זה קשה כשאתה מרגיש רע עם עצמך, ואז אחרי שאתה נכנס, לסרט חזק, פורק כמה פריקות רציניות בערוץ 7, מארח כמה דמעות עצובות בשמחה, מדמיין כמה מחשבות דכאוניות על העתיד,מריץ בראש כמה תסריטים שיכולים לקבל מדליה של דיכאון
ואז, חברה מתקשרת אלייך, ואת מוצאת את עצמך בסוף השיחה עם חיוך טיפשי ענק מרוח.
הדמעות התאדו כבר מזמן, ואיזה מוזרה הייתי פעם, למה חשבתי את זה?
יורדת לקומה למטה, קצת לשטוף כלים, להראות נוכחות לבית הזה, ואיכשהו את נסחפת לשיחה מצחיקה בין אבא - אמא - אח שלך - אחותך, בדיחות כאלה שרק המשפחה מבינה, ריכולים קלים וירידות שנונות, את עולה לחדר שלך בחזרה מפזמת שיר עליז ונתקלת על השולחן כתיבה ביומן השכוח שלך מכיתה ו', זה שהוצאת לפני שעה לכלוב בו את רגשותייך הסוערים.
את מעיפה אותו, ולוקחת את הפלאפון, שוכבת במיטה ומשחקת במשחק אהוב.
התסריטים נעלמו ואינם.
ואז, אל חושבת לעצמך, כאילו מה? אז הכל היה שקר?
מה שקר פה? ומה אמת?
כמה אחוזי כנות יש בדמעות האלה שלי, יותר מהאחוזי כנות שיש בי שאני נקלעת לשיחת זום חברתית סוערת?
כאילו את יכולה להרגיש הכי גרוע, ואז מגיעים אנשים אחרים או עיסוקים אחרים, והכל נעלם.
שקרנית את. שקרנית על עצמך.
ואז, חברה מתקשרת אלייך, ואת מוצאת את עצמך בסוף השיחה עם חיוך טיפשי ענק מרוח.
הדמעות התאדו כבר מזמן, ואיזה מוזרה הייתי פעם, למה חשבתי את זה?
יורדת לקומה למטה, קצת לשטוף כלים, להראות נוכחות לבית הזה, ואיכשהו את נסחפת לשיחה מצחיקה בין אבא - אמא - אח שלך - אחותך, בדיחות כאלה שרק המשפחה מבינה, ריכולים קלים וירידות שנונות, את עולה לחדר שלך בחזרה מפזמת שיר עליז ונתקלת על השולחן כתיבה ביומן השכוח שלך מכיתה ו', זה שהוצאת לפני שעה לכלוב בו את רגשותייך הסוערים.
את מעיפה אותו, ולוקחת את הפלאפון, שוכבת במיטה ומשחקת במשחק אהוב.
התסריטים נעלמו ואינם.
ואז, אל חושבת לעצמך, כאילו מה? אז הכל היה שקר?
מה שקר פה? ומה אמת?
כמה אחוזי כנות יש בדמעות האלה שלי, יותר מהאחוזי כנות שיש בי שאני נקלעת לשיחת זום חברתית סוערת?
כאילו את יכולה להרגיש הכי גרוע, ואז מגיעים אנשים אחרים או עיסוקים אחרים, והכל נעלם.
שקרנית את. שקרנית על עצמך.
