פורום פרוזה וכתיבה חופשית
בהנהלת: אני הנני כאינני
מכתב פתיחה
טוב, כמה שאלות מהשכלעשב לימון
..רחל יהודייה בדם
אצלי ואני חושבת שאצל הרבה מאלה שכותבים הכתיבה והדברים שאני כותבת הם חלק ממני, מהנפש שלי... זה אולי משהו שיענה לך על כמה מהשאלות.
בנוגע למה שכתבת על לפרסם אני חושבת שגם אם שני דברים הם בדיוק על אותו נושא אין אחד דומה לשני אם כל אחד נכתב על ידי אחר, הרגש שהוכנס ויועבר הוא אחר, ניסיון החיים וצורת החשיבה הם אחרים וכו', ועוד , מכל אדם יש מה ללמוד ובכל נושא יש לאן להעמיק יותר..
בנוגע למה שכתבת על לפרסם אני חושבת שגם אם שני דברים הם בדיוק על אותו נושא אין אחד דומה לשני אם כל אחד נכתב על ידי אחר, הרגש שהוכנס ויועבר הוא אחר, ניסיון החיים וצורת החשיבה הם אחרים וכו', ועוד , מכל אדם יש מה ללמוד ובכל נושא יש לאן להעמיק יותר..
טוב, תודהעשב לימון
אמרתי שאני אגיב, אבל נשמע שזה נושא לסדרת סדנאות
ובכל זאת.L ענק
האמת שישבתי עכשיו לכתוב, וכתבתי לך במשך שעתיים.
ככה שאני אשמח לשלוח לך את זה בפרטי, אבל זה הרבה מדי חומר להעלות כאן ברשת.
מי שעוד רוצה, מוזמן לדבר איתי בפרטי.
בעקבות הבקשות, החלטתי להעלות לכאן את התשובה הראשונה ששלחתיL ענקאחרונה
א. למה לכתוב?
קודם כל, לפני שאני אכנס למה ששאלת בדיוק, אני אגיד שאני חושב על זה הרבה. זאת באמת שאלה גדולה, והיא מורכבת מכמה תשובות. אני יכול להגיד לך חלק מהתשובות שאני מצאתי, אבל אני לגמרי לגמרי קורא לך לצאת למסע ולמצוא תשובות.
מה שאני מצאתי, זה לא מה שאת או כל אחד אחר ימצא.
התשובה הכי חדשה שלי, מלפני שבועיים. היא כי זה פשוט כיף. יש הנאה מאוד גדולה מלכתוב, מלהוציא מילים על הדף, לדייק. התנועה הנפשית הזאת של להוציא עולם פנימי אל עולם מילים, היא חוויה מאוד מיוחדת. אני אומר מיוחדת, ולא נותן לה צבע וגוון, כי היא מאוד אחרת.
לפעמים היא מרנינה, ולפעמים היא כולה אש וחשמל, לפעמים היא הנחת בדידים בשורה ולפעמים היא שרבוט בקצה הדף. ועדיין, היא מיוחדת, ואחרי שמגלים את התחושה הזאת, יש לא מעט שמפתחים אותה, ומשכללים אותה. ונותנים לעצמם להרגיש עוד מהעולם הזה של כתיבת עולם פנימי.
בנוסף, אני גם חושב שיש אנשים, לפעמים גם אני, שעושיםאת זה כי זה חשוב להם. חשוב להם להביע את עצמם, חשוב להם לומר דבר מה לעולם. לאו דווקא רק שירי מחאה, או שירים שמדברים על כאבים או כעסים. יש תנועת נפש שעומדת מול העולם ורוצה לומר לו, לשנות בו, לתקן אותו.
ויש לי גם תשובה אישית יותר, אם הייתי יכול הייתי רוצה לזכור הרבה יותר רגעים ממה שאני זוכר. והאמת היא שלקרוא במחברות הישנות יותר מאפשר להיזכר במה שהיה. ויש קסם בזה שקיבלנו יכולת לנצח את השיכחה. מה ההבדל בין זה לבין לצלם כל יום מה שאתה עושה? האם היינו רוצים לתעד כל רגע מחיינו? נראלי שלא, ונאי עדיין חושב על המינונים בחיים שלי.
אבל יש לי חבר שבמבצע של 'צוק איתן' כתב כל יום מה עשינו, והוא יכול הליזכר מה קרה. לי אין את היכולת הזאת. יש לי רק כמה רצפי זיכרונות, ותמונות. וזה מה שאקח איתי. ולכן לדעתי חבל לא לשמור יותר רגעים בחיים שלנו.
(אני מקדים את המאוחר ואומר שלפעמים מחברות/קבצי מחשב אובדים. וצריך גם לדעת לשחרר זכרונות.)
ככל הנראה אני אפתח בקיץ סדנת כתיבה שמיודעת למתחילים. מי שמעוניין להרחיב, להתנסות ולהעמיק עוד, מוזמן לשלוח לי את המייל שלו לשלי (zurven@gmail.com) או לתייג את עצמו כאן, ואני אשתדל לשלוח לו תזכורת.
שאלות טובותחיות צבעונית
למה לכתוב? הכתיבה היא כלי תקשורת. בינך לבין עצמך ובינך לבין העולם. (כמובן שכל אחד בוחר אם וכמה לתקשר ולשתף בזה)
מי שהכתיבה נוגעת בו זה כלי בשבילו להתבונן ולהביא נקודות התבוננות על החיים בצורה שדיבור לא יכול להביא(כמו שלמשל מוזיקה תתקשר בצורה אחרת מדיבור) כי זה נוגע ברבדים אחרים.
לגבי למה לכתוב את זה בצורה יפה ונעימה, מי אמר שצריך לכתוב יפה ונעים? אנשים פה כותבים דברים מאד חדים ונוקבים, ולפעמים אפילו שורפים.
לגבי השכלול, ענו לך פה נכון שזה גורם לך להעמיק ולהיות טובה יותר בזה ולהיפתח לעוד עולמות. אני אישית פחות מחפשת להעמיק בזה, אני אוהבת לכתוב אבל זה לא הכלי העיקרי שלי ודווקא נחמד לי להשאיר את זה יותר בוסרי.
בתור בעיקר קוראת מהצד, יכולה להגיד לך שאולי הרבה נושאים, מחשבות ורגשות דומים אבל כל אחד מביא את עצמו בסוף אחרת וזה נוגע אחרת.
ולגבי הלשמור, זה ממש נחמד לפתוח דברים שכתבת לפני כמה שנים ולראות איפה היית, מה עברת. זה מאפשר התייחסות לאיפה שאת היום
מי שהכתיבה נוגעת בו זה כלי בשבילו להתבונן ולהביא נקודות התבוננות על החיים בצורה שדיבור לא יכול להביא(כמו שלמשל מוזיקה תתקשר בצורה אחרת מדיבור) כי זה נוגע ברבדים אחרים.
לגבי למה לכתוב את זה בצורה יפה ונעימה, מי אמר שצריך לכתוב יפה ונעים? אנשים פה כותבים דברים מאד חדים ונוקבים, ולפעמים אפילו שורפים.
לגבי השכלול, ענו לך פה נכון שזה גורם לך להעמיק ולהיות טובה יותר בזה ולהיפתח לעוד עולמות. אני אישית פחות מחפשת להעמיק בזה, אני אוהבת לכתוב אבל זה לא הכלי העיקרי שלי ודווקא נחמד לי להשאיר את זה יותר בוסרי.
בתור בעיקר קוראת מהצד, יכולה להגיד לך שאולי הרבה נושאים, מחשבות ורגשות דומים אבל כל אחד מביא את עצמו בסוף אחרת וזה נוגע אחרת.
ולגבי הלשמור, זה ממש נחמד לפתוח דברים שכתבת לפני כמה שנים ולראות איפה היית, מה עברת. זה מאפשר התייחסות לאיפה שאת היום
999333סוידריגאילוב
יש איש שחור מתחת לרצפה
שאומר פרקי תהלים שאף אחד לא מכיר
ובוכה בלילה ומפריע לישון
מקצה העולם ועד קצהו
(יש לו מתחת לסנטר מורסה כבדה הוא צובר שם את הגלות ומקנח)
הדמעות שלו מרטיבות לי את הכרית
אני חושב שהוא מטייל לי על הקירות
בלילות הוא מצפין בכתלים חטאים
בכייה לדורות
(יש לו נכדים באמריקה. הוא עדיין חולם על בירקנאו ושווייץ בסיוטים)
הוא מתפלל על קברי צדיקים
ומצא את מסתור העורלות
הוא מתגלח בבין המיצרים כשאסור
מגולל בעפרו תפוח בדבש
(יש לו שיניים שחורות ועיניים מזכוכית. הוא קורא בספרים אסורים)
מצאתי בכיס כרטיס לרופא
כתוב באותיות רועדות של מכונה גוש בצק
התהלים יוציאו אותי מדעתי
השאגות
(בלילות הוא כופה זדונות לזכויות)
עבדסוידריגאילוב
לקחנו אותו בידיים למרצע הוא נשך וקילל אהבנו אותו אהבה יתרה משלנו בגורל חייו הוא נישק אותנו בדמעות והמשיך לקלל ולבעוט (נשברה גם צלע) ורצענו לו את האוזן והיטבנו את הנרות וחבשנו תעלומות
הוא הבטיח שיש עכביש בתוך המזוזה והבטחנו לו שנבדוק
הוא יושב על הספה וקורא תהלים והאוזניים שלו שומעות עכשיו הכל
כשאנחנו אוכלים הוא משתעל ומבקש את המלח בדמעות כבושות
äàéù äâãåìסוידריגאילוב
מצאנו אותו מתפלל מתחת לאדמה
הוא תלש לעצמו כנפיים של עטלף מהגב ואמר תהלים
הבטחנו לו שיהיה בסדר
בלילות עצמותיו נשתברו והוא אמר בקול נואש ששוב ריסק נבואה
הושבנו אותו מול הטלוויזיה הבאנו לו סירים של פסטה
הוא בורח מדי פעם מתחת לאדמה
עצמותיו משתברות לריסוק נבואות
הוא יכל לזרוק חץ ולעבור אבל הוא תולש לעצמו את הכנפיים וקובר אותן יפה
החיות מסתכלות מלמעלה וצוחקות
אני חושב לתת לו כדורים
לפעמים אני חושב שהוא לא טוב לעולם
דמיינתי אותו נושא כנף ובכיתי גם אני
החיות מסתכלות גם עלי
ךךףסוידריגאילוב
על גב העכביש להחזיק בשערות
גם מכאן אפשר לשאת תפילה
ילד לך בדרך הישרה, היה שם מדביר
תסתום את האף ותנשק את הראונדאפ שבאדמה
חפש אותי באבן הטוען
תנקה אותי מהקורים
עברתי דרך יערות חבטו בי ענפים
שרתי עם עכבישים שכחתי מהשמש
הזיהצדיק יסוד עלום
Hes not in our realmכְּקֶדֶם
אמ רלומ פנימהה קב"הב ראבע ולמוצירעיןועכביששמ מפססוידריגאילוב
גן עדןסוידריגאילוב
הבאתי איתי לגן עדן מזוודה
אספתי כל חיי אבנים
שחורות מפוחמות
זרקו הכל הלבישו אותי לבן
קשרו אותי למיטה שם לצרוח
להודות ולהלל
אבנים יורדות למטה ולא רוצים אותם כאן
הילדים מדקלמים אלהי נשמה
משרפות
ףףםןסוידריגאילובאחרונה
החזן של יום כיפור מוריד את הקיטל שלו ותולה על המדף, המדף
במקלחת הגדולה שלו שוחים שלושה היפופוטמים מחוייכים שחיכו לו שרים שירים מהתפילה
פשט ירד וטבל עלה ונסתפג
להונסתפג, ר
לתאנה נשרו העלים
היא מתה מבפנים
החזן של יום כיפור משתחווה להיפופטם גדול ואפור
פותח את הלוע המלא עכבישים
הקירות צוחקים כשהוא לובש את הקיטל
ומטיילים על הקירות
ט
עוונות
לתאנה נשרו השיניים
היה נא מצליח דרכי
ר
תתחיל לכתוב שירים רכיםעיניים טובות
תַּתְחִיל לִכְתֹּב שִׁירִים רַכִּים
תָּמִיד אַתָּה צוֹעֵק
מֵקִיא אֶת הַנְּשָׁמָה
אוּלַי תִּלְחַשׁ בַּעֲדִינוּת
בְּשֶׁקֶט בִּדְמָמָה
אוּלַי תַּפְסִיק לִהְיוֹת אָמָּן
תַּפְסִיק לִהְיוֹת קָרוּעַ
נִמְאַס כְּבָר שֶׁהַדֶּלֶק שְׁ'ךָ
זֶה נֵטוֹ גַּעֲגוּעַ
אִם לֹא הָיִיתִי מֵתָה
עַל מָה הָיִיתָ כּוֹתֵב?
אֵיךְ הָיִיתָ חַי
אִם לֹא הָיָה לָךְ כּוֹאֵב?
אוּלַי תַּתְחִיל לִהְיוֹת פָּשׁוּט
אוּלַי תַּפְסִיק לְהִזָּרֵק
מֵהַגְּבָהִים לַתְּהוֹמוֹת
רַק כִּי הַלֵּב שֶׁלְּךָ דּוֹפֵק
תַּפְסִיק לִשְׁאֹל בְּלִי סוֹף
תַּתְחִיל לִמְצֹא מָנוֹחַ
נִסִּיתָ קְצָת לִשְׁאֹף?
נִסִּיתָ קְצָת לִבְרֹוחַ?
אוּלַי אִם תִּתְאַמֵּץ
לְהַכְחִישׁ אֶת עַצְמְךָ
בַּסּוֹף זֶה יַעֲבֹד
וּתְזַיֵּף לְךָ שִׂמְחָה
חזקזיויק
וואו, שיר חזקמתואמתאחרונה
יש בו מאפיינים ארספואטיים, אבל הרבה מעבר לזה.
שיר שמתאים יפה לעשרת ימי תשובה, ולא רק...
סקלוני נאימח שם עראפת
עוד שנה עברה, ורחוקה מהכרעה
שוב במטאפורת שדה הקטל הדמיוני,
הלוחמים כפר עייפים לא תוקעים תקיעה,
שותקים השופרות הצועקים מתוך גרוני
המלך בשדה מתרוצץ והוא עירום
גלימותיו שסועות קרועות ביד כל משרתיו
האם בכלל קיים, הטוב הוא או איום?
ואיך נדע את האמת, מה נעשה עכשיו?
מניפים הלוחמים חרבות שבורות,
היש אלהים אם אין? היכן ממליך המלכים?
בסיבוב אגודל פלדה מתיזים ניצוצות,
משליכים חרבותם בצל העצים ונחים.
עצים שכאלה, עץ הדעת ועץ החיים,
פירותיהם בוסר, גבוהים ענפיהם,
אם ישנו מלך, בצמרתם מסתתר, בשמיים.
אך נדמה שרק ציפרים בצמרת, ואין מנחם.
כל אדם סוקל את עצמונקדימון
המצוי הראשון. מיכאל אברהם.
אתה לא תרגיש יותר את אלוהים לעולם, אך אולי תדע אותו.
מה הכוונה לא תרגיש את אלוהים?קעלעברימבאר
הנה, אני מרגיש אותו
אתה ימח-שם-עראפת?נקדימון
מאיפה קביעתך שהוא לא ירגיש את אלוהים *לעולם*?קעלעברימבאר
ומה הקשר למצוי הראשון ולרב מיכאל אברהם?
חמוד שלי. אתה ימח-שם-ערפאת?נקדימון
חמוד שלי, חזרת בזמןקעלעברימבאר
לעתיד וראית את ימח שם עראפאת עוד 50 שנה?
מאיפה הקביעה של ךשהוא עוד לא ירגיש לעולם את אלוהים?
כןנקדימון
נשמע שאתה הופך את אלוהים למושג לוגי קר וטכניקעלעברימבאר
שניכם טיפשיםימח שם עראפת
ולמה לעזאזל השרשור הזה מופיע בראשי
נעים לי לקרוא את זה (
)צדיק יסוד עלום
ימח שם עראפתאחרונה
לך מפה יצר הרע לך
...רחל יהודייה בדם
חופש.
חופש מחיפוש. חופש מחשוף.
ערגה. חופש מלהרוג. להרוג את הערגה.
הערגה שהורגת.
הורגת את החופש.
הורגת את הערגה. לקודש.
קודש זה טוהר.קודש זה בוסר.
קודש זה הילד הזה שאף פעם לא התבגר.
נעלם. קודש זה היעלם.
לכן הקדושים נעלמים.
לכן קודש הקודשים איננו כאן.
כי העולם הזה הורג לחופש והנעלם לא יכול להיות
בחופש.
שנה טובהזיויקאחרונה
שה' ימלא כל משאלותייך לטובה
יש פה ביקוש לסיפור שהוא בעצמו פיצול של סיפור אחרמשה
שפורסם במקום אחר?
מה הכוונה?אריק מהדרום
סיפורי משה רטמשה
אני עדיין לא מבין מה הכוונהאריק מהדרוםאחרונה
שר - האורותצמר-ארד
היי לכולם זה סגנון קצט שונה ובכ"ז
הם רכבו על אופנועים בעמק הטרשי
מדי פעם עברו על יד תחנת אוטובוס או אוהל בדואי מזדמן
גימלי ישב בתוך הסירה ליד לגולס ידידו
בעוד החמה שוקעת - צללי הערב ירדו
ככה רכבו כל הלילה בדממה שאיש לא הפר
היה זה ערב ראש השנה וגנדלף נשא באמתחתו את הציוד הנדרש
"דבר לגולס, תאר את אשר עיניך רואות"
לגולס ההאיל על עיניו מפני השמש העולה
"אני רואה גבעה ירוקה מסביבה בנייני בטון אדירי קומה
ובראשה מבנה מוזר עם כיפה עגולה
סביב לגבעה הכל דומם כולם ישנים
אך בחצר המבנה שני אנשים עם קסדות בד
שותים משקה שחור עם גרגירים
מעודי בכל שנות חיי לא ראיתי כמראה המוזר הזה"
"זאת ישיבת הספר ואדורס הקודש שמה", אמר גנדלף
"וראש הישיבה תאודן בן תימה שמו
ריש מתיבתת ארץ הספר שוכן בו כבוד
בעלות השחר מגיעים אנחנו
ונתפלל איתם ותיקין אך מעתה
עלינו לנקוט במשנה זהירות משום
שבמלחמה על הבית הם נתונים
על כן הישמרו לבל יישלוף
אף אחד מכם את הספרים.."
המשך יבוא
געוואלדיקעימח שם עראפת
מחכה להמשך
כן?צמר-ארד
מה אהבת?
את הרפרנסיםימח שם עראפת
את הרוב כנראה שלא הבנתי, אבל אהבתי את גנדלף, ואת תאר את אשר עיניך רואות, ובכללי את ההיגיון החסר היגיון של הסיפור
חחח...צמר-ארד
רואים שלא קראת עד הסוף את הטרילוגיה
או ליתר דיוק עד העמצה
חיחי, לא קראתי בכלל, רק ראיתי תסרטים מזמןימח שם עראפת
לצערי..צמר-ארד
לצערי לא ממש אוכל לדאוג לך לחלק שני לפני סוכות
ככה שתעלץ להשאר כרגע עם לספור את הכבשים שלך בגבעה
חחח, דונט וורי אני אתאזר בסבלנותימח שם עראפתאחרונה
בינינוצמר-ארד
זה כנראה חשוב יותר מהסיפור שלי
אין מצב שאני אהיה האדם היחיד שנהנה מזהסופר צעיר
מזעזע 😀צדיק יסוד עלוםאחרונה
והוא פרסם את הפרומפט ולא את התוצר 😆
...רחל יהודייה בדם
בעולם הנעלמים רק הפחד אינו נעלם
הפחד מלהימצא. הפחד מלהפסיק להתקיים.
אנשים חושבים שיעשו להם טובה אם יגאלו אותם
וישחררו אותם לחופש.
אבל החופש הורג.
בעולם הנעלמים יש פחד.
פחד מזה שישבור את הנעלם לנעלמים קטנים שקטנים מדי בשביל להתקבל לממלכה.
נעלמים מדי אפילו בשבילה.
בעולם הנעלמים כשהם רוקדים בחן את ריקוד הסולו שלהם
הריקוד מהוסס מעט.
איה זה שיהרוס את הריקוד ויצטוות לנעלם ויגרום לנעלם לחשוב שהוא לא צריך עוד לרקוד לבד.
שהוא יכול לעזוב את הממלכה ביחד. ולהישאר נעלם ביחד.
שייתן לו את החירות להיעלם.
וואוכְּקֶדֶם
התחברתי לדיוק של הריקוד המהוסס
נעלמיםמשה
אבל השאלה הגדולה זה בעצם האם להיעלם זו בעיה. כלומר, שאנחנו תלויים במי שסביבנו או שזה סבבה להעלם לפעמים.
לא נראלי שזו כוונת המשוררתכְּקֶדֶם
נקרא לנערה ונשאל את פיהמשה
כנלכְּקֶדֶם
להיות מוגדרxmasterx
על דרך ההיעלמות ולא הגילוי
הגילוי מפחיד מי שרוצה שינסה להצטרף להיעלמות
מה פירוש נעלם?
פירושו: הלך לכל הרוחות
כמו השיר
"אני אף אחד מי אתם
האם גם אתם אף אחד
אם כך יש שניים מאיתנו
אל תגלו"
מעניין 🧐צמר-ארד
שיר מעניין
מסתורי משו
השפעה פנימית נסתרת