ופחדים של סופשבוע
הילדות שלה כבר נגמרה מזמן
והלילה שוב מגיע ומכה הגעגוע
געגועים אל עצמה, געגועים לבני אדם
היו ימים, כן היא עוד זוכרת
בהם הוא ליטף ברוך את שערה
והרוח אז לחשה מיני ניגונים
על אושר ושמחה יפים כמו אגדה
שני ילדים, ארבע זוגות עיינים
ואין מי שירפא את שריפת נשמתה
האושר כמו חומק נעלם בבין ערביים
אבודה כמו קרן שמש המכה במיטתה
עוד בוקר חיור ללא מנוח
ואין אותו ואין אותה
עוד חיוך נבוך המנסה בכוח
להסתיר דמעה של שתיקה
ולוואי יום יבוא ותדעי אהבה
ואהוב יקר את ליבך יפריח
לוואי עוד תדעי מנוחה נכונה
ובין זרועתיו תשכני לבטח
לוואי תתעוררי במיטה חרישה
תנצרי את מבטו המביט אלייך
לוואי לא תהיי לעולם בוכיה
רק תחווי שנית את חייך
