השכינה

תנסי לחיות עם השכנה, בתוך השכנה, 24/7 ושיהיה לכן שלום.

זה יקרה עם הרבה מידות טובות, וסיבות מספיק טובות להיות יחד.

(חשבתי על זה במאחורי הפרגוד,

אבל לפני הכל זו גמרא בברכות!

אז מה אם זה לא כתוב בחסידות...?)

ברור אהבה, ברור משיכה, מי חלק על זה?

הוא דיבר על משהו אחר, רמת אהבה שהייתה לו,

אבל לא נמצאת בגברת עם כל מה שהוא פרט.

ישמרו נגיעה, יתחתנו, ויגיעו ליותר ממה שהם הגיעו קודם,

אם כל מה שהוא פרט שיש בה אכן נמצא.

הוא דיבר על עוצמה,

את מדברת על עומק.

להבנתי, זה לא אותו דבר.

יש שתי תחושות שאני מכיר שמצדיקות להתחתן:

א. 'זה שלי'.

ב. 'אני רוצה אותה לידי, לא משנה מה יהיה איתנו'.

זה נוגע ומתכתב עם מה שאתה אמרת,

אבל מה זה קשור לעוצמה של התאהבות?

הכי חדי קרן וקשת בענן 

אפשר להתכוונן לסגנון מסוים,

רק כדאי לנסות להפשיט את הסגנון למהותו,

לתכונות והמאפיינים שמושכים אותך בו.

כך תוכל לפתוח את עצמך לסגנונות אחרים,

ולסגור את עצמך ללא מתאים שבסגנון הזה.

מה כל זה קשור לעוצמה של אהבה?

כמעט על הכל אפשר לוותר, ואנחנו צריכים להחליט על מה מוותרים ועל מה נלחמים

וגם אחרי שוויתרנו על משהו, הוא יכול להגיע אלינו בלי שתכננו

אני מכירה משהו שהיה לו קטע עם שחומות, תמיד הוא היה קולט נגיד חברות שלי  שהן תימניות או הודיות בעלות עור כהה הוא ישר רצה שנשדך לו, בסוף הוא באמת התחתן עם מישהי שחומה
אבל היו גם הרבה מקרים הפוכים חחח

אז... 

ועכשיו סגירת סוגריים.

התכוונת למראה חיצוני בהכרח או לסגנון אופי? תכונות? לא הבנתי עד הסוף את כוונת המחבר, כי בהתחלה כתבת על רגשות אהבה ופיצוצים 
 

מאיפה מגיעה ההרגשה הזאת?

כי לפעמים זה קצת סוגר אותנו..
אולי זה קשור לדברים משותפים שלכם? ראש דומה? כאילו, אפשר לתת לזה שם?
או פשוט קליק  ראשוני? (זה יכול לקרות עם יותר מאחת)

ולכן אולי טבעי שתרגיש "...ביחד זה שלם. מרגיש כאילו הפנים והחוץ משקפים ומשתקפים אחד בשני."  ....?

אין שום סיבה שלא תצליח לאהוב בחורה יותר דומה לך.

ומאחר שזה לא מראה נדיר, בין כל האופציות תוכל למצוא אחת שתאהב.

זו התשובה שלי לשאלות ששאלת

אמרת

שלשדכנים יש נטיה להציע - לפעמים בכוונה - את מה שלא מתאים לנקודות ה"לא קריטיות". מנסיון, אם אומר לשדכן שאני מחפש תכונה מסוימת - לאו דוקא מהותית, הוא ישקיע יותר מאמץ לשכנע אותי לוותר על זה מאשר בלמצוא

בד"כ כשנשארים פסיביים אז הרגש הוא מאוד קטן יחסית, כלומר יכולה להיות התלהבות או כפי שהעם קורא לזה "התאהבות", חיצונית אבל בתכלס לטווח רחוק או בכלל כדי להכניס את הלב זה מצריך נתינה ויציאה מעצמי ומהמקום שרק רוצה להתענג ולקבל (שזה גם חשוב בפן מסויים אבל שוב, לזוגיות ואהבה אמיתית זה פחות תורם לטווח ארוך לענ"ד) .

רצון להמשיך, עניין. נכון זה קורה עם חברים.
מנגד יש מצבים גם שאנשים שלא חשבת שתיהיה חבר שלהם נהפכו להיות חברים טובים שלך, לא קרה לך?

אז אתה מדבר על התחושה ההתחלתית הזאת?

זה בסדר ואולי יש ברצון הזה עניין, אבל לא יודעת אם כדאי לאחוז בו בכל מחיר, כלומר, זה טוב שיש את רצון ושאיפה למשהו הזה, וזה אחלה ולפעמים יש כאלה שממש מחזיקים בזה  חזק בכל מחיר, אבל כן הייתי מציעה לבוא קצת פתוח כי בסוף מציאת חן לא משהו שקשור בהכרח במראה ויכול להיות שיצא לך מקרה כמו הבחור עם השחומות ואולי גם כמו האחרים חח בסוף מי שתיהיה שלך תעשה לך הקליק הזה בע"ה ואולי בסוף תופתע לגמריי
לך עם הרצון אבל תן לה' את המושכות, מה' אישה לאיש וגם הסיעתא דשמיא בהתאם גם בדברים האלה..!

תכל'ס

אי אפשר לוותר על אהבה

אבל באמת לפעמים זה לוקח זמן, צריך המון סבלנות ומזל

מבין מאד את התחושות שאתה מדבר עליהם

השאלה היא האם אין זה רק ההתאהבות והפרפרים שכולם אומרים שחולפים אחרי תקופה.

כלומר, התחושה הזאת של החיבור המטורף, האם באמת הוא יחזיק מעמד לאורך ימים?

כי אם כן - וודאי וברור שאי אפשר לוותר על זה.

אבל לפי מה שאני שומע מסביבי, כעבור תקופה שחיים ביחד כבר לא נשאר הרבה מההתלהבות והרגש הזה, אלא נוצרת קרבה (ע"י נתינה וחוויות משותפות) וקשר ואהבה אמיתית, ובזה כבר אין כל כך השפעה לתכונות האופי והמראה שאתה מדבר עליהם.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"