תגידי לה בדיוק מה שכתבת פה..

והיא תמימה בטירוף היה נשמע שהיא ממש בהלם שעברתי אתזה..

אתזה... תסבירי לה בדיוק מה את מרגישה...

אבל זה ברוך ה' עובר ואת רוצה לנסות להמשיך הלאה

אבל זה לא לגמרי עבר... ואני כן צכה עידוד ודיבור פתוח עם חברה כמוה, פשוט טיפה פרופורציות..

כשאומרים את האמת זה הכי פשוט ולא מסתבכים...

פשוט תגידי לה שאת מאוד מעריכה את זה שהיא רוצה לעזור לך, ואת מודה לה על זה אבל כרגע אם היא רוצה לעזור לך היא צריכה להפסיק "לעזור". תגידי לה את זה בצורה אמיתית...

לא רוצה לפגוע בה.. קשה לי לומר לה את זה ככה

אני חושב שאם תגידי לה שאת מעריכה את זה שהיא רוצה לעזור לך, ואת שמחה בזה אבל הדרך הכי טובה שלה לעזור לך כרגע היא "לא לעזור" אז היא תפסיק. תודי הרבה, תפרגני הרבה, תעריכי הרבה וכו' ובין "פרח לפרח" תניחי "קוץ"...

נראה לי.. לשמוח בזה שיש לי חברה שכל כך דואגת לי... אולי מעבר לפרופורציות אבל נראה לי אם תחשבי על זה ככה אז אולי יעלה גם שאם היא מציקה לך היא תרצה לדעת את זה ואז יהיה פשוט הרבה יותר נוח (זה פשוט הרחבה ל"פשוט תהיי אמיתית איתה")

תעזרי לה לעזור לך את יכולה לומר לה שזה ממש עוזר לך הדיבור איתה אבל כדי שהיא תעזור לך יותר היא לא צריכה כל הזמן לשאול מה איתך אלא מספיק מידי פעם.

שיתוף זה עניין קשה ולא תמיד יודעים מה להגיד למי שמשתף אותך ולכן גם המשתף יכול לבא  ולעזור למשותף לעזור לו.

תודה!!

אולי תשתפי פה מה היה בסוף?? פשוט זאת בעיה שיש יחסית הרבה אנשים שנתקלים בה...

תעדכני כשנגמר...

כי באמת יש לה עכשיו דחף אמיתי לפתור לך את הבעיה. היא כאילו לחוצה עליך. אם הייתי במקומך הייתי לוקח את זה למקום שעכשיו אני בעמדה לעזור לה להתמודד עם מה שסיפרתי לה. נרה לי הדרך הכי טובה בשביל שתיכן לעבור את זה ולהיבנות מזה זה לראות את זה כהזדמנות ליצור קשר יותר עמוק שלא מתגלה רק במשברים. אפשר כאילו פשוט לשנות את הנושא שיחה. סתם, שיהיה כיף לדבר. כי באמת הייתה כאילו התגלות של הקשר בינכן (בזה שסיפרת לה) אבל אין לה (ואולי גם לך) יכולת להכיל את זה....

מקוה שעזרתי

היא כותבת- בוקר טוב מה איתך היום? או משו בסגנון

ואני פשוט סתם כותבת ב"ה לא משו מיוחד

אבל השיחה הזאת נובעת מהשיחת משבר שהייתה לי איתה 

בעדינות שאין צורך להתעניין כי כרגע את בסדר,

תאמרי במילים שלך איך שאת חושבת שהכי מתאים..

בכל אופן תודי לה שוב על איך שהיא עזרה לך ותנסי לרכך ככל האפשר..

נשמע שהיא חברה מדהימה!

שאת עדיין צריכה עידוד וזה לא לגמרי מאחורייך

אז לא הבנתי מה הבעיה? היא מתעניינת בך ואם תשתפי אותה עוד אז אולי זה יעזור גם לך.

אבל הבנאדם שולח כמעט כל בוקר הודעה ועד עכשיו לא אמרתי כלום 

כבר אמרתי די מספיק פעמים שאני אחלה והכל טוב, זה לא גרם לה להפסיק..

חסר עומק נוסף... כלומר יש לה אנרגיות מטורפות של רצון לעזור ורצון לקשר וזאת כרגע כנראה הדרך היחידה לשחרר אותן... ברמה הפרקטית הייתי מציע שתלמדו משהו עמוק ביחד, איזה טקסט ספרותי או איזה ספר על הנפש שכאילו ייתן מענה לרצון הזה ועומק בחברות הזאת שלא תהיה נובעת מהמשבר. השאלה היא אם את מוכנה לזה... 

אני פשוט מציע לראות את זה כהזדמנות. אבל זאת הדרך הקשה...

אני רוצה להיזהר בדברי כי זה כלל לא בטוח, אך בכל זאת, תבחני אולי היא מפתחת תלות כלפייך..

כי אם כן זה לא קשר בריא..

כמובן רק מעלה כיוון ששווה לחשוב עליו שניה.. 

אולי כדאי שתגידי לה שאת בסדר עכשו, מעריכה ומודה ושמחה שתמיד תוכלי לפנות אליה בנושא הרגיש וכשיהיה לך צורך לא תחששי לפנות אליה ועכשו שהיחסים ביניכן יכולים להיות רגועים ולעסוק בחיים הרגילים. ועוד דבר : כמו שכתבו כבר אולי היא באמת לקחה את מה שקרה לך קשה, וזה טלטל אותה. מקווה ששיתפה מישהו כדי להיעזר.

ואם זה פוגע גם בחברה ששיתפה צריכה לשתף יועצת או מישהו מבוגר שיכול לעזור, יותר ממה שנערה צעירה יכולה לעזור

זה לא מנע ממנה להמשייך

אני חושבת שאת צריכה להגיד לה שכבר יותר טוב והיא חברה מדהימה תודה על הכל.. ואז אולי היא תבין שצריך להפסיק לשאול.(:

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות