אני בת 30. יוצאת כחודש עם בחור מקסים, שהוא בדיוק מה שתמיד חיפשתי שסיפר לי על ההתמודדות הזאת. 

ברור לי שכל מי שאני ישאל אותו כנראה יגיד לי "לא להכניס את הראש למיטה חולה" מצד שני, בגיל שלי כבר רוב הבחורים מגיעים עם שריטה כלשהי, ואחרי מאות דייטים זה לא שלמצוא מיטה בריאה זה קלי קלות. 

ואני מרגישה שהוא בחור טוב, ושיש לפחות עכשיו חיבור טוב. 

ניסיתי להבין ממנו קצת יותר, אבל הוא התקשה להסביר, וגם זה מתאים למה שקראתי- הניתוקים האלה זה ממש חוויה פנימית שקשה להם להסביר אותם לאנשים שלא חווים את זה. 

המילים הלועזיות- זה הניתוקים האלה. 

אם מדובר על משהו בעקבות טראומה אני לא יודעת כי אנחנו עדיין לא ברמה של קשר שזה עלה (או שאולי הוא גם לא באמת זוכר כמו במקרה שלך..)

אבל אני כן מרגישה שהרגש שלי בקשר עוד מעט שם. ואז אולי כבר יהיה הרבה יותר קשה לעשות בחירה שקולה ולקחת את העניין הזה כמו שצריך. 

ולכן חשוב לי לקבל פרפסקטיבה על איך זה עלול להשפיע באמת בחיים. 

לפי מה שהבנתי ממנו אצלו הדבר העיקרי זה תחושת הניתוק ופחות דיכאון ואחרים ולכן אני רוצה לשמוע על כמה זה קשה ואיך זה משפיע על הזוגיות ועל החיים. 

תודה! 

ב"ה מרגיש שהוא מודע לזה. 

אגב לא ציינתי. 

אבל הוא מאובחן ובמעקב פסיכולוגי כשהוא מרגיש צורך. 

אין לזה ממש טיפול- יש תקופות שזה יותר מפריע ותקופות שפחות.. 

בעיקר אצל אנשי מקצוע יש כאן כמה בפורום

אני לדוגמה לא מכיר את המחלות הנ"ל

אני כן מרגישה שיש בו המון ואני כן חושבת שאם זה ילך לכיוון טוב- שאולי ב"ה אני "אזכה בו".

אבל, כן קירקעת אותי. 

תודה!

זה ברור. 

כן חשוב לי להגיד- שהוא לא יתנתק לי פתאום ואני אצטרך לקבור את עצמי מבושה. כי זאת פשוט לא המחלה. 

זה לא סיכוזפרניה שהם יכולים להתחיל לדבר עם קירות, או דיכאון שלא ירצו לצאת מהמיטה (למרות שבמקרה שלהם זה גם לא מחייב). 

זאת מחלה שעיקרה זו חוויה פנימית. הוא יכול להיות במצב גרוע. ואת לא תדמייני עליו. 

הבוחן מציאות שלהם תקין, והם יתפקדו כרגיל. 

הם מודעים לזה שזה רק בתוכם. 

הם יכולים להיות האנשים הכי חברמנים ומצחיקים וחכמים ולהיראות הכי נורמאליים בכל סיטואציה. 

דיברתי עם אישה שנשואה לאחד כזה והיא סיפרה לי שהרבה זמן לקח לה להבין מתי המצב שלו עכשיו פחות טוב. 

רק מי שממש מכיר אותם יכול אולי "לגלות". 

אבל על התפקוד הכללי זה משפיע, בהחלט. וזה שיקול. 

ואני לחלוטין מאוד מפחדת מהמקום המכיל ותומך וברור לי שזה לא אידיאלי ושאני לא המטפלת שלו.

תודה על הדברים שלך.

חשובים מאוד וממש בשיקולים שלי. 

תראי,

מעבר לכל הפוליטיקלי קורקט, הסטיגמות, ההכללות וכו',

בסוף יש רק אותך ואותו.

וזה מה שמשנה.

וזה נראה שאת מפעילה הרבה מחשבה לצד הרגשות שמשחקים תפקיד.

אתם בסה"כ בהתחלה, יוצאים רק חודש.

ואת צריכה, כמו כולנו, לאישור שאת עושה צעד נכון.

ומעבר לרציונליות 

יש את הרגשות,

ויש את הרצון לאהוב,

יחד עם החשש לתת את הלב למשהו מורכב שאולי יתברר כמורכב מידי.

נראה לי שמה שניסו, וגם אני ניסיתי, להגיד לך פה-

זה שלהינשא למתמודד נפש זה להוסיף מורכבות נכבדת לחיים.

את למשל מציינת שהוא מעולם לא עבד בעבודה מסודרת.

בהנחה שהוא בסביבות הגיל שלך (30)

יש בעובדה הזאת כדי להלחיץ..

כי לימודים אקדמאיים, עם כמה שהם מאתגרים,

הם עדיין לא היציאה לחיים.

מהבחינה הזאת של היציאה לחיים-

הוא גר עם שותפים?

ממה הוא חי?

ואני באמת חושבת שבזכות השרשור הזה אני מבינה כמה שזה הרבה יותר מורכב ובאמת, בכנות, אני עדיין לא בטוחה שזה יעבוד ונכון לי להיכנס לסיטואציה זו. 

לגבי הלימודים והתעסוקה, זה באמת נושא שבערפל ושמעלה לי חשש ואני לא ממש יודעת לענות עליו. 

הגיל לא כזה מוזר, בהתחשב בעובדה שהוא היה בישיבה עד גיל 25 (שיעור ז אני חושבת) ואח"כ שנה פסיכומטרי וקצת עבודות מהצד ואז לימודים. (הוא עכשיו מסיים תואר). 

התואר שלו הוא במדעי המחשב, שבסך הכל זה לא רע. 

מצד שני- זה תחום כל כך לחוץ שדורשים ממך כל כך הרבה תפוקה ותחרות, ולחץ, ופיטורים אם לא...

עוד לא יצא לי להעלות את הנושא של איך הוא חושב שהוא יסתדר, אבל כנראה הוא מאמין שכן אם הוא למד את זה והשקיע (ואני יודעת שהיה לו לא קל)...

ככה שאני לא באמת יודעת איך הוא הולך להסתדר. 

אני ב"ה כבר עם תואר שני ככה שלי יש משהו ביד, מצד אחד זה מרגיע. מצד שני אני לא יודעת אם אני רוצה להיות בתפקיד "המפרנסת". אז באמת עדיין קשה לי לענות. אני עוד חושבת על זה וצריכה לברר את זה איתו. נראה איך הקשר יתקדם בעז"ה..

וכן, הוא ממש יצא לחיים. 

היה בצבא בקרבי, ישיבה רחוקה מהבית, ובלימודים הוא היה במעונות. 

הוא עבד בכל מיני עבודות מזדמנות מהצד אבל לא משהו רציני. 

הוא בא ממשפחה מאוד אמידה ואני חושבת שכרגע הוא דיי חיי עליהם (אבל בעיקר מתוקף היותו סטודנט, אני לא חושבת שהוא מתכנן להמשיך ככה)

לפי מה שהוא סיפר לי התסמינים עצמם התחילו עוד לפני הגיוס... לקח לו הרבה שנים להגיע לאבחון. 

אני לא סגורה על הציר אבל מצד אחד זה היה אחרי השחרור, ומצד שני הוא כבר מאובחן כמה שנים אז מאמינה שאיפה שהוא באזור השנים בישיבה שאח"כ או בתחילת הלימודים.. 

לא בטוח שזאת פגיעה מילדות בכלל. הבנתי שזה לא מחייב, למרות שברור שאני עוד לא במקום של לשאול אותו דבר כזה. (ואני ממש מקווה שזה לא המקרה! בהרבה מקרים יש קשר אבל זה לא מחייב. מאוד מקווה בכל מקרה.)

זה האבחון שהוא אמר לי עליו. 

מאמינה שהמאבחנים יודעים במה מדובר.. 

אגב, לכל מי שהגיבה לגבי חובת מפגש והתייעצות שלי עם הפסיכיאטר שלו. 

ברור לי שזה משהו שהולך להיעשות, והאמת שזה גם בא ממנו. 

הוא קבע תור.. עכשיו כל הקורונה וזה.. 

אני חושבת שהוא עשה פסיכומטרי עם התאמות וגם את התואר באיזה שהוא מסלול מוקל... 

אבל בהחלט באמת זה אומר המון ברוך השם

אני לא רוצה להתחיל לתאר את הבן אדם. 

כי בכל זאת- פורום פתוח ואני לא רוצה להגזים עם המידע פה. 

אבל חוץ מהסיפור הזה (שהוא בהחלט סיפור) כמו שהכרתי עד עכשיו, הוא באמת בחור ברמה. 

התחברתי למה שאחת כתבה פה- יש כל כך הרבה אנשים "נורמאליים" עם חוסר חמלה, אנוכיות, טיפשות, רוע לב.

במהלך הדייטים שלי נפגשתי עם עשרות כאלה.

והמקרה פה הוא פשוט כל כך אחר. 

חוץ מזה, גם אני מרגישה שיש יתרון לעובדה שהקלפים כבר פתוחים. 

אני כנראה כבר מודעת לחיסרון הכי גדול שבו. 

מפה אני צריכה להחליט אם אני יכולה לחיות עם זה או לא. 

ואם כן- אני באמת חושבת שחוץ מהחיסרון הזה אני באמת והלוואי יכולה לזכות בבחור הזה. 

יש חופש ביטוי במדינה הזאת  את לא צריכה לפחד להגיד מה שאת חושבת. 

ואני בכלל לא שוללת שאת טועה. 

ברור לי שגם יש לי מקום שמאוד מיצה את עולם הדייטים, ורוצה כבר בית. (בסופו של דבר אני בת 30, יוצאת כבר מגיל 19. ברור שזה גורם משמעותי פה).

ויכול להיות שאולי אני גם טיפה מאוהבת. 

בענווה- אולי. 

ואני פה, מתייעצת ושואלת. 

בדיוק בשביל זה. 

בשביל שאם אני אחליט שכן, ושאם יהיו נקודות משבר (בעצם לא אם, כש...) אני אדע שעשיתי את הבחירה הכי נכונה לי. 

ואני באמת עדיין לא יודעת אם הוא נכון לי. 

אני פה בדיוק בשביל שאם אני אחליט (או שכן או שלא) אני אדע שפעלתי כמו שצריך ושעשיתי את הבחירות הנכונות. 

אני מקווה לא להיות בגיל 32 בזוגיות ולהרגיש שעשיתי בחירה נמהרת ומתפשרת מצד שני אני גם מקווה יום אחד לא להגיע לגיל 40 ולהרגיש שהפסדתי בחירות טובות. 

תודה על הכל 

לכן גם אני מרגישה שהשרשור הזה איבד עניין ושליטה. 

מצד אחד כל הצעקות של "אל תכניסי את זה לעצמך" ובאמת, יש בסיפור הזה עוד כל כך הרבה- האישיות שלו, הפרטים, דברים שקצת קשה להעביר פה בפורום. 

אני לא רוצה לפגוע לו בפרטיות חס וחלילה. 

שוב- הניתוקים. זאת חוויה פנימית. הם אלופי ההסתרה. זה לא מישהו שפתאום בוהה באוויר. 

וחסר חיילים במצוקות נפשיות שלא מאובחנים? ב"ה שהשירות עבר בשלום 

מכירה היטב בעקבות התמודדות אישית בסביבתך או מהמקצוע?

רוצה להגיד לך המון המון תודה. 

מרגיש לי שהתגובה שלך מאוד מדויקת למצב וממש רואים שאת מבינה במה מדובר. 

במיוחד עם עצם העובדה- שזאת ממש לא מחלת נפש קשה- אבל הפגיעה בתפקוד יכולה להיות קשה. 

אני באמת קצת חוששת מהעניין התעסוקתי. 

הוא כרגע בלימודים אקדמאיים, ככה שהוא אף פעם לא ממש היה בשוק העבודה וקשה לי לדעת איך הניסיון התעסוקתי שלו. 

הוא אומר שבאמת זה מקשה עליו את הלימודים, אבל הוא מתמודד... (והוא באמת ברוך ה' ממש בסוף). 

המון תודה!!

לא חושבת שיש עוד מה להמשיך הרבה לדון בזה.. 

תודה לכולכם! 

תכלס הרשתי לעצמי להגיב בהומור אחרי שהרבה הגיבו כאן תגובות מחכימות.

בעצם, אולי זה לא הומור? 🙄

אלא אם כן אתה כן. ואז מתנצלת. 

כי האמת שאת התשובות שלי הרגשתי שקיבלתי. 

אבל לא יכלתי שלא להגיב לתגובה הזאת. 

אני מעריכה מאוד את מה שכתבת, ואת כל מה שכולם פה כותבים. 

אבל, התגובה שלך קשה לי. מאוד. 

היא כל כך חותכת. ואני חושבת, שהחיים הם קצת יותר מורכבים מזה. לטוב ולרע. 

קודם כל אקדים, (ולא רק לך, אלא לעוד תגובות פה שבטוחות שאני רק מחכה שהוא יכרע ברך). 

שעדיין לא החלטתי כלום. 

ואני לגמרי לא הולכת להתחתן איתו מחר. 

ועובדה- שאני פה מתייעצת. 

כי אני רוצה לשמוע, ולקבל. 

אני לא מאוהבת עד כלות, והייתי כבר בקשרים משמעותיים והרבה יותר מתקדמים בעבר עם הרבה אהבה, שהסתיימו כי זה היה הדבר הנכון. 

ואם זה מה שיצטרך לקרות פה כי זה מה שיהיה נכון לי- זה מה שיקרה. אז תודה על הדאגה (לא רק לך, לכל המגיבים ש"תראו את התגובות שלה היא כבר החליטה שהיא מתחתנת איתו ויהיה מה"). 

בסוף אני חושבת, שבכל סיטואציה יש מכלול. 

ולפסול בכזאת נחרצות כל בחור (או בחורה) מתמודד/ת, זה הפסד של כולנו. 

מה שכתבת נכון, בעיות נפשיות הם בעיות נפשיות. 

(לגבי הנעלם והמתאדה- אגב דווקא במקרה הזה יש תקווה, זה לא סיכוזפרניה או דו קוטביות, כמו שהוא קם עם זה- זה גם יכול יום אחד להיעלם, והוא מאוד אופטימי ומתפלל שזה ייעלם. וגם אני מתפללת בשבילו. והוא מטופל. והוא מודע מאוד).

להגיד שזה לא ישפיע על חיי המשפחה?

ברור שזה ישפיע. ברור. זה ישפיע על חיי המשפחה, זה ישפיע על חיי הזוגיות. זה ישפיע על הפרנסה. 

זה ברור. 

ועכשיו תגידו כמו כולם- זה יפה להגיד נתמודד, אבל החיים יגיעו, וילדים ופרנסה וקשיים, והתאהבות חולפת. 

וזה גם ברור לי. 

אני הקטנה במשפחה, אחים שלי הגדולים נשואים מאז שאני זוכרת את עצמם. 

מאז שאני בת 10 אני זוכרת את אחים שלי מתעסקים ב 80,000 אלף עבודות מהצד, בלקום ב 5 לעבודה ובלחזור ב 7 הביתה, בלהכניס ולהוציא מהגנים, בלהתמודד עם בלתמ"ים בלו"ז שממוטטים עצבים, לא לסגור את החודש או את המשכנתא. 

ומחלות. ועוד דברים שנופלים בחיים. 

אני עשיתי שירות לאומי, התנדבתי ועבדתי במשך שנים עם ילדים עם מוגבלויות, ילדים חולים. 

וראיתי בעיניים שלי איך זה ממוטט משפחות. (ואני לוקחת בחשבון שגם דברים כאלה עוד יכולים לקרות, לכולנו..)

אז זה עוד נכון שעוד לא חוויתי על בשרי. 

אבל תאמינו לי, אני לא תמימי, ואני יודעת שהחיים יכולים להיות קשים. 

ואני יודעת, בכנות. שאני לא יודעת אם מתאים לי לנהל איתו ספציפית חיי משפחה. 

יכול להיות שאני באמת לא אשרוד בסיטואציה.

ואני לכן עוד בודקת. 

אבל אני כן אגיד. 

שיש בנות שזה מתאים להם. 

ולסיכום מה שאני רוצה להגיד, שיש פה מכלול. יש פה אדם.

זה לא מתמטיקה. 

תתפלאו כמה מסביבנו מתמודדים ומנהלים חיים תקינים. 

אחות של אבא שלי, הייתה מאושפזת חצי שנה לפני 20 שנה במחלקה סגורה. אישה משכמה ומלאה שבחיים לא היית מדמיינת עליה. 

חסר אנשים שלוקחים ציפרלקס? אני לא רוצה להגיד לך כמה מסביבך באחוזים יש כאלה. 

חניך שלי בעזרא- יום אחד קם עם סיכזופרניה וגם הוא היה מאושפז במשך תקופה לא קלה. (אגב, הוא כיום אבא ל 3 ילדים מהממים.) אז נכון, אני לא יודעת מה הקשיים שלהם ואני בטוחה שיש מלא. אבל אני בטוחה שגם יש טוב. 

ונכון, גם שמעתי על סיפורים אחרים. 

שנגמרו רע. לא מעט. 

החיים הם בלתי צפויים זה נכון. 

אבל לפעמים מרגיש לי קצת בתגובות פה שהיחס אליהם הם כלחיים הישרדותיים. 

ואני חושבת ומקווה, שלמרות כל הקשיים והמרכובויות שיש לכולם. יש גם הרבה טוב. 

בכל סוגי מערכות היחסים- לא דווקא עם מתמודדים. 

ולבוא ולשים עליהם פה איקס כל כך גדול בפורום (שגם פה הם מסתובבים אגב...)

זאת טעות. 

תודה רבה על כל העזרה והאיחולים. 

באמת מעריכה. 

את הנקודות החשובות באמת הפנמתי ורשמתי ותודה לכולם.

מפה והלאה... 

מצד שני, זה מה' גם,אז אין דבר כזה" אם לא".... זה הדרך שלי.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)