בת 30
חכתי הרבה שנים להתחתן ולא הלך ובסוף זכיתי בגיל 27 כמעט 28 להתחתן. שמחתי מאד וזכיתי בבעל מדהים ב"ה, אישיות נעימה, דואג לי ואוהב אותי מאד.
5 חודשים אחרי החתונה, זכיתי להכנס להריון, לא היתה מאושרת ממני. אמהמה כעבור שבועיים התחילו הקאות שלא מהעולם הזה, זה היה הריון תקין מבחינת העובר, אבל אני סבלתי בו רבות מהקאות יתר ואחכ מבעיות רגליים ואגן שהגעתי למצב שבקושי יכלתי ללכת.
הגעתי ללידה וקיוותי שכבר "שלמתי" את הקשיים ושדיי עכשיו צריך להיות טוב. אבל במציאות, יצא שקבלתי שרות מזעזע, החזירו אותי פעמיים הביתה ביומיים שלפני הלידה וטרטרו אותי המון במקום פשוט לתת לי לנח עם הצירים, הגעתי ללידה מותשת אחרי 24 שעות ללא שינה, למרות שהתחננתי לקבל מקום לנח.
המרדים הגיע רק בפתיחה 9 ואני לתומי חשבתי שאם כבר עברתי את כל זה, תכף תגמר הלידה ולא לקחתי אפידורל. אבל, זה נמשך במשך 3 שעות נוספות! ובסוף הובהלתי לקיסרי. לידה קשה קשה.
הרגשתי שנתתי כיף למלאך המוות וחזרתי. לקח לי המון זמן להתאושש מהלידה הזו.
לקראת ההריון הבא עשיתי המון הכנות, שינתי תזונה, טפלתי בבעיות האורטופדיות בכסף רב, נטלתי ויטמנים מראש.
והנה הפלא ופלא התחיל הריון וההקאות כמעט ולא היו ביחס להריון הראשון וגם הבעיות האורטופדיות התמתנו בצורה דרסטית. פתאום ביום שני בלילה, שבוע 26, אני נכנסת לשירותים ורואה דמום בניגוב, כמובן שמאד נלחצתי ונסענו למיון.
במיון היה דופק עובר תקין, אבל מבדיקה פנימית ראו שיצא דם שמקורו מצואר הרחם.
השאירו אותי לאשפוז. במהלך האשפוז הדמום הפך לכתמים חומים והיו לי כאבים חזקים באזור הצלקת הניתוחית.
בקיצור עכשיו אני צריכה להשמר ולקוות שהמצב לא יחמיר כי אבחנו הפרדות שיליה קלה.
הרגשתי רגשות מעורבים במחלקה לסיבוכי הריון, מצד אחד, בשונה מההריון הקודם התיחסו ברצינות לתלונות שלי, אשפזו אותי, השגיחו עליי ועל התינוק ומצד שני בלידה הראשונה לא נתנו לי את התנאים האופטימליים כדי להגיע ללידה רגועה ולהצליח ללדת רגיל.
הרגשתי ערבוב של רגשות, תודה על העזרה הפעם וכעס ואכזבה על ההזנחה בפעם הקודמת שלתחושתי הובילה אותי לקיסרי ויש סיכוי סביר שגם לסיבוך הזה.
כתבתי כדי לנסות לעשות סדר במחשבות...
חכתי הרבה שנים להתחתן ולא הלך ובסוף זכיתי בגיל 27 כמעט 28 להתחתן. שמחתי מאד וזכיתי בבעל מדהים ב"ה, אישיות נעימה, דואג לי ואוהב אותי מאד.
5 חודשים אחרי החתונה, זכיתי להכנס להריון, לא היתה מאושרת ממני. אמהמה כעבור שבועיים התחילו הקאות שלא מהעולם הזה, זה היה הריון תקין מבחינת העובר, אבל אני סבלתי בו רבות מהקאות יתר ואחכ מבעיות רגליים ואגן שהגעתי למצב שבקושי יכלתי ללכת.
הגעתי ללידה וקיוותי שכבר "שלמתי" את הקשיים ושדיי עכשיו צריך להיות טוב. אבל במציאות, יצא שקבלתי שרות מזעזע, החזירו אותי פעמיים הביתה ביומיים שלפני הלידה וטרטרו אותי המון במקום פשוט לתת לי לנח עם הצירים, הגעתי ללידה מותשת אחרי 24 שעות ללא שינה, למרות שהתחננתי לקבל מקום לנח.
המרדים הגיע רק בפתיחה 9 ואני לתומי חשבתי שאם כבר עברתי את כל זה, תכף תגמר הלידה ולא לקחתי אפידורל. אבל, זה נמשך במשך 3 שעות נוספות! ובסוף הובהלתי לקיסרי. לידה קשה קשה.
הרגשתי שנתתי כיף למלאך המוות וחזרתי. לקח לי המון זמן להתאושש מהלידה הזו.
לקראת ההריון הבא עשיתי המון הכנות, שינתי תזונה, טפלתי בבעיות האורטופדיות בכסף רב, נטלתי ויטמנים מראש.
והנה הפלא ופלא התחיל הריון וההקאות כמעט ולא היו ביחס להריון הראשון וגם הבעיות האורטופדיות התמתנו בצורה דרסטית. פתאום ביום שני בלילה, שבוע 26, אני נכנסת לשירותים ורואה דמום בניגוב, כמובן שמאד נלחצתי ונסענו למיון.
במיון היה דופק עובר תקין, אבל מבדיקה פנימית ראו שיצא דם שמקורו מצואר הרחם.
השאירו אותי לאשפוז. במהלך האשפוז הדמום הפך לכתמים חומים והיו לי כאבים חזקים באזור הצלקת הניתוחית.
בקיצור עכשיו אני צריכה להשמר ולקוות שהמצב לא יחמיר כי אבחנו הפרדות שיליה קלה.
הרגשתי רגשות מעורבים במחלקה לסיבוכי הריון, מצד אחד, בשונה מההריון הקודם התיחסו ברצינות לתלונות שלי, אשפזו אותי, השגיחו עליי ועל התינוק ומצד שני בלידה הראשונה לא נתנו לי את התנאים האופטימליים כדי להגיע ללידה רגועה ולהצליח ללדת רגיל.
הרגשתי ערבוב של רגשות, תודה על העזרה הפעם וכעס ואכזבה על ההזנחה בפעם הקודמת שלתחושתי הובילה אותי לקיסרי ויש סיכוי סביר שגם לסיבוך הזה.
כתבתי כדי לנסות לעשות סדר במחשבות...
