עבר עריכה על ידי בת. בתאריך כ"ו בניסן תש"פ 18:42
הכי קשה לי עם חוסר וודאות, טוב לא הכי, אבל מאד קשה לי.אני צריכה שהעניינים יהיו ברורים, מתוכננים ושיהיה לי שליטה עליהם.
וכשזה לא קורה, מיד הנפש שלי מפתחת מליוני סוגי הגנות ונעלמת.
החל מ'לא אכפת לי במילא מה יהיה עם החיים שלי' וכלה ב'אוקי, אני ישאר בבית ויקרא ספרים כל היום, זה לא כזה רע.'
ואז אני צריכה לשלוט על משהו, להרגיש את השליטה חוזרת לגוף שלי.
רוצים לשמוע משהו? אחד הדברים שאני עושה במצב כזה - זה לא לאכול.
בדר"כ אני אוכלת הרבה, אני לא מפונקת כזאת, אבל כשהכל כ"כ חסר שליטה ומבולבל, פשוט לא אוכלים.
בשש שעות הראשונות זה קשה, אחרי עשרים שעות זה הופך לנסבל עם קרקורי רעב מידי פעם, ואחרי שאת לא אוכלת יום שלם את כבר לא מרגישה שאת רוצה לאכול, את מרגישה רק תחושה חזקה כזאת של 'אני מסוגלת לשלוט על הגוף שלי' וכח. כמה כח מרגישים אז. זה מדהים.
בדר"כ זה נגמר אחרי יומיים ואז את מחפשת משהו אחר שייתן לך את תחושת השליטה שאת כ"כ זקוקה לה.
לפני כמה חודשים, כשכאב לי הגב, הלכתי למישהי שתעשה לי מסאז, וסיכמנו שבהרמת יד שלי היא עוצרת.
לא הפסקתי להרים את היד. הייתי חייבת להרגיש שליטה על הגוף שלי, כשאני אומרת מפסיקים. כשאני מסמנת עוצרים, הידד, יש לי שליטה על הגוף שלי, כמה נפלא.
יש עוד דרך להשיג את תחושת השליטה הזאת, אני לא אכתוב אותה, כי יש כאן ילדים קטנים שיכולים לנסות בבית וגם מהפחד שהמנהלים ימחקו לי ת'הודעה.
זו דרך כואבת, מאד ומסוכנת.
אבל אתם יודעים מה?
באמת באמת, זה הכל מצבים של חוסר שליטה.
שהטרוף מתגבר ואתה צריך לעשות לעצמך רע כדי לא להרגיש.
זה רע. ונורא. והלוואי שיגמר.
רציתי סיום מגניב כזה, אבל אין, לסיום אני אקח עכשיו צלחת של פתיתים עם ירקות, ויש גם גלידה במקפיא, נחמד