אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!

לפני שנים, בישיבה, מישהו סיפר לי שחבר חדר שלו מקריא לו סרנדות לפני השינה.

תנסה מקטרת.

להקריא שירה עם מקטרת נשמע מקסים.

רק בגלל הפסקות עישון....

צריך לעשות הפסקות לא עישון.

זה לא משנה.

לא כיף לצפות עם כל המעברים לקלוז־אפ קיצוני ומטריד.

עוד סיבה להעדיף חתולים על־פני אנשים.

וזכרתי את הרעיון הכללי. אז...

לא אכפת לי

אהבתי את מצרפי המקרים ואת מה שאחרים חושבים בי.

המדריך לימים הקרובים, נחמד, הקבוע היחיד יש לו קונצפט נחמד, אבל הולך ומתדרדר לקראת הסוף. הטוויסט פשוט נורא ואיום.

הספר האחרון שלו, שאפילו לא זכרתי והייתי צריכה ללכת למדף לבדוק את השם שלו, לא אהבתי בו שום דבר בערך, הקונצפט המבטיח מתבזבז על עיסוק חופר ומשמעם בדימיקות של קבוצת חברים. זה כאילו כדי לתת רקע לתעלומה, אבל אם קודם אמרת שיש רצח, לא מעניין אותי מי חבר של מי ומי שונא את מי.

ספולליר כללי אם משנה לך: ברור מאליו מי הרוצח, אבל אומרים במפורש זה לא הוא, רק כדי בסוף להגיד שזה כן הוא בדרך טיפה מתחכמת, אבל תכלס זה אותו הדבר.

כי עכשיו אני בתחילתו.

קראתי את "מצרפי המקרים" ואהבתי ממש, גם את העלילה ובמיוחד את הטוויסט בסוף.

ועכשיו אני בתחילת כהרף עין, ועוד כמה ימים יגיע גם ל"מה שאחרים חושבים בי"

תודה

יש מקוריות בכתיבה שלו. גם בסיפורים הקצרים שיש באתר שלו. בהחלט ייחודי.

אני ממש אהבתי את מצרפי המקרים, ואת המדריך לימים הקרובים. את הקבוע היחדי אני לא ממש זוכר, והספר האחרון באמת היה פחות מוצלח.

ואמנם, אני מסכים קצת גם עם הביקורת של חושבת-בקופסא

נכנסתי עכשיו לאתר, נראה מעניין, תודה

מגלים שהגיבור הראשי שיש לו פגם שהוא לא יכול להחליף את התודעה שלו עם אחרים כמו כולם, כשהוא כן מחליף הוא פשוט יוצר העתק של עצמו בגוף של האדם השני, והוא בעצם ווירוס שמשתלט על כולם לאט ולאט ויוצר דיסטופיה שבה כל התשתיות קורסות ולכל האנשים יש רק התודעה שלו. הסוף.

חוץ מזה שזה "סוף עצוב" זה בעיקר מאוד לא מספק ועושה ההפך מסיפור טוב של סגירה של העלילה שבה גיבור השיג את המטרה שלו.

חוץ מסוף הזה הקונצפט כן מאוד יצירתי ורואים איך הוא חשב על איך הרעיון הזה ישפיע על החברה וכל השימושים שיכולים להיות לו.

בגדול הספרים שלו מאוד יצירתיים ומעניינים, קשה אפילו להכניס אותם ברוב המקרים לקטגוריה של מדע בדיוני או פנטזיה כי זה גם גם ואף אחד מהם בו זמנית.אבל מבחינצ דמויות, רואים שהוא מאוד אוהב את הגיבור בתחילת שנות ה30 לחייו, לא יוצלח כזה, ועם ידידה שהיא אולי-ובעצם-בסוף-לא-רומנטית.

באמת הכי אהבתי את "מה שאחרים חושבים בי", זה הראשון שקראתי. הקונצפט גם כן מפותח לכל תחומי החיים. הדילמה בחיים של הגיבור הראשי עם קריאת המחשבות שלו יכולה להילקח בקלות לדילמה יותר מציאותית של עד כמה בן אדם רוצה להיות מושפע מהחברה ועד כמה להיות "אני עצמי טהור". מעניין לראות איך כל קוראי המחשבות משתמשים ביכולת שלהם כדי לחיות חיים שונים ומגוונים ויש להם אופי שונה ומעניין, ואיך היכולת הזו משפיע עליהם אחרת. העלילה עצמה יחסית מוצלחת ומעניינת למרות שרואים שגם כאן רואים שמעניין אותו יותר דמויות והיחסים בניהם מאשר עלילה והתרחשות, אבל דווקא כאן זה עובד. מה שלא אהבתי זה שוב הידידה-שהיא-לא-חברה, ואיך הנבל בסוף לא אשם בכלום כי החומר הזה הפך אותו למרושע והכל נסלח בלי השלכות. אבל עליו בהחלט הייתי ממליצה לאחרים על הספר הזה.

אבל מצחיק אותי לראות איך הספרים של יואב בלום מצליחים בכזו קלות לפתח חשיבה פילוסופית קלה.

תנסי מצרפי המקרים. הוא מקסים ורגוע, ויחד עם זאת גם טרגי. יואב בלום אוהב טרגדיות, אבל בסגנון מיוחד משל עצמו..

(מצרפי המקרים, החוק למניעת בדידות, המדריך לימים הקרובים לדעתי גם)

אבל אני לא קונה את הספרים אצלנו אז גם אם אהבתי וגם אם לא (כן, אהבתי) זה לא משנה.

השאלה היא מה דעתך עליהם.

החוק למניעת בדידות היה עם סוף מעצבן אם אני זוכר נכון.

זה מסקרן לקרוא את התקצירים, אבל לא אהבתי את העלילות