בעיקר סדר עבודת כהן גדול ותפילת נעילה

שהיו לי השנה באחת האולפנות בשבת טרמ"חיות

מירון (כל שנה)

וליל תשעה באב שנה שעברה..

אבל כשסבא שלי נפטר........

ואו זה היה חוויה (לא טובה אבל חויה) מאווד חזקה שנשארה עד עכשיו ( עוד מעט שנה..)

בעיקרון עצם זה שאני יהודי זו חוויה ענקית, וזו גם זכות.

אבל חוויה מיוחדת ביותר זה שבת אצל הרה"צ הרב צבי מאיר זילברברג שליט"א

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....