יוצא עכשיו הביתה אחרי 35 יום בבסיס. איזה סרט.
מיליון מחשבות עוברות לי בראש, שמתחיל לכאוב, אבל זה גם בגלל שלא שתיתי כבר כמה שעות.
אחרי סיבוב ארוך בכמה יישובים בדרך(בכל זאת מורידים חיילים ממש קרוב לבתים..), הגענו לירושלים. אני די בהלם ממה שאני רואה. אני גר בירושלים מגיל 0, בחיים לא ראיתי אותה ככה שוממה. במקום רעש ועצבים ואנשים שרצים ממקום למקום, הכל נראה נטוש. כאילו שבת בצהריים וכל החנויות סגורות. רק שבכלל יום ראשון עכשיו. והקצת אנשים שכן מסתובבים הולכים לבד לבד, ועם מסכות מסכות, כאילו הדבר הכי מסוכן בעולם זה להחזיק ידיים ולחייך אחד לשני.
ושוטרים בכל מקום. משגיחים בקפידה על מעט העוברים והשבים, שלא יסטו בטעות בכהוא זה מהחוקים הנוקשים.
עכשיו כבר הגעתי הביתה. הום סוויט הום.
עכשיו לא אכפת לי מכלום, רק חיבוק מאבאמא קצת לראות את האחיות ולישון.
אין כמו בבית.
מיליון מחשבות עוברות לי בראש, שמתחיל לכאוב, אבל זה גם בגלל שלא שתיתי כבר כמה שעות.
אחרי סיבוב ארוך בכמה יישובים בדרך(בכל זאת מורידים חיילים ממש קרוב לבתים..), הגענו לירושלים. אני די בהלם ממה שאני רואה. אני גר בירושלים מגיל 0, בחיים לא ראיתי אותה ככה שוממה. במקום רעש ועצבים ואנשים שרצים ממקום למקום, הכל נראה נטוש. כאילו שבת בצהריים וכל החנויות סגורות. רק שבכלל יום ראשון עכשיו. והקצת אנשים שכן מסתובבים הולכים לבד לבד, ועם מסכות מסכות, כאילו הדבר הכי מסוכן בעולם זה להחזיק ידיים ולחייך אחד לשני.
ושוטרים בכל מקום. משגיחים בקפידה על מעט העוברים והשבים, שלא יסטו בטעות בכהוא זה מהחוקים הנוקשים.
עכשיו כבר הגעתי הביתה. הום סוויט הום.
עכשיו לא אכפת לי מכלום, רק חיבוק מאבאמא קצת לראות את האחיות ולישון.
אין כמו בבית.