שניה- עכשיו הגמילה ממוצץ. לילה שני (פתאום היתה בשלות ומניסיון אם לא מנצלים זה יכול להגיע בעוד חצי שנה רק שוב. והיא כבר גדולה ממש למוצץ). מרגישה שאני טיפשה שהלכנו על זה. שעות שעות עד שנרדמה אתמול והיום. נרדמה לפני רבע שעה. אחרי חיבוקים. הרפיות. עיסויים. חרטוטי דמיון מודרך שלי. הכל. אתמול קמה סביב חמש לשירותים חשוב שעתיים עד שחזרה לישון. מסכנה..
שלישי בן שנה- זוועות כבר חודשיים (ולא. לא היה נורמלי גם לפני). בלי מוצץ. לא נרדם בשום דרך. הנקה לפעמים. ימים אחרונים מותש. נרדם בשעה סבירה. קם ולא מצליחים בשום אופן וצורה להחזיר לישון. הכל מנוסה. חוץ מהשארה לבכות וללכת שזה לא יקרה פה. אין מצב.
יודעת שתגידו יעוץ שינה אבל המצב הכלכלי כרגע בעייתי. וגם אני לא אוהבת ולא הכי מתחברת. לא משנה.
פשוט לפרוק כי התחרפנתי. ומתחרטת על המוצץ..היא הייתה היחידה שנרדמת..אבל לא הוגן כלפיה בכלל לעצור את התהליך מבחינה רגשית. היא מהממת..רק קשה.
אה. וזה שנאסרתי מדימום אחד עם מיקרולוט שנעלם לא תורםםםםםם. זהו. טבעתי


(אם כי ככל שהם מתבגרים אנחנו מגלים יותר הבדלים ביניהם...)