שקשה לו לסמוך על אנשים. גם על הכי קרובים אליו, ובסופו של דבר זה חוזר אליו בבומרנג. למה? כי כבר אמר החכם באדם "כמים פנים לפנים כן לב האדם אל האדם" מה שאתה חש בלב שלך ללא ספק מקרין מלב אל לב אל האדם שמולך, אם אתה חושד בו תמיד, ולא סומך- האדם מולך יחוש זאת גם אם לא במודע, וההתנהגות שלו מולך תהיה גם לא "ישירה", שוב- לא בהכרח בצורה מודעת. אז או שהוא ינסה לרצות אותך ולקרב אותך- ואז אתה תפרש את זה כהתנהגות אינטרסנטית, או שהוא יחוש שעליו לשים מסכות ומגננות מולך, כמו שאתה שם סוג של מחסום ביניכם כשאתה בוחר לא לסמוך עליו ולשדר לו את זה. לכן אנשים שנוטים לא לסמוך על אנשים (ושוב, ברור שלהיות פתי גמור וללכת כמו סומא אחרי כל אדם, זה לא טוב. כן צריך להיטיב להתבונן ולבחור לפי ההיגיון והמחשבה הבריאה, אבל מכאן ועד להיות "חשדניסט" המרחק גדול... צריך שיהיה בזה איזון) בדרך כלל גם יחושו שהאנשים מולם לא מתנהגים בצורה אמיתית וכנה, וכן יחששו תמיד שהכל יתהפך, וזה בסך הכל (אצל אנשים נורמטיביים) סיבה ותוצאה. תאמין בטוב שבאנשים, לא בעצימת עיניים, אלא בכנות אמיתית. וברור שאחרי החתונה מתעצמות תכונות ומתגלים דברים, ותגלה גם שדברים שקסמו לך בדייטים פתאום הם הדברים שמפריעים לך ביום יום. לדוגמא- אני מאוד הוקסמתי מזה שבעלי הוא טיפוס חופשי כזה ולא מסגרתי.. אף אחד לא אומר לו מה לעשות. ואני ילדה טובה ירושלים שעושה הכל לפי הכללים והסדר. בפועל בחיי הנישואין- זה אתגר. כי הוא בלתי מסגרתי ואני מאוד מסגרתית, וזה מתנגש. אבל בדיוק שם מתחילה העבודה, לפני החתונה בודקים התאמה וחיבה, משיכה בסיסית ורצונות משותפים. אחרי החתונה באופן טבעי גם מזה שחיים יחד בצורה אינטנסיבית בהרבה, ובן הזוג נמצא לידך במצבים שלא הייתה לו אפשרות להימצא בהם לפני כן, נוצרים כל מני אתגרים וקונפליקטים. זה פשוט וטבעי.