ואם את באמת רוצה ואת מודעות להשלכות ולהכל אז את מוכנה.

ברגע שברור לך - בכל דבר בחיים - מה אני משלמת בשביל זה ומה אני מרוויחה מזה - השלב הבא זה כבר השכל הישר שלך.

ברור שמדובר בהחלטה גרנדיוזית כזאת אז לוקח זמן לעקל וכולי אבל זה כמו כל החלטה אחרת בחיים.

בהצלחה!

תבקרי אותם בבית ותראי איך מתנהלת השגרה שלהם. את לא חייבת ממש לבקר, אבל תחשבי שאורח החיים שלך משתנה שאת משנה סטטוס מרווקה לנשואה.. גם בבית שלך אם תסתכלי על הורים שלך, הם חוו את זה. נו, זה להיות מבוגר כזה חח

מה את חושבת שתוכלי לחוות את זה בכל נימי נפשך לפני שהגעת לזה?

ברור שכמו כל דבר משמעותי בחיים, עד שאתה לא שם - אתה לא שם.

בטחון עצמי זה דבר מאוד חשוב, בטח בנושא הזה ובטח בכל דבר בחיים.

בסופו של דבר הרבה משנים את סטטוס והם חיים עם זה והכל סבבה. 

כל חלום שאנחנו רוצים להגשים מתחיל בדמיון... דמיון זה מה שגורם לנו להתקדם בחיים. בהצלחה.

(לפי הכרטיס)

חח זה נהיה פורום של נערות מתבלחות...

היה פשוט איזה שני שרשורים דומים בימים האחרונים אחת ממישהי ממש צעירה...

מה שהסגר הזה מוציא מבנות ישראל

לפני כן צריך לחשוב ולהבין למה בכלל אני רוצה להתחתן?

יש להתבונן ולדעת *למה* מתחתנים, ולמה אני רוצה את זה.

ואח"כ אפשר להתקדם ולבחון האם באמת אני מוכן לזוגיות ונישואין ולכל ההשלכות מכך.

בעיני ברור שאין בכלל מקום להשוואה כזאת אבל אנסה גם להסביר למה.

באוכל, המציאות ברורה שחייבים לאכול, והסיבות לכך כלל אינן משפיעות על המציאות.

בעוד שבנישואין ההבנה *למה* אני רוצה להתחתן משפיעה מאד על התוצאה.

אדם שישים לב שהדחף שלו להינשא הוא בגלל ש "כל החברים שלי מתחתנים" או כי ההורים לוחצים יבין שהוא לא מוכן לזוגיות.

וכן אם יוכל להבחין מה הגורם המדויק לרצונו, האם זה תחושת הבדידות או שזה חוסר היציבות בחיים וכו - זה גם ישפיע על ההבנה איזה בן זוג מתאים לו.

לא ככה?

ואת הסיומת שלך על קיום ומהות לא הבנתי.

במקום 'למה להתחתן' -

'מה זה אומר להתחתן'. זאת אכן שאלה בסיסית שאדם צריך לשאול את עצמו. ולענות עליה תשובה ואיפה הוא ביחס לזה. 

את עדיין 'צעירה', שזה יגיע, את תרגישי את זה.

לאט לאט, היציאה מהאולפנה זה משהו שגורם לעבור תהליך. החלטה למדרשה/לימודים אקדמים זה גם גורם לעבור תהליך. הרבה נקודות בדרך שמצטרפות ופתאום את תרגשי את זה. מצאתי. הגעתי לפתח לששלב הבא (והעיקרי) בחיים. 

זה נשמע לא הגיוני? חחח יכול להיות, אבל זה יגיע

כל רגע בחיים שאת מקבלת החלטה משמעותית, עשית צעד נוסף לבירור האישי שלך, שבסופו של דבר יוביל לך לרצות לזוגיות רצינית כדי להקים בית. יש פה שני דברים - החיים האישיים שלך והרצון והבשלות להקים בית. שניהם הם בעצם דבר אחד.

אלו דברים שאת צריכה להיות כנה עם עצמך ולענות לעצמך

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת