-"היי אהובי, יומולדת שמח"
-"היי.." הוא לוחש, ונשען על הפתח
-"בוא, היכנס, שב על ידי"
והוא ניגש, מהוסס, יושב בצד הנגדי
-"אמ, היי יקרה, נוכל לדבר?"
-"בהחלט, גיבורי, אולי סיפור תספר?"
-"לא, לא סיפור, כי אם שיחה,
אחת רצינית, ואולי מביכה.."
-"אוי, יקירי, קרה משהו נורא?"
-"כלום לא קרה, שום מאורע "
-"רק אכין לנו תה, תוכל להתחיל,
תרצה נענע טריה? אולי תה קמומיל?"
-"נענע, תודה, נחמד מצידך,
ורציתי לשאול, מה אני עבורך?"
-"הו אלופי, מדוע תשאל?
אתה איש מיוחד, ממש יוצא מן הכלל!"
-"ומה מיוחד בי? מה כה חשוב?"
-"אתה אישי היקר, אישי האהוב,
תומך ונותן, ומכיל את כולי
איש רגיש ואוהב אך גם ישר ושכלי"
את התה היא הגישה, והוא - מהוסס
"מה קרה, נסיכי, אתה נראה די מותש"
"אני בסדר, תודה, בואי שבי אהובה"
והיא יושבת מהר, כל כולה קשובה
"נו מהר, הזדרז, ספר מה קרה
עוד שניה אתמוטט, השתדל בקצרה"
אך העולם התאכזר אל מול לחצה
בזחילה התקדם, כמו מתוך הלצה
והכלב נבח, ואישה צעקה,
מכונית מתנגשת, וילדונת צרחה
ופתאום דרמה, ולחץ ויללות משטרה
והיא משדלת בו "ספר מה קרה!"
אך הבחור המהוסס, נהפך מפוחד
ובלחץ, הוא קם, ואפילו נרעד
"הביטי למטה, הסתכלי, זה נורא!
חייב לרוץ לרחוב, להושיט קצת עזרה"
והיא בתסכול מביטה בהמון
כוסות התה מלאות על אדן חלון
את סקרנותה היא כבשה, תאלץ לחכות
אך עמוק בליבה ניקרו הספקות
ערב אחד בדירה מרוחקת
בליבה המפוחד נרשמה עוד צלקת

