מה עושים? איך מתמודדים עם זה?
משפחה? אני? עכשיו?
אולי היינו צריכים לחכות עוד קצת? אולי בכל זאת הקדמנו? ואני עונה לעצמי שהכל מכוון מלמעלה.
ועדיין חוששת.
ועדיין מלאה פחדים.
איזו אמא אהיה?
אני שפויה? אני בסדר בנפש שלי?
זה בסדר שאני כועסת ולפעמים מאבדת את זה?
זה בסדר שלפעמים אני עדיין ילדה קטנה?
זה עדיין לא נתפס.
אני?
הולכת להיות אמא?
אימל'ה!!


(במיוחד שתכננתי להיניק שנתיים לפחות, אבל הקטנה הנוכחית וגם זו שלפניה לא השתתפו איתי ברצון הזה
)