אייל ישב על הספה ובהה בתקרה כביכול מחפש במבטו איזו נקודה נעלמת בין כל החשופים.
מחשבותיו הובילו אותו לשם, למקום ההוא שלא מזכירים את שמו, לפצע הפתוח שמעולם לא נחבש, עמיר.
זה שהרס את חייו והשאיר אותו לאחות את הקרעים ,שלו, של מי שתמיד לא היה שלם ממנו, זה שלקח את האור הגדול ששכן אצלו והפך אותו לכבוי וחסר כל זיק חיים, מת מהלך.
באכזריות עקבית הוא נהג לתפוס את נקודות החולשה שבו , בו, בילד שהחיוך מעולם לא מש מפניו, בו שהיה ילד שמח עם רצון כן וטהור להאיר את העולם , ולרסק אותו לאט לאט, הוא נהג בו בעקביות אובססיבית ומתוך אמונה יוקדת שבסוף המאמצים יישאו פרי או אולי ייטלו.
הוא נזכר ביום ההוא בו עמיר ניגש לשולחנו מחייך חיוך כובש , והזמין אותו במה שהיה נראה כמחווה כנה של פיוס למסיבה בפארק.
את מה שהרגיש אז הוא לעולם לא ישכח.
הוא הרגיש שהוא מתרפא באחת מכל הפצעים שלו , הוא הרגיש כאילו הניחו על עורו המצולק מטלית רכה עם כוח ריפוי קסום שאחתה באחת את הקרעים.
הוא נזכר בו מגיע הביתה עם חיוך שכבר זמן רב היה חסר מפניו , חיוך תמים וטהור של ילד שרק רצה לקבל אהבה, אהבה, זה הכל.
הוא נזכר בעצמו מודד את מיטב מחלצותיו ובוחר את החולצה השחורה, זו שתמיד קצרה מחמאות, מהמשפחה.
הוא זוכר את התמונה הבאה חיה ומדממת כאילו זה היה היום, הרגע בו הגיע זורח כלבנה האדירה ומצא את המקום ריק מיושבים, מקום בו האדמה כנראה אוכלת יושביה.
הוא זוכר את הדם שאזל מפניו באחת, את הדמעות הטהורות והשקופות שזלגו מעיניו, מילד טוב ותמים שרק כמה לאהבה, אהבה,זה הכל.
מחשבותיו הובילו אותו לשם, למקום ההוא שלא מזכירים את שמו, לפצע הפתוח שמעולם לא נחבש, עמיר.
זה שהרס את חייו והשאיר אותו לאחות את הקרעים ,שלו, של מי שתמיד לא היה שלם ממנו, זה שלקח את האור הגדול ששכן אצלו והפך אותו לכבוי וחסר כל זיק חיים, מת מהלך.
באכזריות עקבית הוא נהג לתפוס את נקודות החולשה שבו , בו, בילד שהחיוך מעולם לא מש מפניו, בו שהיה ילד שמח עם רצון כן וטהור להאיר את העולם , ולרסק אותו לאט לאט, הוא נהג בו בעקביות אובססיבית ומתוך אמונה יוקדת שבסוף המאמצים יישאו פרי או אולי ייטלו.
הוא נזכר ביום ההוא בו עמיר ניגש לשולחנו מחייך חיוך כובש , והזמין אותו במה שהיה נראה כמחווה כנה של פיוס למסיבה בפארק.
את מה שהרגיש אז הוא לעולם לא ישכח.
הוא הרגיש שהוא מתרפא באחת מכל הפצעים שלו , הוא הרגיש כאילו הניחו על עורו המצולק מטלית רכה עם כוח ריפוי קסום שאחתה באחת את הקרעים.
הוא נזכר בו מגיע הביתה עם חיוך שכבר זמן רב היה חסר מפניו , חיוך תמים וטהור של ילד שרק רצה לקבל אהבה, אהבה, זה הכל.
הוא נזכר בעצמו מודד את מיטב מחלצותיו ובוחר את החולצה השחורה, זו שתמיד קצרה מחמאות, מהמשפחה.
הוא זוכר את התמונה הבאה חיה ומדממת כאילו זה היה היום, הרגע בו הגיע זורח כלבנה האדירה ומצא את המקום ריק מיושבים, מקום בו האדמה כנראה אוכלת יושביה.
הוא זוכר את הדם שאזל מפניו באחת, את הדמעות הטהורות והשקופות שזלגו מעיניו, מילד טוב ותמים שרק כמה לאהבה, אהבה,זה הכל.