לפני חודשיים נפרדתי מבחור אחרי תקופת של 4חודשים בגלל בעיות בשמירת נגיעה. שנינו שומרי נגיעה, אני שומרת בצורה מהודרת ממש כהלכה והוא קצת יותר מקל, מקל קצת עם קרובי משפחה, אם הבוסית נוגעת קלות בכתף הוא מחליק על זה..
לקשר היה פוטנציאל טוב אבל גם היו בעיות בגלל פערים בינינו אבל היה כיף, לא עפתי עליו כי הוא לא היה הדוס שאני מייחלת לו אבל היו בו מידות טובות אז התלבטתי בתוכי למרות שהחלטתי שכלית כן ללכת על זה.
כאמור, מה שגרם לפרידה זה בעיה בשמירת נגיעה - למרות שהוא מצא חן בעיני והכל מבחינתי לגעת היה קו אדום כי אני לא רוצה להרוס את מה שכה עמלתי עליו בגלל הנאה רגעית אבל הוא לא היה במקום שלי וציפה ורצה שאשחרר. . דיברנו על הנושא והסברתי לו שוב ושוב שמבחינתי אם חלילה תהיה זליגה בנושא זה יפגע קשות בקשר.. ולמרות זאת הוא ניסה מס' פעמים לגעת אבל הייתי תקיפה וברורה וכל ניסיון כזה אומנם לא צלח אבל הוריד אצלי את הרצון להמשיך את הקשר,
הקש ששבר את גב הגמל היה בפגישה האחרונה- הוא ניסה שוב ושוב לגעת בי ביד ולחבק , ניסיתי לומר ברכות אבל בתקיפות שלא אבל הבחור לא קלט אותי או לא רצה.. אחרי הפעם הזאת החלטתי שכבר די. הרגשתי שאם הוא מנסה למרות שאמרתי בצורה ברורה הוא כנראה לא מספיק מכבד אותי וחתכתי. שבועיים אחר כך הוא שלח לי הודעה שהוא מצטער על מה שהיה ושהוא חשב ששנינו באותו מקום רגשי למרות שדיברתי איתו ממקום שכלי.
אני אשמח לשמוע, בעיקר מבנים, האם זה הגיוני שתהיה בעיה בשמירת נגיעה כשלא שני הצדדים מעודדים את זה(שאלתי אותו אם משהו בי או בהתנהגות שלי מכשיל אותו - הוא אמר שלא, הוא אמר שאני בסדר גמור ושפשוט קשה לו..) ? האם קרה לכם שרציתם לגעת למרות שלא היה שדר מהצד השני? האם לא חייבת להיות אנרגיה שמשודרת משני הצדדים כדי להכשל? האם אפשר לדון את הבחור לכף זכות?
תודה
