תבררי אולי תוכלי לקבל מלגה

בצמצום כמובן. אבל לחיות בכבוד.

אם האישה עובדת ומרוויחה 2000 (אפשר ללמוד תואר בחינוך ותוך כדי לעבוד בהיקף שעות כדי לקבל את הסכום הזה) והאיש מרוויח במלגה 1100 צריך אולי קצת יותר עזרה של האיש בעוד עבודה נוספת. ויש ישיבות שהמלגה יותר גדולה. 1600 - 1800. אז צריך להשלים פחות פער.

וואלה בגדול זה מה שנראה לי, בלי לתפוס בפרטים.

משכירים בלמעלה ב2000 ש"ח..

בדר"כ מדובר בדירת שני חדרים.

החישוב של 2000 שכר דירה ו2000 כל השאר באופן גס ביומיו נראה לי שהוא נכון.

הרבה פעמים גם משכירים מעין יחדות דיור כאלה שנוספות לבתים.

וואלה שאלה טובה מה עושים אברכים צעירים במרכז. לא מכיר את השוק.

מישהו שחשוב לו ללמוד תורה כל היום ימצא את הדרך, בין אם זה איפלו לעבור ישיבה.

מסתדרים (אפר לראות את האופציות השונות) זאת הקרבה גם לאיש וגם לאישה.

השאלה גם כמה זמן מתכננים לחיות ככה.

(במקרה שההורים לא עוזרים אפילו ראיתי אברכך שהתחתן בשיעור בגור מתחיל לחיות עם אישתו בדירת חדר. לא כולם יכולים לעשות דבר כזה, אבל גם זה קורה.

וזה מבורך מי שמוכנה למסור את הנפש ככה עבור לימוד התורה

אבל לא תמיד זוגות צעירים יודעים למה הם נכנסים ואילו מחירים משלמים עבור זה

וצריך להגיד שבתוך האידיאל הזה יש המון קשיים שלא מתאימים לכולם. 

אף אחד לא דרש מאף אחת להתחתן עם אברך.

אף אחד לא דרש מאף אחד להיות אברך.

במיוחד במקרה קלאסי שהבחור לומד בישיבה עד שיעור ה' ואח"כ מתחיל לימודים אקדאמים אז גם אם הוא מתחתן בסוף השנה האחרונה זה בדר"כ לא נורא כל כך.

נראה לי שהדבר שמתסכל אותך זאת הנורמה החברתית ש'מצפה' ל'בת ישראל כשרה'/'יראת שמיים' להתחתן עם אברך בלבד. אז 'חידוש מפוצץ' - זה לא נכון. פשוט ככה. הרבה פעמים היראת שמיים תכוון לא לעשות את המהלך הזה.

מי שלא מוכנה לשלם את המחיר בלהתחתן עם אברך היא יכולה להיות סופר צדיקה הרבה יותר ממשהי אחרת שהיא אברכית 20 שנה.. 

אסור להיות כפופים לנורמות כאלו, הנורמות הללו בראש ובראשונה פוגעות בדת עצמה!

מי זה הפכו? הציבור.

הציבור עשה נורמה. הנורמה נקראת 'חברת הלומדים' ומי שלא הוא סוג ב'..

אבל אני לא יתקטנן איתך מעבר לקטנון הזה...

אם באמת לא היה אכפת לך לא היה לך על מי להתעצבן.

את מתעצבנת על תפיסה שיטחית שקיימת היום. הפתרון שאני ציע הוא לזלזל ולא להתעצבן

מה זה נורמה? זה מה שמקובל. זה הרגל כלשהו שנפוץ בציבור. תפיסה מקובלת אצל אנשים המוניים.

את יצאת נגד תפיסה מקובלת בקרב הציבור וזה עצבן אותך שהיא קיימת (ובצדק) ולכן אם זה מעצבן אותך אז אכפת לך ממה שאנשים חושבים (שזה דבר ראוי, גילוי אחריות כלפי מצב החברה).

לא חידשתי כלום, חוץ מהבהרת המושג 'נורמה'.

חשוב לנו לדעת שהמחשבות המקובלות בקרב הציבור הם מחשבות טובות ולא מחפשבות מעוותות ופסולות.

חושב שאני עכשיו יותר מובן. 

אישית אני נוטה לזלזל במחשבות של אנשים המוניים שאני רואה שאין להם ביסוס אבל את בחרת להתעצבן. ת'אמת שכנעת אותי. אולי עדיף להתעצבן מאשר לזלזל.

זה יותר הגיוני, לא? יש נשים שרוצות את זה? 

הם מלאים מדברים כאלה (מסירות של אשת אברך)... זה באמת חינוך מיוחד ופחות אופייני בציבור שלנו שדוגל שהגשמה עצמית גבוהה. אני אישית מכיר משפחות שממש חשוב לאישה שבעלה ילמד. לפעמים זה דורש מחירים שהרצון כל כך עז עד שגם מוותרים על דברים.

נתתי דוגמא מהציבור החרדי, לא עברתי לדבר רק על הציבור החרדי. 

יש גם חלקים בציבור שלנו שיש להם תודעה משותפת בחשיבות העול האליטה התורנית.

שחשוב להצמיח הנהגה רוחנית וזה גם דורש מחירים. לא כל צוציק צריך להיות אברך, מסכים.

הטענה שהם המרכז והעיקר היא גורמת לחשוב שלהיפך, לא טוב אם כולם יהיו כמותם. לא כולם יכולים.

גם אשת חייל בקבע משלמת מחיר גדול שגם לא מתאים לכל אחת. זה אומר שכולם צריכים, לא. אבל זה כן תפקיד מרכזי. אבל לימוד תורה יותר. לא סותר את זה שכל אחד יהיה שמח בחלקו.

האידיאל היא ללמוד תורה ולבנות בית על בסיס של תורה

זה קשה, ואפילו מאוד..

לכן גם בתחומים אחרים לא כולם פועלים את האידיאל כל הזמן.

אבל אם "נערונת" החליטה שהיא עובדת קשה, כדי להוסיף תורה בעולם ולחיות תורה

אז כן, היא בהחלט עושה דבר אידיאלי.

אם לדרוש ממנה את זה? לא...

וזה אולי לגיטימי

אבל יש כאלה שחולקים עליך וחושבים שזה כן האידיאל היום

ואפשר להציג קשיים ביכולת לחיות את האידיאל הזה, אבל לחלוק עליו למחוק אותו גם לאחרים זה קצת מצחיק

(מבחינתך תעשה מה שאתה חושב שחשוב)

ובהקשר ההוא - אין בציבור הדת"ל כמעט אנשים שלא עובדים בחייהם, השאלה היא אם יש זמן שכדאי רק להקדישו ללימוד תורה או לא

לא לדחות את החתונה לגיל יותר מבוגר, ולשבת ללמוד תורה כמה שנים לפני ש"יוצאים לעולם".

מבחינת הכתובה, האשה מסכימה לתנאים האלה שהיא תעבוד והבעל ישב בכולל ויצא לעבוד במקרה הצורך, לכן יש לזה תוקף הלכתי.

אסור לדחות סתם כך גיל חתונה.

אני לא בקיא בהלכות כתובה, יכול להיות שיש הסברים אחרים.

אבל איך אתה יכול לומר שלחתן ככה לא מחזיק מים?

אלפי דיינים וראשי ישיבות שלמדו קצת תורה בחיים שלהם מחתנים ככה את התלמידים שלהם, ואפילו דוחפים הרבה מהם לנהוג כך.

בכל רגע הוא יכול לעזוב את הישיבה ולצאת לעבוד.

לא חייבים תואר בשביל לעמוד בתנאי הכתובה.

אני יודע שלפני החתונה עוברים איתם על הכתובה, הם בהחלט מודעים למה שהם חותמים.

אלא שאדם מחויב להתחתן ממתי שהוא יכול ומוכן נפשית, כלכלית, גופנית ובכל רובד.

ברגע שאדם מתחתן הוא לקח על עצמו התחייבויות מסוימות, ברגע שהוא לא עומד בהם זה בעיה

אז שיעבוד ויפרנס.

לא אומר שצריך תואר, אומר שצריך לקיים את תנאי הכתובה אם הם רוצים שתהיה משמעות לכתובה.

אז הם מודעים למקום בו הם כתבו בחוזה שהם לא מתכוונים לעמוד באחד הסעיפים?

משמעות הכתובה היא שהבעל מחוייב לפרנס את אשתו.

גם אם בפועל עכשיו הוא לא מפרנס כי אשתו מוחלת לו המשמעות של הכתובה נשארת, כי אם האשה תתחרט ותחליט שהיא רוצה שהוא יעבוד הוא יהיה מחוייב לעבוד.

נניח שאנחנו חותמים על חוזה שאתה תשקה לי את הגינה מהיום והלאה, אבל שנינו מודעים לכך שאתה לא יכול להשקות את הגינה שלי בשנים הקרובות מאיזושהי סיבה (לצורך העניין כי אתה לא יודע איפה אני גר), זה לא נשמע לך מגוחך?

יש תנאים שאסור למחול עליהם כפי שכתוב בתורה "שארה, כסותה ועונתה לא יגרע"

למה אני לא יכול להשקות/לפרנס? בכל רגע נתון אפשר לעזוב את הישיבה ולעבוד.

ברור שאפשר למחול

מצאתי מפורש רק על עונה אבל לא חושב שיש הבדל

"האשה שהרשית את בעלה אחר שנשאת שימנע עונתה, הרי זה מותר" (שו"ע אבן העזר עו ו)

טוב אני יודע שזה מחלוקת

אבל אאל"ט לרוב השיטות מזונות דרבנן...

(בלי להכנס לדיון של מתנה על מה שכתוב בתורה)

אתה צודק בסברא שזה משווה לכתובה אופי בעייתי, אבל אל תכניס את זה לחיוב שאסור למחול עליו מהתורה.

ובטח שאל תחלוק על הגמרא שבעצמה דנה על מקרים בהם אישה אומרת איני ניזונית ואיני עושה
(שגם מי שאומר שאינה יכולה, זה כי אין לה את הכוח. אבל לשיטתו הבעל הוא זה שיכול בעצמו להחליט שהוא לא נותן לה מזונות ולא מקבל מעשה ידיה)

אז זה היה נראה שאתה "מנחש" על סמך הפסוק

כי באמת לחלק מהשיטות כתוב בפסוק הזה חיוב מזונות, אבל להלכה גם אם יש חיוב מזונות כזה אפשר להתנות על מה שכתוב בתורה וזה בטל.

והאישה יכולה גם למחול, כמו שהבאת בעצמך

אז לא הבנתי מה הבעיה בזה...

"התנה הבעל שלא יתחיב מאחד מהדברים שהוא חייב בהם, או שהתנית האשה שלא יזכה הבעל באחד מהדברים שהוא זוכה בהם, התנאי קיים, חוץ משלשה דברים שאין התנאי מועיל בהם, ואלו הם: עונתה, ועיקר כתובתה, וירושתה:" (שלחן ערוך אבן העזר סימן סט סעיף ו), אבל איפה התנאי כתוב?

ולגבי מחילה:

"מעשה ידיה כנגד מזונותיה. לפיכך, אם אמרה: איני נזונית ואיני עושה, שומעין לה.

הגה: ועיין לקמן סימן פ'. יש אומרים דכל אשה האומרת: איני נזונית ואיני עושה, נתבטלה התקנה, ואינה יכולה לחזור בה ולומר: אני נזונית ואני עושה (בית יוסף בשם הר"ן שכן כתב בשם הרא"ה). ויש חולקין (רבנו ירוחם נתיב כ"ג ח"ה). וכל שאינה נזונית, אין לה כסות, דהוא בכלל המזונות (שם בהר"ן).

אבל הבעל שאמר: איני זנך ואיני נוטל מעשה ידיך, אין שומעין לו.

אבל יוכל לומר: צאי מעשה ידיך במזונותיך, ומה שאינו מספיק אשלים לך (הר"ן פרק המדיר):" 

(שלחן ערוך סימן סט סעיף ד, השורות המוזחות הן הגהות הרמ"א)

אני גם לא בעד לשבת בכולל כל החיים.

@ארץ השוקולד דיבר גם נגד אברכות של שנתיים שלוש.

מודה במקצת

קבלת המזונות של האישה מופיעה בגמ' כדבר שהוא תמורת מעשה ידיה

יכולת האישה לבטל את המזונות מופיעה בש"ס כמחלוקת.

האם האישה יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה, או שהפוך הבעל הוא זה שיכול לומר איני נותן ומזונות ואיני מקבל מעשה ידייך. לצד השני בכלל זה לא תקנה לטובת האישה וודאי שאין בעיה שהבעל יבטל את זה.

לגבי הצד הראשון, רואים שאם האישה מוותרת זה בסדר.

אתה טוען שאם היא מוותרת באופן שיטתי זה בעיה:

ויתור שיטתי הוא כן בעייתי, אבל מכיוון אחר.

התוס' בכתובות מז. דיבר על ההבדל בין "איני עושה ואיני ניזונית" לבין תקנה אחרת בה אינה יכולה לומר "איני עושה פירות ואיני נפדית". בכך שהביטול של איני עושה פירות הוא עולמי ואז היא מבטלת את תקנת חכמים ואיני עושה ואיני ניזונית היא יכולה למחרת להחליט הפוך. ושאר הראשונים חלקו עליו ולא הביאו את התירוץ הזה.

אבל גם לתוס' שהביאו את הויתור השיטתי כבעייתי עצם היכולת לחזור בה מהוויתור פותר את הבעיה, ורק במקום בו אם היא מוותרת לא תוכל לחזור בה תתקיים הבעיה.

לגבי הבעיה בכתיבת שטר שברור שלא ירצו אותו, בכתובה מופיעים גם זכות הבעל בנכסי צאן ברזל של אשתו.

המשנה בכתובות מתחילה אומרת שמי שמסתלק מזכותו על נכסי אשתו, והיא תוכל למכור אותה יכול לוותר על זכותו בנכסים.

שאלה הגמ' הרי בעצם הנכסים כבר שייכים לו מרגע הנישואים, תרצה הגמ' שהוא כתב לה לפני הנישואין בעודה ארוסה. כלומר לפני הנישואין הוא כבר הדגיש שחלקים מהכתובה חסרי משמעות והוא מוותר עליהם מראש, ולמרות זאת הוא מועיל.

(ואל תגיד שהכתובה כבר נכתבה קודם האירוסין, כי כל התירוץ של הגמ' זה שהוא מוותר על הסעיף קודם שהוא הופעל והוא זכה בנכסים, ולכן הוויתור עובד. רואים בפירוש שהוא מייתר חלק מהכתובה וזה לא מפריע לאף אחד)   

החילוק שלו הוא לא במה קורה בפועל, אלא שעצם ה*יכולת* שקיימת גם כאן לחזור ולקבל מזונות מבטלת את הבעיה.

ולגבי ב. הראשונים בפירוש (לדעתי גם רש"י) כתבו שלאו דווקא הכותב אלא הוא הדין לאומר

וזה נפסק בפירוש בשו"ע "הכותב או האומר" (אה"ע צב,א) ככה שזה כן יחזיק בבית דין. (וגם אם זה לא היה כתוב בפירוש בשו"ע)

אתה המצאת צורך מסברא, ואני מראה לך מגמרות וראשונים שהצורך הזה לא קיים.

אתה טענת שויתור על המזונות הוא בעייתי, ובהמשך הסברת שזה מצד הויתור הקבוע שהוא הופך את הכתובה לבדיחה

ואני הראתי לך ש
א. יש יכולת ויתור על המזונות

ב. ויתורים שיטתיים בכתובה אפשריים (בין מצד תנאי הבעל קודם לכן, ובן מצד ויתור האישה לשיטת הי"א ברמ"א)

לכן לא נראלי שדווקא המזונות הם חלקי הכתובה עליהם מתעקשים שלא יוותרו כלל וכלל
גם השולחן ערוך שהבאת על תנאי הוא מוכיח את מה שטענתי.

לגבי טענתך שזה צריך להיות כתוב בכתובה עצמה. השו"ע בפירוש פוסק שאפשר גם באמירה, וזה גם פשט הסוגיות מכל כיוון שמסתכלים עליו.

שגם ירבו קצינים בישראל,

ירבו מורים איכותיים בישראל 

ירבו אנשי היי טק.

אבל את מי אנחנו צריכים יותר מכל? מי הכי נצרכים? התלמידי חכמים.

גם בלי להיות אחד כזה וגם אין לו שאיפה להיות אחד כזה אני יודע שזאת הנקודה העיקרית בעם.

לא חושב שהם צריכים להתגאות בגלל זה, חלילה. הם העיקר. אין ספק.

גם סנדלר הוא אחלה, אבל יש דברים שיותר חשובים. ולימוד תורה זה הכי חשוב.

לימוד תורה הוא מעל הכל. זאת טענה אובייקטיבית ולא סובייקטיבית.

הכל זה סובייקטיבי. לכן כל דבר שמישהו יגיד אז נאמר 'טוב, זה נחמד, אבל זאת רק הדעה שלו'.

סו וואט? זאת העמדה שלי, ואני חושב שהיא נכונה. אם תסבירי לי למה היא לא, אז אשמח לשמוע. אבל לומר זה סובייקטיבי זה להגיב באופן לא ענייני.

ובגלל שזה פורום של דוסים רצח אז אני חושב שזה יכול להתאים להרבה מפה עם ההנחות יסוד שלהם להשקפת עולם. 

תפיצי כל עמדה שבא לך.

הצגת משוואה שהיא לא נכונה - מזה שאני חושב שלימוד תורה זה ערך עליון אני גם חושב שכולם צריכים לעשות אותו. זה בכלל לא נכון ולכן לא שיקפת דעתי.

אני כן חושב שברגע שאתה טוען 'זאת דעתך בלבד' בלי לנמק זה חסר תוכן כלשהו. 

אין אצלי 'בין השורות', אני כותב את מה שאני חושב במפורש.

אי אפשר להתווכח. אפשר לכנות דוסים בכל מיני צורות -

דוסים רצח, סופר דוסים, דוס על חלל, שוס להיות דוס...

ההגדרות האלה מעניינות ת'סבתא שלי, מה שבאתי להביע מובן זה העיקר.

בשבילך אסביר את כוונתי -

אם תקחי את ה'חתך' של הגולשים בפורומים ישראלים ותדרגים לפי רמת 'דוסיות' - הפורום יהיה הכי גבוה. בזה אין ספק.

(דוס זה לא כינוי חיבה בהקשר הזה, זה נטו שייכות לחברה באופן סוציולוגי)

עבודה קבועה היא במינימום או בקצת יותר

בעבודות מזדמנות ועם יצירתיות של ביינישים עובדים ביותר

שיפוצים וכאלה מזדמנים - 40-50 לשעה

שטיפת בניינים - כ75-90 לשעה (וכל חמישי בלילה עושים כמה שעות)

חברותא עם ילד\ שיעור פרטי - 50-60 לשעה

לפני שמדברים על עסקים שאברכים פותחים (ד' מינים, דגלים וכו') שזה כבר יותר נדיר.

וחלקם עם תלוש...

יש שני בעיות בלעבוד בשחור:

א. מוסרית

ב. מחסור בפנסייה ותנאים סוציאליים

הראשון קיים תמיד, לא משנה לכמה זמן

השני הוא לטווח הארוך בעיקר, ובשלוש שנים כשצעירים הוא פחות מהותי, מאשר לאורך זמן

מי שמרוויח 2000 שקל בחודש, צריך לשלם 62  שקל לביטוח לאומי ו8 מס בריאות ו0 שקל מס הכנסה

מי שעובד בשחור משלם 100 ביטוח לאומי ו25 מס בריאות.

ב3000 שקל זה מתקרב לסכומים של ביטוח לאומי של מי שעובד בשחור

בברוטו יורד גםהפרשות לפנסיה, אבל את זה קשה להכניס לגדרים של גזל, אולי לבעיה מוסרית של חובת הצהרה למדינה.

בכל מקרה עיקר התגובה שלי היתה לאמירה ש4 שנים זה זמן משמעותי, שאם הבעיה היא מוסרית\גזל אז לא משנה כמה זמן, ואם הבעיה היא מצד שצריך "משכורת" אז זה לא נחשב זמן משמעותי

שזה במינימום 3-4 שנים ולרוב יותר 

לא הייתי רוצה שבעלי יעבוד ללא תלוש שכר. 

גם שיעור פרטי?

אם מישהו העביר שיעור חד פעמי בחייו אז לא משתלם אולי, אבל ברגע שמישהו עושה משהו קבוע אז הוא גונב מהציבור אם הוא לא מערב את ביטוח לאומי.

תסתכלו בתגובה שכתבתי למעלה

אין בעיה של גזל, רק בעיה של אי סדר

אדם משלם עשר אחוז מס הכנסה עד הכנסות של איזור המינמום, אבל כל עובד זכאי לנקודת זכות של החזר מס באיזור ה600 שקל בחודש. 

מה שאומר שכל זמן שאין לך משרה מלאה אין לך חובה לשלם מס הכנסה.

שאר ההפרשות לנטו והברוטו זה ביטוח לאומי ובריאות, ופנסיות חובה

לא להפריש פנסיה זה לא גזל

ביטוח לאומי ובריאות אפשר לשלם לבד! וגם הם, עד 3600 שקל הם פחות ממה שמשלם מי שלא עובד בהנחה שיש לו את ההנחה של הסטודנטים\בני הישיבות. לשאר האנשים זה ב5000

יש בעיה מוסרית של עצם העבירה על החוק

יתכן שהעובד לא היה צריך במקרים של סדר גודל נמוך, אבל מה לגבי המעסיק?

ואגב, ההחזר מס הוא כ450 ממה שראיתי לפני שבוע בערך כשעיינתי באתר של מס הכנסה.

לא לשלם ביטוח בריאות וביטוח לאומי זה גנבה.

לא לשלם פנסיה זה טיפשי אבל לא גזל.

סביר להניח

ביטוח לאומי ופנסיה הוא ישלם יותר

מס הכנסה הוא פטור

אז מה הבעיה ? 

(שוב אנחנו מדברים על אברך שמשלים הכנסה כמה שנים, הוא לא מתעשר מזה ולא מתקרב לדרגות המס. ובנוסף גם הפנסיה לא כזו בעייתית)

המס שהמעסיק היה אמור לשלם על הכסף שהרוויח? וכשהוא מתחמק ממנו הוא משלם בשחור זה כבר לא ענייני

ובכל מקרה מורה פרטי וחלק מהמקצועות כאן הם מאנשים שכן משלמים מיסים

קטנה - כי יש חובה לדווח

אבל החובת תשלום לא יוצרת גזל, כי יש חובה לשלם סכומים שהם יותר קטנים ממה שמשלם מי שאינו עובד.

מה לא ברור בזה?

אני והמעסיק משלמים למדינה אם אני עובד בשחור בקטן, יותר ממה שהיינו משלמים אם היינו מצהירים בזה. 

הבעיה היא קטנה, לא כי הגזל קטן. אלא כי היא לא בעיה של גזל אלא בעיה של חוסר בדיווח במקום בו יש חובה לדווח, ולענ"ד זו בעיה קטנה

כתבתי הכל בתגובה המקורית שהגבת עליה:

בעבודות מהצד? - לקראת נישואין וזוגיות

מס הכנסה משלמים רק על הכנסות שמעל 5000 בערך

ביטוח לאומי ומס בריאות מובטלים משלמים 177 ואם הם ביינישים\סטודנטים משלמים 126

כשעובדים משלמים 3.5 אחוז, מה שאומר שכל זמן שמרוויחים פחות מ3500 משלמים פחות ביטוח לאומי ומס בריאות, מאשר כשלא עובדים בכלל.

את שואלת אז למה בתלוש יורד יותר? כי יש חובה על המעסיק להפריש לך לקרן פנסיה, והוא שומר כסף בצד למקרה שיצטרך לשלם לך פיצויים. זה כספים שלך ושלו, לא של המדינה!

הסכום הזה יותר גדול ממה שהוא היה משלם אם הוא היה מדווח על ההכנסה הזאת.

יש ויש..

יש כאן גם עוד עניין שבחורי ישיבה (רווקים) לא יכולים לדווח כי בעיקרון אסור להם לעבוד, "תורתם אומנותם".

אבל יש הרבה רבנים שכן מתירים לעבוד, כי זה לא הגיוני שמצד אחד המדינה מחייבת לשלם ביטוח לאומי כי הם לא עובדים אבל מצד שני אוסרים עליהם לעבוד.

בדחיית גיוס חותמים על 40 שעות שבועיות (או טיפה יותר), הם לא אומרים לך מה לעשות בשאר הזמן, רק הוסיפו סעיף שאסור לעבוד.

ולא הבנתי את הסוגריים

דיברנו עכשיו על רווקים

לנשואים מותר לעבוד גם לפי החוק (מעבר לשעות הלימוד)

וכל הבעיה היא רק שאני לא מדווח כשאני צריך, לא הפסדתי אף גוף או בנאדם שקל. זו בעיה מוסרית ככה"נ, אבל זו בעיה קטנה או גדולה? יש מי שיגיד שאין בזה בכלל בעיה, יש מי שיגיד שזה בעיה ענקית. ואני אומר שזה בעיה, אבל קטנה

וכן, כל אדם חייב לשלם ביטוח לאומי סכום קבוע אם הוא לא עובד. לא יצא לך אף פעם לא לעבוד ולקבל אתזה?

בגלל הבעיה המוסרית, וגם כי ב"ה אני קרוב לגזל...

אבל לא רואה בעין כזו שלילית את האנשים שלא רצים לדווח על כל עבודה מהצד שלהם אם לא נגרם מזה הפסד למדינה...

שהוא אסור בגלל חצי שיעור או איסורים אחרים

הרמב"ם אומר שזה איסור דאורייתא!

פה אין גזל של פחות משווה פרוטה, יש בעיה אחרת

יש גם הרבה ישיבות שמשכירות לאברכים דירות ממש בזול

התכוונתי שבישובים גם אם המחירים עולים עדיין הישיבה משכירה לאברכים בזול.

חשבתי שעברנו לדבר בכלל על ישיבות בישובים (גם בסביבות ירושלים..)

אני חושב שמרכז קנו גם כמה דירות בישובים לאברכים שלהם, אבל אני לא סגור על זה.

בקיצור

ברור שלחיות חיי אברכות דורש מסירות נפש מהרבה בחינות, על זה כולם מסכימים.

אבל גם א"א לומר שזה לא אפשרי.

אבל בכל אופן אני לא ידע כמה יוצא אוכל אמצע שבוע יכול להיות שאפשר להצמצם עם זה יותר ולהכניס עוד 500 ואולי המשוואה שלי עדיין עובדת אולי.

בכל אופן 5000 זה מספיק בטוח. ואם שני בת הזוג עובדת חצי משרה והאברך הקדוש עובד כרבע משרה (שזה המון בסטנדרנטים של אברך חח) ועוד מקבל מלגה אז יש 5000 בחודש..

בטוח שאברכות עם אישה שאין לה תואר זאת מסירות נפש אבל היא אפשרית.

זה מה שיש לי להגיד. תודה על ההערה. 

היא סטונדטית להוראה חחח

ואפשר אז גם יותר נראה לי חח

ובאמת סטונדטים להוראה שעוסקים בהוראה מרוויחים יותר מעבודה אחרת שנחשבת של סטונדטים

הניקיות הללו אברכיות שהתחתנו תוך כדי התואר או כבר אם התואר ביד?

שמיים וארץ. וגם בדרך כלל יש לי תחושה שמי שהרשה לבן שלו ללכת לישיבה הוא במצב סוציו אקונמי גבוהה ובדר"כ גם הבת זוג ולהורים יש גם לא חסר.

קיצר את מבינה לאן אני מושך..

מניסיוני האישי, עברתי בכמה ישיבות וראיתי שהמצב הסוציו אקונומי הוא ממש גבוהה.

רואים את זה בדר"כ גם בצבא באופן ניכר על הביינישים.

מסכים, יש מקרים אחרים, שלא צריך להקל בהם ראש או להתעלם מהם.

לרוב עד שיעור ה' ההורים משלמים. ככה ידוע לי.

משיעור ו' בדר"כ הרבה גם לוקחים עבודות מזדמנות ויש דברים יצרתיים בתחום.

שכר לימוד גם של התיכוניות וגם של לימודים על תיכוניים (הסדר גבוהות, מדרשות) הוא מאוד גבוה.

ומי שנתן לבן שלו ללכת לזה, סביר להניח שזוג ההורים מרוויח מעל לממוצע של אזרחי מדינת ישראל.

אולי אנחנו מכירים מציאויות שונות, זה גם אופציה.

ברור שמבחינה כלכלית כל עולם הישיבות ה עולם שחי על תרומות והוא לא משתלם כלכלית בשום מובן שהוא. ודווקא העובדה הזאת מראה שאם זה בכל זאת מחזיק סימן שיש מי לו משאבים לכל זה.

עצם זה שהנשים יש תואר אקדאמי או במהלך לימודים לתואר כזה, זה גם לא מובן מאליו בחברה שאנחנו חיים בה.

אנשים בציבור שלא שולחים ילדים לישיבות תיכוניות או אולפנות עם פנימייה בגלל שזה יקר אבל הרבה מהציבור כן שולח, סימן שהוא יציב. הוא מרשה לעצמו, זה פלוס. אפשר גם לשלוח למוסד לא פנימיתי שהוא זול.

יש גם כאלה שלא שולחים לישיבות הסדר כי אין להם כסף, אבל הם מעטים, הרוב כן שולחים כי יש להם בשביל זה. וכן, אם בנאדם שולח את הבן שלו, הוא מרשה לעצמו ויש לו את הכסף הזה. זה סימן שאנשים לא חיים בעוני..

בחור עד שיעור ה' נדיר שממן לעצמו את הישיבה.

לעצרנו זאת מנטליות אחרת מבנות מדרשה שובן בוגרות שירות ויש להם קצת כסף מהמענק והם כבר 'יצאו לחיים' אז שהם באות למוסד חינוכי הם יראו יותר צורך לשלם עליו בדר"כ.

שלאנשים לא היה שקל מיותר על הנשמה,

ועדיין היה חשוב להם מאוד איזה חינוך הילדים שלהם יקבלו,

ושילמו על ילד בגילאי בית ספר יסודי 12000 בשנה.

בגלל האידאל, והם גרו במקום לא זול, בשם אותו האידאל.

וברוב המקרים גם האבא היה אברך.

היו גם כמה משפחות שהכרתי גם את ההורים, שגם הם אברכים.

וקצת קשה לי להאמין שהלפחות 200 משפחות שהיו שם, מתבססים על ההורים שלהם.

יש תואר אקדמי והם עובדים במשרה מליאה זה לא דבר מובן מאליו והם נמצאים בחציון העליון.

הבנתי את טעותי. אני מדבר יותר על ציבור אשכנזי שהוא בדר"כ בפרונט, בעיקר של הציבור שלנו הדת"ל. אני לא מצדיק את התופעה אבל זאת שגרמה לי לחשוב. ולמי שחושב אחרת אז אני אגלה סוד - עדיין יש פערי מעמדות בחברה על רקע מוצא. הרבה פחות מפעם, אבל קיים באופן כלשהו.

צודקים. תודה לכל התגובות הנהדרות עם החישובי חישובים.

אבל באמת בסופו של דבר הכל זה מה מתאים וגם קשור לסדרי עדיפויות.

מי שרוצה ומתאים לה שבעלה יהיה אברך ויתמסר ללימוד תורה, היא לפעמים תרצה אפילו להפסיק את הלימודים או להחליף לימודים (מכיר מקרה כזה) בשביל זה.

עובדתית זה לא נכון 

במספר מכובד של קורסים, שזה קשה נפשית ומבחינת זמן.

זה לא נורא מבחינת הזמן בעוד עשרים שנה, אבל צריך להיות מוכנים לכך שהלימודים יקחו שנים יותר

@ברגוע גם חשוב שתראה.

וזה דבר שאני לא הכרתי בישיבה (והייתי מאוד משקיע, השקעתי 14+ שעות ביום כדי ללמוד וקצת להתנדב בישיבה) והופתעתי מהשוני הזה.

בישיבה ניתן לתעדף ערכים והכל טוב, זה בסדר גמור ואפילו מבורך אם סדר צהריים אחד בשבוע מישהו יתנדב במקום ללמוד. אף אחד לא ינזוף באברך והוא לא ייפגע מכך (מלבד אולי חברתי) שהוא יהיה בבית עם אשתו בסדר ערב.

אבל באקדמיה אם אדם יתנדב פעם בשבוע זה יכול להשפיע על הציון ואם אדם לא ילמד בערבים זה יכול לגרום לו להיכשל בקורס או מספר קורסים. 

כמובן שזה החלטה לגיטימית, אבל צריך להבין שתעדוף ערכים הוא עם מחיר בכל מקום מחוץ לישיבה. 

עריכה: מהבחינה הזו הישיבה היא מאוד חממה. (ודווקא בשל כך יש שאומרים להתחתן בישיבה כי אפשר לקבוע מסמרות לדרך חיים שאפשרית הרבה יותר בקלות בחממה, ויש שיאמרו שזה בעייתי.)

אני פשוט כאן בא להפנות את תשומת הלב לכך.

@מקום בעולם

@אנונמי

@תפוחית 1

שאברכות זה דבר לא נורמלי. וזה שזה לא מתאים לכל אחד/ת זה דבר הגיוני לחלוטין וכל אחד צריך להיות מודע לזה.

נכון הרבה בחורים צדיקים וטובים הם שנה שנתיים אברכים והם המוכנים ובנות זוג גם מוכנות לצאת בתוצאות להרוויח את מה שיוצא מכך שיהיה להם הכי בהצלחה שבעולם. באופן כללי זה לא טוב שאחד מבני הזוג דוחף לכיוון שנופל על השני וזה לא כיף לו.

אבל גם לשנה עד שלוש זה חתיחת מחיר שצריך לשלם. צריך לתת עליו את הדעת והוא לא מובן מאליו בכלל.

כי אחרת זה נראה גרנדיוזי

גם בתור רווק אני משלם פלאפון ותחב"צ ושטויות כאלה אבל לצורך העניין לחיים של תא משפחתי אני מחשב שעיקר את ההכנסות הגדולות ועל זה בונה תקציב..

לא שאני לא מסכים עם תוכן דברייך, אני פשוט חושב שהם יכולים להשמע לאוזן שלא מכירה את הנושא לחץ ורגש שלילי.

אם בכל זאת רוצים להגיע למסגרת שאפשר לחיות זוג ללא ילדים נראה לי שזה הגיוני בשעת הדחק.

כי בגלל שהכל משתנה תמיד יש תחום מסויים שאפשר לשחק איתו ומה שלא צמצמת במשהו אחד אתה יכול לצמצם במשהו אחר. 

נ.ב

כשאני חושב על זה - אברך זאת לא מציאות חיים רגילה ומי שבחר בכך ומוכן/מוכנה למה הוא לקחת על עצמו הוא בהחלט רציני בזה.

יכול להיות שיש מקומות שמקובל שכל צוציק הוא אברך אבל זאת החלטה ממש משמעותי. זאת דרך חיים שלימה.

קיצר, ההנחת יסוד היא שאברך זאת מציאות לא נורמלית משם אנחנו ממשיכים לשלב  - 'זה אפשרי איכשהו'..

באמת, מי שרוצה לגור בעיר ליד הישיבה

ו... עוד לא התחילה לימודים

ולא יכולה לקבל שום מילגה היא בבעיה

(בלי לדבר על עזרה מההורים שיש כאלה שלוקחים\חסכונות מהעבר ופקדון לשנתיים שלוש לימודים)

לרוב אחת מהבעיות האלה לא קיימת וזה מוריד לך אלף שקל או שנה מהחישוב.

ברור לך שברגע שהדברים האלו משתנים, 

בהרבה ישיבות בעיר זה ידוע שמי שגר ליד הישיבה, זה או כי אשתו כבר עובדת, או כי ההורים עוזרים או כי הוא קורע את עצמו. בשביל זה נולדו כוללים ויישובים

מההיכרות שלי עם חברים שלי, בסוף לכל אחד יש את הסיפור שלו\חסכונות

וקראוונים זה יותר זול, ולחלק מהמכללות והישיבות יש הסעות חינם

מה שכן, אם כבר צריך לקחת בחשבון זה שברגע שנולד תינוק ההוצאות גדלות ומשמעותית

הרצוג, אורות.

אני יודעת שלמרכז יש 'הסעות' מבית אל ומאפרת.

אותה מלגה יכולה לתת רמת חיים שונה לחלוטין בתל אביב וביצהר. במקומות זולים במיוחד בארץ אפשר לחיות כמעט רק על המלגה לפעמים, במקומות אחרים בלי מלגה גבוהה מאוד זה די חסר סיכוי.

אם נניח הייתי מתחתן בן 20 לא חושב שהייתה לי בעיה לקחת מהם את אותו כסף שהם שילמו לי על הישיבה עד עכשיו. הרי זה בכל מקרה מה שהם היו משלמים אם הייתי מתחתן בגיל מאוחר יותר בגלל שאין לי כסף.

לעומת זאת בגיל 30 נראה לי באמת לא נעים ככ

יש הרבה הורים שישמחו לעזור כלכלית כדי שהבן/חתן שלהם יוכל ללמוד בישיבה כמה שנים.

לא כתבתי עכשיו לכל אחד "לבנות על ההורים" ואם מדובר על שנים בודדות אני לא רואה בזה "חיים תלותיים",

רק כתבתי שלא תמיד לקחת כסף מההורים זה לא נעים או משהו לא ראוי, לפעמים ההורים מעדיפים לעזור כלכלית מאשר שהוא יעזוב את הישיבה.

נכון, זה תלוי גם במצב הכלכלי של ההורים.

אבל כמו שכתבתי במקום אחר, לרוב חלק מהדברים מסתדרים

מציגים פה מקרה קיצון של מישהי שהתחתנה כשלפניה 3-4 שנות לימודים

שהישיבה במקום יקר ורוצים לגור ליד הישיבה

ואי אפשר להעזר בהורים \ חסכונות.

אם זה שנה, זה יהיה קל יותר גם אם יקר\הורים.

ואם לא, אז אפשר לגור רחוק, או אם אפשרי להעזר בהורים

שמחתי לעזור

זה קורה הרבה,

אידאל של אברכות הולך מאוד עם חתונה בגיל צעיר יחסית.

אבל נניח לזה.

ממה שאני נתקלתי לפחות. יש כאלה שלא

בדיוק לכן הוספתי עוד 2 משתנים, אי מוכנות לגור במקום זול יותר (ולסוע\ללמוד במקום אחר)

וחסרון ביכולת עזרה חיצונית (חסכונות,הורים, ואולי מלגות)

היא כתבה על הפרקטיקה של הנסיעות, בלי קשר לכסף.

או שמחכים עם החתונה

או שמוותרים על להתחתן עם בעל שלומד כל היום

או למצוא את האלה שיודעים להסתדר בכל מצב...

יכול לומר שלא רק לבחורות זה מפריע, יש גם בחורים שמראש לא רוצים חיי אברכות קשים

ולכן מחפשים מראש דרכים יעילות להתפרנס מהצד \ מקצועות שאפשר לשלב בקלות עם לימוד תורה

אם זה לכמה שנים מוגבלות ומבחירה זה כזה רע?

"כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל" - לא אני כתבתי

מסקרן לדעת מה את לומדת(: ומצליחה לעבוד תוך כדי?

חשבתי ללמוד חינוך לגיל הרך ולעבוד תוך כדי

הכל בר תיקון בכל שלב.

חוץ ממה המעורבות בו בעיות נפשיות שלא ניתנות לטיפול.

מה שכן, לפעמים הדרך לתיקון כרוכה בעבודה גדולה, אמיתית, כואבת, מורכבת, מאמצת, דורשת...

השאלה אם יש מספיק אומץ

מתמודדי נפש עם בעיות שלא ניתנות לטיפול נשואים.

אמרתי שהדלת עלולה להיסגר כשהתמודדות נפשית מעיבה על זוגיות בצורה אלימה ורעילה.

לא אמרתי שמתמודדי-נפש לא יכולים לחיות חיי נישואין אוהבים, מיטיבים ונעימין.

אם דלת ננעלה

לא משנה אם אתה נעלת או מישהו אחר

תמיד ישארו דלתות נוספות

בכל נושא ובפרט באהבה

עם עבודה נכונה

הדלת הבאה יכולה להוביל למקום טוב יותר

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,

גמר חתימה טובה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -

אז כן.

אם ההפך,

לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -

ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?

אני בורחחח!!!!

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.

רובד הלכתי - לבוש מסויים לא עונה על הקריטריונים ההלכתיים. סעיף בשו"ע, שצריך לקיים כמו כל הסעיפים שבשו"ע.

רובד הברית בין איש לאישה - לבוש לא צנוע פוגם בברית מההיבט האינטימי בין האיש לאישה.

רובד חברתי - לבוש מסויים מציין השתייכות חברתית.

דווקא אני מבין שבדרך כלל מה שמעסיק אנשים זה בעיקר הרובד החברתי, ואני אומר את זה בלי לזלזל בו כהוא זה, זה רובד מאוד משמעותי.

בעיני, הרובד של הברית הוא לא תלוי רק בקריטריונים ההלכתיים, הרי גם בהלכה יש מגוון *מסויים* של דעות. וחלילה אם נגיד על דעה מסויימת שמתירה טיפה יותר שהיא חס ושלום גורמת לפגם בין הברית לאיש והאישה. לכן, עניין זה גורם לי לתהות ביחס לכך האם הקריטריונים ההלכתיים הם הפרמטר המרכזי לעניין של הברית. בודאי שהם מעצבים את הברית, אך לא נראה לי שבצורה בלעדית.

העניין שלהכנס לעבודת ה', נראה לי שבהחלט הוא נכנס לה לעבודת ה' וזה לגיטימי מאוד. בפועל, עבודת ה' של האישה משפיעה על הבית כמו עבודת ה' של האיש.

הפתרון שהצעת בתור החלפת רגשות הוא בהחלט נשמע נכון לכל דבר שקשור לזוגיות. ליצור תקשורת מיטיבה ולהגיע להבנה הדדית והזדהות זה מדהים. ההתעסקות בפן הריגשי והתקשורתי יכולה להפרות את השיח וליצור מחשבות ורגשות חדשים של כל אחד מהצדדים ביחס לאיך שהוא תופס את הנושא. שיח זה גם יכול להגיע לקרבה שמאפשרת ויתורים והליכה לקראת אחד לשנייה. אמנם כמו שכתבת, ברגעי ההחלטה לפני נישואין, ההחלטה היא מאוד אישית - לשחרר או לא. מכיר חבר ששם תנאי לכיסוי ראש מלא אחרי החתונה והאישה החליטה לזרום. זה באמת עניין מאוד אישי.

בגלל שהוא עסוק בהשוואות נשמע שהעניין יותר חברתי.

אם עניין הברית היה פה המרכזי, ההשוואה בין נשים שונות לא היתה מתחילה. מה שפוגם בברית, בודאי לא ראוי לזוגיות.

זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.

סליחה שתוקפנית.

מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.

אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.

ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.

אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?

או עם שמלה?

הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.

אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.

אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.

אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.

אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?