אולי בהמשכיםיפה ותמה

"לא, אתה לא!"

"אתה מוכן להסביר לי למה זה כל כך חשוב לך?"

מקמט את המצח.

"כי זו הפעם הראשונה שלי. אני רוצה להיות כמו כולם. לצאת ולראות את הכוכבים כמו ילד רגיל, לשם שינוי."

שקט.

אנחה.

"אני מצטער, חמוד."

"אז אתה מרשה לי ללכת?"

"לא."

עצירה.

"יש דברים יותר חשובים, גם אם אתה לא מסוגל להבין את זה,
אבל בוא נחשוב איך אפשר לפצות אותך על זה, בסדר?"

"לא!"

צעקה.

יוצא מהחדר.

טריקת דלת.

אנחה.

_______________

 

נכנס בשקט.

עומד מאחורי הספה.

"כן, ארי?"

"חשבתי על משהו."

"על משהו?"

תמיהה.

"כן. אני רוצה לישון אצל ברנדי. במקום לצפות בכוכבים."

שתיקה.

"לישון אצל ברנדי ישמח אותך כל כך?"

"כן."

"בסדר, אין בעיה."

___________

 

צלצול טלפון.

"היי ניק. ערב טוב."

"ערב טוב ברנדי.

מה איתכם?"

"מה איתנו?.."

תמיהה.

"כן, מה עם ארי? הוא נהנה? נרדם כבר?"

"ארי אמור לישון אצלי הלילה? כי הוא לא."

"הוא לא??"

בהלה.

"מה פירוש? הוא אמר לי שהוא דיבר איתך, ושלחתי אותו אלייך לפני כמעט שעתיים!"

התנשפות.

גמגום.

"הוא שיקר, ניק. אני מצטער."

גידוף.

"לא, זה לא ייתכן."

"איפה הוא יכול להיות?"

"אני יודע איפה. אני פשוט יודע."

התנשמות.

זעם.

פחד.

טריקת טלפון.

____________

 

פטפוטים נרגשים.

צחוק.

"שב פה. שמרתי לך."

חיוך גדול.

מאושר.

פופקורן.

"וואו, יש פה מיליון אנשים!"

צחקוק.

"הרבה יותר. וחכה, עוד לא התחיל הדבר האמיתי."

"ששש. הנה הם מתחילים."

"גבירותיי ורבותיי !!"

מסך ענקי.

אורות צבעוניים.

מתחילים.

מוזיקה סוערת.

המולה.

רעש.

מחריש אוזניים.

כיף.

מטורף.

צחוק.

ריקודים.

פרצופים צוחקים.

רגליים.

ידיים.

ידיים חזקות תופסות בו.

בהלה.

"מה?.."

"לא מאמין שאתה פה."

ניק.

"איך אתה-"

"בוא. אנחנו חוזרים."

"לא!"

"לא רוצה!"

היד של ניק.

סותמת לו את הפה.

"תהיה בשקט."

"ותפסיק להתנגד."

גורר אותו בין האנשים הסוערים.

מנסה להשתולל.

להתנגד.

פתאום.

כל העולם מתהפך.

על הידיים של ניק.

ריצה.

נשימות מהירות.

לא מסוגל לזוז.

נגמרו האנשים.

דממה.

צעדים מהירים.

מפתח.

הבהוב.

פתיחת דלת.

נזרק על המושב האחורי.

"ניק, לא!"

צעקה.

כעס.

תסכול.

דמעות.

טריקת הדלת.

מתניעים.

נסיעה.

"למה? למה?"

שאגה.

"תשתוק. פשוט תהיה בשקט."

"לא רוצה!"

צורח.

שתיקה.

הרכב מיטלטל.

יריות.

"שב על הרצפה!"

שאגה.

"מהר!"

בהלה.

ירייה.

הרכב פונה בחדות שמאלה.

מזנק לרצפה.

"ראש בין הרגליים!"

"ידיים על הראש!"

חלון נפתח.

רוח.

עשן.

ירייה.

הפעם של ניק.

צרחה.

בעתה.

האצה.

מהירות גבוהה.

התנשפות.

יבבות.

דקות עוברות.

סיבובים.

נסיעה.

"ארי."

שתיקה.

"ארי. תענה לי."

רעידה.

"מ-מה?"

"הכול בסדר."

עצירה.

"תחזור למושב ותחגור את עצמך."

לא זז.

"ארי."

"אני.. אני לא מצליח לזוז."

אנחה.

"בסדר. אנחנו כבר מגיעים הביתה."

______________

כבר לא יכול לחכות להמשך. מרתקשמינייייייסט


אימאלה, איזו כתיבה!דמעה שקופה


וואו מעניןןן ממשבלונדינית עם גוונים


זה מהזה מעניין!!!מתנחלת:)

מחכה בטירוף להמשך!!

תודה על התגובות יפה ותמה

אני חושבת שאעבור ל'פרוזה וכתיבה חופשית'.

 

כתבתי פה בטעות.

 

אז מוזמנים להמשיך לעקוב..

 

תפרסמי גם פהמושיקו7

אני אף פעם לא נכנס לפרוזה... 

..יפה ותמה

 

עצירה.

דמעות  יבשות.

דלת נפתחת.

הידיים של ניק.

שולפות אותו.

רועד.

משתנק.

מנסה להיעמד.

"ארי."

שתיקה.

דלת נפתחת.

בתוך הבית.

חם.

כורסה.

רגליים רועדות.

חשש.

'מה ניק יעשה?'.

כוס תה.

ניק.

"ארי".

קול קשה.

נוקשה.

"תסתכל עליי".

מרים את העיניים.

עיניים זועמות.

להבות.

"למה עשית את זה?"

מהדק את שפתיו.

"תענה לי!"

"רצית.. רציתי."

מגמגם.

מפוחד.

"מה חשבת?"

כעס.

מפחיד.

"אתה יודע כמה זה מסוכן! ושאני לא הסכמתי לך!"

שתיקה.

"ובכל זאת!"

"אני.. אני מצטער."

"להצטער לא עוזר עכשיו!"

סטירה.

המום.

לחי שורפת.

בערה.

דמעות.

עיניים מטושטשות.

"למה!"

"זה מה שמגיע לך.

זה היה מסוכן. מאד."

התנשפות.

חריקת שיניים.

כיסא נגרר לאחור.

ניק מתרומם.

"אתה מקורקע."

"לא!"

צעקה.

"כן.

לשבוע."

שאגת תסכול.

מתרומם.

בועט בכיסא.

הכיסא נופל.

יוצא מהסלון.

טריקת דלת.

ונעילה.

כמה שניות של שקט.

"שונא אותך!"

צורח.

_____________

 

וואו!!!מושיקו7


...יפה ותמה

בוקר.

שמש.

תריסים סגורים.

ממצמץ.

מקורקע.

אנחה.

רוגז.

מתרומם.

מראה.

בגדים של אתמול.

עיניים אדומות. נפוחות.

מקמט את המצח.

מוזר.

נקודה סגולה על הזרוע.

מתקרב.

אין ספק.

התנשמות מבוהלת.

ניק ישתולל.

ויכעס.

יוצא מהחדר.

שקט.

לסלון.

ניק במחשב.

מתעלם ממנו.

"ניק."

מרים גבות.

כחכוח.

"כן, ארי?"

"אני.. אני מצטער-"

גבות מזדעפות.

ממתין.

כובש אנחה.

"התעוררתי עכשיו.

וראיתי.. ראיתי את זה.."

עיניים מצטמצמות.

דריכות.

"יש לי פאון בזרוע."

עיניים נפערות בתדהמה.

באימה.

מתרומם ומזנק לעברו במהירות.

תופס את ידו.

"קטן. ממש קטן!"

פולט במהירות.

בחרדה.

ניק מתעלם.

"שב מהר על הספה."

יוצא מהחדר.

מתיישב על הספה.

לחוץ.

ניק נכנס.

משקפיים.

וסכין.

"לא, ניק, לא!"

"שכב."

"ניק, די, תפסיק-"

מייבב בהיסטריה.

"בבקשה תעשה מה שאני מבקש."

נשימה עמוקה.

"ארי, תן לי לטפל בזה."

"ניק, זה יכאב!"

צועק.

מנסה להתנגד.

"מספיק!"

כדורית לבנה קטנה.

ביד של ניק.

דוחף לפה.

משתולל.

מנסה לירוק.

היד של ניק סותמת את הפה.

חולשה.

רפיון.

כבוי.

מפסיק להתנגד.

עיניים מזוגגות.

"אני מצטער, מתוק."

ניק פועל בזריזות.

משכיב על הספה.

משקפיים על העיניים.

הסכין.

פוצעת את העור.

נדחפת עמוק יותר.

גניחת כאב.

"עוד קצת, ארי"

לוחש.

דם.

הסכין חותכת.

זהו.

דמעות זולגות.

עוצם עיניים.

______________

 

4.יפה ותמה

 

מתעורר.

על הספה.

כאב עמום בזרוע.

משפיל מבט.

תחבושת לבנה.

'הפאון!"

נזכר.

חושך.

ניק לא בסלון.

מנסה להיעמד.

רגליים רועדות.

מגשש.

"ניק!"

צעדים חפוזים.

"ארי."

שתיקה.

"התעוררת."

"כואבת לי היד."

הכאב נעשה שורף יותר.

"מאד!"

"אני מצטער,"

נשימה.

"הייתי מוכרח להוציא לך אותו."

____________

 

ערב.

מתפשט.

מקלחת.

נזהר על היד עם התחבושת.

מגבת.

מכנסיים.

גופיה.

השיער רטוב.

מנגב.

מראה.

מחסיר פעימה.

'לא!'

קו פתלתל סגול.

מציץ מעבר לתחבושת.

ארי משתנק.

'הפאון כבר התחיל להתפשט,'

התנשמות מבוהלת.

'לא מוכן לעבור את זה שוב!'

ניק יהרוג אותו אם יגלה.

'הוא לא יגלה!'

מתיישב על המיטה.

חולשה.

'לספר?'

עוצם את העיניים.

מציץ שוב על היד.

עורק סגול נראה בבירור מתחת לעור.

החלטה פתאומית.

מהר.

רוכן על הרצפה.

תופס חולצה.

לובש מהר.

'זה עלול להיות מסוכן..'

הבהוב של מחשבה.

'אני מסוגל להתגבר על זה בעצמי'.

עוצם עיניים.

חושך.

5.יפה ותמה

___________

 

שאגות.

צרחות.

חושך.

צחוק חזק.

קרוב אליו.

כמעט נוגע בו.

ארי.

מתעורר.

חלום.

סיוט.

שטוף זיעה.

מציץ בחלון.

חושך גמור.

רועד.

'אסור שאתן לזה להשתלט עלי,'

מתנשם בכבדות.

'ניק יבין מיד מה קורה..'

נשכב על המיטה.

עיניים פקוחות.

לא להירדם.

___________

 

צרחות.

ילד בוכה.

נער גונח.

צחוק.

"לא! בבקשה לא!"

עוד פעם הצחוק הזה.

מפחיד.

קרוב.

כל כך קרוב.

צווחה פתאומית.

מחרישת אוזניים.

מתעורר.

בבהלה.

צורח.

נשימה קטועה.

דמעות.

'כמעט תפס אותי!'

מתייפח.

'כמעט נגע בי..'

פתאום.

יד על כתפו.

מנתר בבהלה.

ניק!

רעד.

"ארי!"

בחרדה.

"תסתכל עלי!"

עוצם עיניים.

חזק.

פוקח אותן.

מתאמץ לשלוט ברעידות.

חושק שיניים במאמץ.

"כן, ניק?"

רוכן על הרצפה.

תופס בסנטרו.

עיניים נעוצות בתקיפות בעיניו.

"מה זה היה?"

קול רך.

מגשש.

חוקר.

"סתם, סתם חלום-"

"אתה בטוח, ארי?"

מבט יציב.

מעלים את הפחד מהעיניים.

"בטוח."

שתיקה.

"באמת, ניק,"

התנשמות.

"הכול בסדר.

מבטיח".

רגע של מבט ארוך.

אנחה קצרה נפלטת מבין שפתיו.

"בסדר, ארי,"

מתרומם.

עוזב את כתפו.

"אני סומך עליך,"

מדגיש.

___________

אמהלהה!! אחותי את גדולה!!ים סועראחרונה

מטורפתת!! מחכה להמשך!!

 

אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
למה באמת
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך