התייאשנו והיא כבר כמה חודשים ישנה איתנו במיטה, ולמרות זה היא לא ישנה טוב. היא מתעוררת לינוק 1-2 פעמים בלילה, וזה לא כולל את המאה התעוררויות האחרות שלה, שהיא מתעוררת וחוזרת לישון (ומעירה גם אותי כמובן, ואני לא תמיד מצליחה לחזור לישון).
אני עייפה כל הזמן, ומתפקדת בעבודה על אולי 50%.
אני אוהבת אותה מאוד, היא כל עולמי, אבל אני די שונאת את עצמי.
שונאת שהפכתי להיות כל כך מפוזרת ומבולגנת (כנראה בגלל העייפות), שונאת שאני כל כך מוזנחת כל הזמן (ועוד עכשיו בימי הקורונה בכלל). אני כבר לא יפה בעיני עצמי (תגידו לי להשקיע ולהתאפר, אבל קל להגיד וקשה לעשות). לא קונה לעצמי כלום יותר, לא עושה דברים שפעם נהניתי מהם. יש לי במקרה הטוב שעתיים ביום מהרגע שהיא נרדמת ועד שאני נרדמת (או קורסת), למי יש זמן? את השעתיים האלו (שעתיים במקרה הטוב!) אני ״מנצלת״ כדי להכין אוכל ולהתקלח, לא מעבר. אני גם ככה עייפה מדי לכל דבר אחר. הכל רק סביב הילדה ואני די הלכתי לאיבוד כאן.
ודי, נמאס לי כבר. ממש מרגישה שהפכתי למישהי אחרת בשנה האחרונה. למישהי אחרת שאני שונאת ☹️


בשורות טובות ומתוקות יקרה!! נשמח שתחזרי