ועוד אחד.
הרגליים כבדות. הרגליים כבדות? הוא משפיל מבט אל הרגליים.
חמש אצבעות. הנה עוד רגל. עשר אצבעות. עשר אצבעות הוא רואה, זה אומר שהוא בלי נעליים, זה אומר שהן לא אמורות להיות כבדות.
צעד קטן . הוא התכונן לצעד גדול וזה גורם לרגליים להסתבך. ברגע האחרון הידיים מונעות מהפנים להתנגש הרצפה.
לאט לאט הוא מתרומם לישיבה, ממשש את השפשוף שקיבל בכרית כף היד. שפשוף בכרית כף היד. מי לעזאזל מקבל שפשוף מרצפות? או שאולי זה לא רצפות? הוא מרים את הראש. כן, יש פה שמיים וגם כמה צמרות עצים. לכן הוא קיבל שפשוף. עכשיו הכל ברור.
הוא מחייך, מסתכל על השמש. איזה שמש יפה. והשמיים בהירים עם עננים שנראים כאילו מישהו העביר פסים עם מכחול לבן. הוא שולח יד, מחזיק מכחול מדומה ביד ומצייר את הענן מולו. צוחק לעצמו.
אויש היד שלו נתקעה במשהו. מכנס. רגל. רגל של איש. יד טיפשה מי ביקש ממך לעשות תנועה כזאת גדולה?
האיש מסתכל עליו במבט שואל והוא בתמורה מחזיר לו חיוך גדול. סליחה אדוני סליחה. הוא קצת צועק.
היי אני קצת צועק .
הוא מחזיר את היד קרוב לחיקו. שלא תברח לו לשום מקום הטיפשה.
מתוק לו המח. עננים וערפל ומרשמלוים ענקיים ממלאים אותו. הוא עוצם עיניים, מרוצה. אבל פתאום הוא מרגיש כאילו הוא צונח מצוק. זה צוק גבוה במיוחד. הוא רואה את הפנים שלה מולו. הוא פותח מהר עיניים.
הנה זה מתחיל. לא. לא שוב.
אבל הלב כבר נהיה כבד. ושטף של געגוע מציף אותו.
היד נשלחת לגרד באגרסיביות את הלחי. ואז גם את הזרוע. ואז גם את הצוואר. למה כל כך מגרד לי? מגרד לו והשמש חזקה לו מידי והכל כאן זז מהר ויש יותר מידי רעש וחנוק לו החולצה.
הוא פותח כפתור. דמעה מתגלגלת על הלחי. למה כל כך מגרד לי והשמש חזקה לי מידי והכל כאן זז מהר ויש יותר מידי רעש וחנוק לי החולצה?


