החג האהוב שלי
הכל שונה, עברה רק שנה וזה כאילו עברו לפחות 3 או 4 שנים
לפני שנה בדיוק, בחול המועד פסח זו הייתה הפגיש הראשונה בחיי
בית מלון, בחור חרדי
התיישבנו ליד שולחן עגול, 2 אנשים לא קשורים
כוס מים ובחור מובך
זו הייתה הפגישה השנייה שלו בחייו, הוא היה לחוץ כל כך
הוא הזמין מיץ תפוזים, ושאל את כל השאלות לפי הכללים
דיברנו על הדברים הכי משעממים
נשפך לו מיץ והיה נדמה לי שהוא רועד מרוב לחץ
צחקתי, הבאתי לו טישו
הוא אמר תודה
איך שהוא הצלחנו להעביר שעה
אמרתי לו זו פגישה ראשונה שלי בחיים, אין לי מושג כמה זמן זה אמור להיות
כמה זמן עבר?
שעה
וכמה צריך להיות?
שעה, שעתיים, שלוש
מה?? מה יש לי לדבר איתך 3 שעות?
ככה, בשיא הנינוחות, הוא היה מובך ואמר שאפשר ללכת
הלכנו, הוא ליווה אותי לתחנה, עפה לו הכיפה והוא רדף אחריה, הוא היה בלי מעיל והטסתי אותו לאוטו
ואז חשבתי לעצמי, זה מה שחיכיתי לו כל החיים?
כזה משעמם!
ומאז, עברה כולה שנה, כמה הספקתי לעבור, כמה לבבות הספקתי לשבור, כמה בחורים כתבו עלי שירים, כמה בחורים עקבו אחריי במשך חודשים?, איפה התמימות שלי? כמה חכמה הספקתי לצבור?
אוף
אני הבנתי את זה, את הבעיה להיות בן אדם מגוון, יש בי קצת מכל דבר ואני מסתדרת עם כל סוגי האנשים, קשת כל כך רחבה, הרבה מהם יכולים להתאים
אולי בגלל זה שחקניות משיגות את כל מה שהן רוצות, כמו זיקית, מסתדרות ומתאימות כל מקום
אבל אני לא רוצה להתאים את עצמי ,אני רוצה להיות אני!, כי אני זה טוב, הבנתם? זהו!
