אלא בהשקפה. וכמובן שא"א להגדיר במדויק כי זה מושג שנוצר מעצמו.

חרד"לים או דת"ל תורניים (אותו דבר) אלה פשוט כינויים למי שמקפיד יותר על שמירת תורה ומצוות.

כמו שאצל החרדים יש את החרדים הרגילים ויש "חרדים מודרניים".

אף פעם לא הייתי חלק מקהילה, אף פעם לא הייתי שייכת לשומקום

בכל חג אנחנו הולכים לבית כנסת אחר, פעם חרדי, פעם ספרדי, פעם שכנזי , פעם שמחת תורה בברסלב בשמואל הנביא ופעם אצל הרב קוק

אתה מבין?

אני בכלל בעד חינוך ביתי ולא באמת אכפת לי מפוליטיקה

אז אולי באמת זה לא כזה הכרחי

האמת היא שאני גם לא יודעת איך זה להיות חלק ממשהו, בגלל זה אני שואלת, סתם מנסה להבין, אולי זה משתלם

העיקר שיהיו לך סנדלים.

אבל את יכולה גם בלנסטון.

בן ישי וגזית גם הולך.

היא להתחתן.

או למצוא משהו אחר לעסוק בו.

שזה אותו הדבר בעצם.

עם מי להתחתן?

אני לא יכולה להתחתן עם חרדי רגיל שטוב לו בדרך שלו, או דת'ל רגיל שלא מוכן לצאת עם מישהי שהיא לא בדיוק בדיוק כמוהו, כן, אני לא ממש עסוקה בזה כל היום אבל קצת

צריך להתאים מהרבה בחינות אחרות, ויש דברים הרבה יותר חשובים שצריך שיהיה בבעל.

אני לא חושב גם שיש הרבה כאלה, ואת גם לא חייבת להתחתן עם מישיהו שהוא בדיוק כמוך, בעיקר חשוב שתהיה תקשורת, הערכה הדדית, גב כלכלי ומשיכה אחת לשניה ולהפך.

ואת גם יכולה לנסות למצוא עיסוק אחר בלי קשר לחתונה, המגדריות לא באמת חשובה אם לא מתעסקים בה.

זה מה שאני חושב

כשאתה אומר לאנשים מה שהם רוצים לשמוע...

סביר להניח שהם יקשיבו

אין לי ממש קהילה

יש כמה 

השקפת עולם - 

איך את מתייחס למדינה? איך את מתייחסת לראשיה החילונים ממשקפיים דתיות?

יאללה יום העצמאות..

ממש מתחבר להתלבטויות שלך, היו לי לא מעט התלבטויות בנושא.(בכללי לא מחבב את כל הקטלוגים האלה)
אני גם הולך לבתי כנסת מגוונים ולא מתסכל על המגזריות, שומע ונכנס לשיעורים מכל מיני רבנים ועוד.
כרגע אני מגדיר את עצמי דתי לאומי תורני אבל באמת רק כי אני חייב לרשום משהו בכרטיס היכרות.
בפועל אני חושב שמה שחשוב זה היראת שמיים,קיום המצוות והחיבור לקב"ה.
זה גם מה שאני מחפש בבחורה כשאני יוצא איתה כי לדעתי זה העיקר. (ופחות חשוב ההשתייכות המגזרית,המקצוע,מראה חיצוני וכו')

הכי חשוב זה היראת שמיים- המחויבות להלכה, ללא שום פשרות. זה ברור. ואגב על זה כל המגזרים מסכימים! [כמעט.. לא דיברתי על חילונים, דתלשי''ם או דתיים לייט.. הם לא מהווים צד בדיון.]  מכאן כבר יש דרכים בעבודת ה' שאת צריכה לבדוק את נכונותן וכן אם את מתחברת אליהן [בתנאי שנכונות..] לדוג' כלל ישראל לא רואים בעיה בחסידות וכיום כל המגזרים מקבלים ממנה. לעומת זאת לגבי היחס למדינה יש מח' בין גדולי ישראל מהצד החרדי והדת''ל. שם צריך לברר, לגבש דעה בלי קשר אם מתחברים. 

אם לומר הלל ביום העצמאות ומה תהיה ההשקפה שלך לגבי המדינה זה יכול להיות קריטי יש השקפות שמובילות לטעויות קשות. יש חשיבות להשתייכות למגזר מסוים שתואם את דעותייך מפני שאת צריכה לברר מה נכון מהי גישת התורה לכל מיני דברים בחיים שיהיו להם השלכות לכל תחום בחיים שלך. איך יראה החינוך בבית וכ'ו זה קריטי גם לשידוכין. אם יהיה פער גדול מידי ויהיו חילוקי דעות בנושאים קריטיים יהיה לך קשה לחנך למה שאת מאמינה בו. היחס לתרבות המערבית. יש בזה מח' בין מגזרים. 

לסיכום אם את רוצה לכוון לרצון ה' את צריכה לברר את ההשקפה שלך. ההשקפות השונות מייצרות מגזרים שונים, ציבורים עם לפחות מכנה משותף מהותי אחד. משם זה כבר ניואנסים..

כתבתי כאן על היתרון שבהשתייכות למגזר מצד ההגדרה העצמית שהיא נותנת לך ולא להווי החברתי שנותנת. [שגם זה חשוב בפ''ע ואכמ''ל] 

אמנם אסייג שזה לא אומר שאפשר לתייג ולשים סטיגמה על מגזרים כמו הציבור החרדי או הדת''ל. לדוג' כל חרדי גונב את המדינה וכ'ו גם לשון הרע על ציבור שלם בעמ''י וגם לא נכון בשטח. [אגב זו הסיבה שהיום יש טרנד כזה להיות נטול הגדרות והשתייכות מגזרית. אני בא להגיד שזה נובע ממקום אמיתי אך הפיתרון לא נכון. אפשר וצריך להשתייך [תודעתית לפחות] למגזר שאת מאמינה בדרכו ובכל זאת לא להדביק תוויות על עצמך או על אנשים ממגזרים אחרים.]

אגב, הציבור החרד''ל/דת''ל תורני זה אותו מגזר. 

בהצלחה.

מגזר זה בהרכח דבר חברתי והוא לא קשור בהכרח להשקפה.

מעבר להשקפה - ישנה מנטליות חרדית ויש מנטליות דתית לאומית. יש קשר בין המנטליות להשקפה אבל הם שני דברים שונים גם אם אחד נובע מתוך השני. קחי לדוגמא יהודי שגדל בציבור החרדי כמו יהודה משי זהב (יו"ר ארגון 'זקא') שהוא ציוני בכל רמ"ח אבריו אבל הוא גדל בציבור החרדי ולשם הוא משתייך.

הצורך בהגדרות הוא ביחס שלי לתופעת הקורות בעולם.

מה היחס שלי לתרבות המשתנה בעולם?

מה היחס שלי לציונות? עד כמה היא דבר מרכזי ביהדות?

אבל היחס שלי לדברים הללו, שהוא חשוב מאוד, הוא עדיין לא אומר שום דבר עלי. אני תמיד נשאר אני. כל המשחקים הללו של אנשים שהם חייבים להגדיר את עצמם הם עוברים לשאלה 'מה זה אומר עלי?' שהיא בכלל לא רלוונטי. תגדיר אותי חארדי, תגדיר אותי אבטיח. מה זה משנה? העיקר שאני מברר את דעות שאני מאמין בהם. הגדרות בחברה יוצרות חילוקים מיותרים. עוד מעט נגדיר שמי שעולה להר הבית ומי שלא עולה להר הביתת הם שני מגזרים, זה שטויות.

לא יודע אם אני חולק על דבריך אבל בהחלט חשוב לסייג את הצורך בהגדרות. שישאר בשכל ובלב האישי ולא יפלג אותנו חברתית, אין בזה שום טעם.

בס"ד

יש כאלו בהשקפה דתית לאומית של אתחלתא דגאולה, ונמצאים בתת מגזר החרדי, ויש כאלו שהם אפילו לא יודעים שהם חרדים בכל רמ"ח איבריהם, אבל למעשה הם מתנהלים ממש כך. ולהבדיל יש חרדים שלא יודעים שהם ציונים דתיים, אבל מתנהגים כך ממש. ויתירה מזאת, אני גם חולק על כך שקיים קשר בין ההשקפה כיצד לראות את הדברים בעולם מבחינה דתית, לאיך להתנהל בהם.

ולכן היום להגיד למישהו בתפר שיש לו השקפה חרדית זה לא נכון. יש כל כך הרבה תתי מגזרים וחילוקים דקים שהגבולות מטשטשים. אני מניח שגם ה@בוגרת קטנה שכאן היא יודעת שהיא לא דתית לאומית ב100% והיא גם לא חרדית ב100%, אבל העניין הוא שאם ככה לפי דבריך אין לה מקום. כי זה או פה או שם. אבל זה לחלוטין לא נכון.

בס"ד

כאן איתנו בפורום . 

אבל את צודקת חייבים למצוא מקום לאנשים שהם א-מקומיים (זה קצת אבסורדי) והשאלה כיצד לבנות מגזר מאנשים שמתכחשים למושג מגזר...

יש לך רעיון? 

לי יש, אבל זה על חשבון מגזרים אחרים... (להרוס להם את המגזריות , וככה שלכולם לא יהיה מגזר נקים לנו מגזר משלנו - האי מגזריים) 

בס"ד

אבל כשלא יהיו מגזרים, אז גם אם תהיי הכי חופשייה בעולם, תוכלי לעבור אולי דירות, אבל לא תוכלי באמת לעבור מגזר (אם לא תחליטי שאת דתייה לאומית או חרדית, ותהיי הראשונה בכך..).

כך שלא באמת תוכלי לממש זאת. ולכן עדיין מצאתי לך אפשרות ל"מקום".

אם את שוללת לחלוטין את הרעיון של בעל אברך כאשר גם פרנסה וגם גידול הרבה ילדים הוא עלייך, או את הרעיון שרב מגדיר כמה ילדים יהיו לך (כנראה הרבה) או את הרעיון לשלוח את הילדים לבתי ספר שמעודדים חינוך באורח חיים כזה שגם שולל שירות בצבא/ציון יום העצמאות  (מה גם שהם יתחתנו רק דרך שדכנים שיבדקו בציציות של הבני דודים), 

ומצד שני את מוכנה/מעדיפה לצאת עם בחור בוגר ישיבה תיכונית וישיבת הסדר (שמו הסתם ירצה שילידיו ימשיכו בדרכו), לכי בדרך הזאת. (כמובן שאם את בסדר עם הפסקה הראשונה הראשונה לכי על זה)

קחי בחשבון שיש ציבור חרדי שאצלו בהמון מקרים כל המצוין לעיל בפסקה העליונה בא באותה חבילה, לכן נוצרו המגדרים האלה. זאת הגישה שלי ולכן אני בוחר בדרך השניה אבל אין לי בעייה לגור בבני ברק וללמוד דף יומי/לשמוע שיעורי תורה עם חרידים.

אם את מזדהה עם הרבה מהדברים שיש בציבור החרידי ולא מוכנה להתפשר עליהם אפשר לקיים אורח חיים דומה ואת הילדים לשלוח לבית ספר מעורב מבחינת חינוך ומבחינת בוגרים שחלקם הולכים לישיבות חרידיות וחלקם הולכים לישיבות הסדר

לא, אני לא רוצה להיות חרדית

הם חיים באיזה קונספציה מוזרה לחלוטין. 

את צנועה, אין לך סמארטפון, לא עשית שירות לאומי ולא בגדת באלוקים, אז את חרדית

לא , אני לא

כן, את כן

וויכוח נדוש ומעצבן...

הכוונה היא שזה לא היה מהלך דרמטי זה ששיניתי את המגזר שלי, ואני מקיימת מצוות כמו תמיד, באדיקות, זה שאני עוברת לא מגדירה את עצמי זה לא בגלל שירדתי בדת או משבו כזה, אפילו להיפך, הבנת?

לדוגמא אני אישית כמעט בכל מגזר (דגש על מגזר - לא תורה של רב מסויים) מוצא משהו שאני לא מסכים איתו..

אז למה לשייך את עצמי ולוותר על האמת? 

לדעתי עדיף שתגידי במפורט מה הן דעותייך ולפי זה תמצאי מישהו שחושב כמוך או קרוב לזה..

אגב, החתימה שלך...

בס"ד

לא יודע אם זה שיקול הכי נכון, אבל זה היה אגואיסטי למידיי בשבילי לכתוב זאת

אני אישית חושב כך, מגזר זו המצאה די מציקה, שמפלגת וקורעת את העם, במיוחד כשהתקשורת האיומה משתמשת במונחים האלה.

אבל בהחלט ראוי לשים לב שישנם ציבורים בעם ישראל שהולכים בדרך מסוימת ולצידם עוד אחת כזו ועוד אחת ועוד אחת וכו'.

אפשר לומר שישנה שיטה ודרך חיים שבה הולכים הרבה "חרדים", וישנה שיטה דומה שבה הולכים הרבה "דתיים לאומיים".

אני פעם שמעתי על המושג הזה "חרדי לאומי" ועל המושג "דתי לאומי תורני", זה לפעמים מעלה גיחוך, וכשרואים את שניהם ביחד, זה ממש מדליק נורת שאלה תמהה ביותר מה לכל הרוחות ההבדל בין 'דתי לאומי' ל'דתי לאומי תורני' ל'חרדי לאומי'. אין לי תשובה, ומבחינתי (לרוב המוחלט) מי שינסה לענות לי על זה די יומרני ומן הסתם אוהב פילוסופיה.

שמירת מצוות והלכה, חובות האיברים וחובות הלבבות, זה העיקר. 

מהסוגים הללו!!!! 

נראלי שאני אפילו לא מכיר אחד שאוהב פילוסופיה ואוהב להגדיר. אבל אני חושב שאני מכיר רבים מידיי שאוהבים להגדיר ואינם אוהבים פילוסופיה. 

זה כזה חשוב לדעת שיש 'חרדי לאומי' ו'דתי לאומי תורני' וכולי?

באמת אני לא מיבן מה קריטי בזה. אשמח אם תסביר

מי אלה האנשים שיותר חיים ונמצאים שם? אני גם מהם, גם אתה, וגם כל אחד פה.

מה עושה את ההבדל?

אל תשכח שיש לך חרדי לאומי - דתי לאומי תורני - דתי לאומי קלאסי - דתיי התפר - דתי לאומי לייטי - דתי לאומי ליברלי וכו'. אני באמת מנסה להבין לפי מה בדיוק עובדת החלוקה הזו. ואני חושב שהגעתי להבנה, זה סתם בלוף, אין שום יכולת למדוד הבדל בין אנשים, ואם הגעת להבדלים כ"כ דקים, אז תצטרך לחלק יותר (חרדי לאומי ממלכתי - חרדי לאומי לא ממלכתי - דתי חרדי לאומי - דתי תורני שמרני לאומי - דתי תורני לאומי - דתי תורני ליברל לאומי - דתי לאומי קלאסי תורני - דתי לאומי קלאסי ליברל - דתי לאומי לייטי שמרן וכו' וכו').

יש גם את הגרסאות החילוניות: דתי לאומי אולטרה אורתודוקס, דתי לאומי אורתודוקס, וכו'.

אני לא חושב שאני מזלזל במישהו, פשוט זו טעות מצערת, שאין לה שום בסיס מקצועי. אין כלים למדוד כאלה חלוקות, אין מי שימציא מלבד התקשורת כאלה שמות. 

יש להם מעסיק, והוא האחראי הבלעדי על השכר שלהם. 

כמו כן אני לא נותן טיפים לרופא, לקופאית, למוסכניק, לרואה החשבון, לחשמלאי... מה שהם אומרים לי שאני צריך לשלם על השירות/מוצר, זה מה שאני משלם.

כמובן שבתור מלצר הכי נחמד זזה לקבל טיפ.

אבל אם נחשוב בהיגיון, לא מספיק שאני משלם על האירוע\מסעדה שגם ככה כיום לא מאוד זולים, אני עוד צריך להוסיף כסף לבחור הנחמד שזו העבודה שלו? 

לא בקטע מזלזל ש"העבודה שלו זה לשרת אותי" אלא אשכרה, זו העבודה, לבוא-לקחת-להביא, על מה להוסיף כסף? שהוא גם מחייך? מצידי שלא יחייך חחח

אז כן

בשליחים לא יצא לי להיעזר אז לא בדקתי 

זה בפירוש לא המצב הרגיל, בטח לא במקומות גדולים ומסודרים. לפני הרבה שנים זה היה המצב, אבל מאז עברו חוקים שהסדירו את הנושא. 

רק אם יכפו עלי, או יגרמו לסיטואציה שבה אעדיף לרחם על האומללים ולתת להם קבצנות טיפים.

רק כי זה עניין של מקובלות, לא שבאמת בא לי לשלם מעבר לעלות הגבוהה גם ככה באופן יחסי

מפרגנת להם

עבודה קשה

אבל זה לא קורה אצלי הרבה מסעדות/ שליחויות של אוכל 

כשזה מתאים

למטפלת פרטית הייתי מוסיפה לפני חגים

מעדיפה לקנות בחנות קרובה לבית גם אם זה יותר יקר

כדי לפרנס מקומיים

מפרגנת לנהגי מוניות את הסכום בלי מיקוח (לא קורה הרבה מוניות)

אפילו תוך גדי

 הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!

לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה

זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא

כאן, ליד הכיור, השיש....

השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני

אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך,  לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות

עם דעת  וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי,  Young man.......

א

אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים

במסגרת תורנית איזושהי,  אז בלי לשמוע משהו תורני, אני

מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ. 

הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי

ודומיו - יותר.  הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!

ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים

ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....

אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים

לציבור של בעלי תשובה, או אנשים

שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,

מלאי מחשבה, משהו!!

א גיט ווך!

לילמנוחה!

הייתי שומע הרבה, מתישהו הגעתי למחסום השיעורים בתשלום... 

אין לי את האפשרות.   אבל נהנתי מאד 

גם את הצד המוזיקלי של הרב, בנוסף לכל שיעורי התורה המדהימים שלו ופרשה ב4 שהפכה מזמן ל10, 20 ויותר חחח

למי שלא מכיר, אני מדבר על זה: קישור

שלא אכשיל מישהו חס ושלום

בהחלט היתה משכיחה לי את האבל. 

אני מתארת לעצמי שהכל זה שירי אמונה וכד'. נכון?

זה כל כך לא הולך עם הרב לוי השכלתן כל כך....

הוא ממש נפלא. וגם צדיק אני חושבת. לפי התשובות שלו כששואלים אותו.

שאלתי אותו על משהו מזעזע שהזכיר בשיעוריו על הכוזרי, והוא ענה:

אנחנו לא שופטים אף אחד.

מדהים. תודה!

תודה!!!

אבל השיעורים הארוכים שלו (הכוזרי, הרמח"ל ) - זה לא "נחמד", כלומר, זה לא

מוגש כסיפור, כדיאלוג בינו לבין מישהו שמתנגד או לא מבין, זה על טהרת הקודש

ממש. כך זה מרגיש לי. כל כך בהיר, מסודר, חכם, עמוק, לא "עממי" בשום אופן!

לא יודעת אם הצלחתי להסביר את הכוונה שלי.

את מרגישה את הכובד של האחריות שיש בתוכן הזה. זה באמת מרגיש לפעמים כמו "קומה שנייה" של אמונה - כזו שלא מסתפקת רק ברגש, אלא דורשת מאיתנו מבנה שכלי ורוחני מאוד חזק כדי לעמוד מול סערות העולם. הסברת את עצמך מצוין! (בתקוה שהבנתי ;)

באמת קומה שניה, כי השיעורים

הארוכים והעמוקים האלה, פחות קלילים, יש להם (אני חושבת)

פחות מגמה להשפיע. ומבחינה אינטלקטואלית, הם באמת

מלאכת מחשבת. מעניקים סיפוק שכלי . הרגשה של איזה

מופלא, כמה עמוק.....

מבחינת להרגיש את כובד האחריות....הלוואי.

אולי מבחינה זו, דווקא השיעורים הקצרים

המחדדים נקודה מסויימת, יכולים (זמנית?)

להשפיע יותר.

עולים בזכרוני הסיפורים מזמן גירוש ספרד למשל, שדווקא

פשוטי העם, שעבדו את השם בתמימות ופשטות, החזיקו

מעמד מבחינה יהודית, יותר מהמשכילים למינהם (שגם

שמרו מצוות).

ואולי אני טועה.

זה כן משפיע. או מוטב לאמר, זה עוזר לאהוב את השם, לעשות אולי פחות מלומדה, יותר ברצינות, אולי...

מזכיר את זה כבדרך אגב. מאוד ממליצה להקשיב לו. 

הרב אורי שרקי

הרב מיכאל אברהם

הרב אליהו זיני

הרב שמואל אליהו

הרב גיא אלאלוף

יש הרבה על מי להמליץ אך מה שהלב חושק הזמן עושק.

הרב יגאל לוינשטיין

הרב שניאור אשכנזי

הרב צבי בן פורת

הרב אליהו מויאל (אם אני לא טועה)

כשיהיה זמן סוף סוף....

שיעורים על מצבי נפש  - הרב ד"ר הררי באתר "התבוננות"

הרב פנגר - על ירידות, נפילות וכו' וכו' בקול חי (מחשבים מסלול מחדש יום חמישי בלילה משעה 12 ועד 2 בלילה

וגם שיעורים קצרים מאוד וטיפים גם בקול חי וביוטיוב.

ממליץ עליהם חח
 

כדאי לשמוע

אם צרכי הילד מסופקים לו, בעיקר רגשית, הוא יהיה מאושר.

אז אני לא חושב שיש סטטיסטיקה קבועה.
 

אם הייתי צריך לנחש בכוח אז הייתי אומר או שזה דינמי ומשתנה כל הזמן בין המגזרים או שזה פחות או יותר אותו יחס של מאושרים/לא מאושרים אצל כל המגזרים (היהודים כמובן...)

השאלה הגדולה היא לאיפה הילד הזה הלך ברגע שהתבגרנו.

האם יש סביבה שמשמרת כמה שיותר את הילד בתוכנו גם כשהתבגרנו?

אבל לדעתי יש 2 מגזרים שעל פניו הרוב נשארים בהם: חילוני וחרדי

החילוני- כי זה לא באמת מגזר, זה פשוט חופש מוחלט אז הכל נכנס בקטגוריה, גם להיות חילוני ולשמור שבת, נניח.

והחרדי- כי זה חינוך נוקשה וקהילתיות חזקה שקשה לצאת ממנו. ולכן יש רוב שנשאר.

כמו תמיד, הדשא של השכן ירוק יותר ונראה לי שמכיוון שהמגזר הדתי תמיד באמצע והמינון של החופש והתורה משתנה מאדם לאדם, ממשפחה למשפחה וממקום למקום, קל לצאת ממנו לכל כיוון..

לילדים, אני חושבת שילדות מאושרת תלויה בהורים ובסביבה האנושית, לא קשור לרמה דתית או למגזר כלשהו. הדרך שההורים והסביבה מתווכים לילד את העולם וגם את המחויבויות שלו, היא זו שמשפיעה הכי הרבה על השמחה הפנימית.

לדוגמה, ילדה בגן משחקים. אפשר להיות הורה קשוח שלא מרשה לעלות על מתקנים גבוהים יותר, ואפשר להיות הורה קשוח שלא מאפשר מבחינת צניעות לנסות כל מיני פעלולים, ואפשר להיות הורה מאפשר שפשוט מוודא שהילדה בטוחה ושטוב לה, ושמתאפשר לה לנסות כל מה שהיא רוצה בגן משחקים. זה הכל

זה תחום אומנותי

אימון/ טיפול זה תחום פסיכולוגי

יש לא מעט תחומים/ משרות שאפשר להתחיל בקטן ולצמוח

ותכלס קריירה נבנת כמעט תמיד ככה

מקטן (בסוג משרה/ כמות השקעה/ ידע/ משכורת) למשהו שיכול לגדול 

עולם האימון והטיפול - מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד.

זוועה.

הלוואי שאחד כזה ייתבע פעם, והפיצויים שהוא יצטרך לשלם ילמדו את כל השרלטנים שיש אחריות למעשים שלהם.

שכמו שאי אפשר ללמוד בזום בקורס של חודשיים איך לבנות בניין כך שהוא לא ייפול ברעידת אדמה, כך אי אפשר ללמוד באיזה קורס קקמייקה איך לטפל בנפשות של בני אדם. 

אבל זה רווח לצערי

א. אדם שבוחר להיות מטופל או מאומן ע"י בוגר קורס ללא ניסיון הרי שהבחירה בידו ועליו לשאת בתוצאות.

ב. אינני רואה בהכרח אינדיקציה לטיב הטיפול ומספר השנים שהמטפל בילה באקדמיה, או במוסד שבו הוא למד.