לא?

נקראות הגיוני.

אני מסתכל על עצמי ורואה שלא חסר בי דבר. אז מוכרח להיות שרק מי שכמוני עושה את הטוב. אם הוא לא עושה כמוני הוא טועה. אז יש לו שתי ברירות - או לעשות כמוני או למות. מה לא מובן?

אני רק מנסה לחדד את הנקודה שמה שאנחנו עושים זה בגלל שהקב"ה ציווה אותנו ולא בגלל שכך אומר ההיגיון - כי לפי ההיגיון הקר אפשר להגיע רחוק עד כדי רצח.

וגם עצם ההנחה שהקב"ה קיים. או שמשהו בעולם קיים, קשור להגיון...

לדעתי, עם כל ההיגיון שבדבר - מוכרח להיות נקודת אמונה שאינה תלויה בהיגיון וממנה הכל משתלשל.

עדיין אין שום קשר בין כך לסיפא. הכשל הראוי מצוי.

אא"כ אתה טוען מעין דין מוחמד בסיף.

אבל אם כך תוכל גם לטעון שמי שלא קופץ על רגל אחת צריך להורגו.

אע"פ שיש מי שטוען זאת זכור לי שזה קשור לאתיקת המידות, אבל זה דיי מקהה את העוקץ במובן הציווי המוסרי. וזה רק לטעון שזה רציונלי להקשיב למוסר או משהו כזה. וגם זה לא ברור

אתה צריך להישמע למה שהקב"ה אומר, אם דרך המוסר - סבבה...

הרי לטענתך אתה עושה רק דברים שהם הכרחיים, ולא סתם ככה מקשיב לרצונות של ישות אחרת בלי סיבה. אלא אתה מבין היטב את מושג הציווי.

ואותו דבר אנשים מאמינים מבינים היטב את מושג הציווי מאלוהים שהוא מחייב.

יתירה מזאת, אם אתה חושב שלהרוג זה רע באמת (אובייקטיבי), וזהו דבר "בעל מטען" יותר מלאכול גלידה בטעם תות, אז סימן שאתה צריך להגיד מהיכן מגיעה לך ההבחנה להבחין בין רע לבין טוב.

ליתר דיוק, אם אתה אוחז שמושג הרע רק מאבחן בין מצבים אך איננו בעל מקור חיוב נורמטיבי אז לא ברור מדוע אתה הולך אחריו, אלא אתה מבין שמושג הרע כולל בתוכו ציווי של להימנע מלעשותו, אם ככה אתה מסתבר מאמין באלוהים כמתקף המוסר. 

ומי שיגרום אותו יהיה אני אז מה זה אומר שאתה צריך להקשיב לי?

כמו שמי שהמציא את המכונת כביסה הכין יחד אתה חוברת הוראות כדי שמי שישתמש בה לא יהרוס אותה כך נתן לנו הקב"ה את התורה שהיא הוראות איך לחיות ולנצל את החיים שלנו כדי שהם לא יהרסו וכדיי שנרגיש את הערך שלהם.

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!