אולי בהמשכים..יפה ותמה

"לא, אתה לא!"

"אתה מוכן להסביר לי למה זה כל כך חשוב לך?"

מקמט את המצח.

"כי זו הפעם הראשונה שלי. אני רוצה להיות כמו כולם. לצאת ולראות את הכוכבים כמו ילד רגיל, לשם שינוי."

שקט.

אנחה.

"אני מצטער, חמוד."

"אז אתה מרשה לי ללכת?"

"לא."

עצירה.

"יש דברים יותר חשובים, גם אם אתה לא מסוגל להבין את זה,
אבל בוא נחשוב איך אפשר לפצות אותך על זה, בסדר?"

"לא!"

צעקה.

יוצא מהחדר.

טריקת דלת.

אנחה.

_______________

 

נכנס בשקט.

עומד מאחורי הספה.

"כן, ארי?"

"חשבתי על משהו."

"על משהו?"

תמיהה.

"כן. אני רוצה לישון אצל ברנדי. במקום לצפות בכוכבים."

שתיקה.

"לישון אצל ברנדי ישמח אותך כל כך?"

"כן."

"בסדר, אין בעיה."

___________

 

צלצול טלפון.

"היי ניק. ערב טוב."

"ערב טוב ברנדי.

מה איתכם?"

"מה איתנו?.."

תמיהה.

"כן, מה עם ארי? הוא נהנה? נרדם כבר?"

"ארי אמור לישון אצלי הלילה? כי הוא לא."

"הוא לא??"

בהלה.

"מה פירוש? הוא אמר לי שהוא דיבר איתך, ושלחתי אותו אלייך לפני כמעט שעתיים!"

התנשפות.

גמגום.

"הוא שיקר, ניק. אני מצטער."

גידוף.

"לא, זה לא ייתכן."

"איפה הוא יכול להיות?"

"אני יודע איפה. אני פשוט יודע."

התנשמות.

זעם.

פחד.

טריקת טלפון.

____________

 

פטפוטים נרגשים.

צחוק.

"שב פה. שמרתי לך."

חיוך גדול.

מאושר.

פופקורן.

"וואו, יש פה מיליון אנשים!"

צחקוק.

"הרבה יותר. וחכה, עוד לא התחיל הדבר האמיתי."

"ששש. הנה הם מתחילים."

"גבירותיי ורבותיי !!"

מסך ענקי.

אורות צבעוניים.

מתחילים.

מוזיקה סוערת.

המולה.

רעש.

מחריש אוזניים.

כיף.

מטורף.

צחוק.

ריקודים.

פרצופים צוחקים.

רגליים.

ידיים.

ידיים חזקות תופסות בו.

בהלה.

"מה?.."

"לא מאמין שאתה פה."

ניק.

"איך אתה-"

"בוא. אנחנו חוזרים."

"לא!"

"לא רוצה!"

היד של ניק.

סותמת לו את הפה.

"תהיה בשקט."

"ותפסיק להתנגד."

גורר אותו בין האנשים הסוערים.

מנסה להשתולל.

להתנגד.

פתאום.

כל העולם מתהפך.

על הידיים של ניק.

ריצה.

נשימות מהירות.

לא מסוגל לזוז.

נגמרו האנשים.

דממה.

צעדים מהירים.

מפתח.

הבהוב.

פתיחת דלת.

נזרק על המושב האחורי.

"ניק, לא!"

צעקה.

כעס.

תסכול.

דמעות.

טריקת הדלת.

מתניעים.

נסיעה.

"למה? למה?"

שאגה.

"תשתוק. פשוט תהיה בשקט."

"לא רוצה!"

צורח.

שתיקה.

הרכב מיטלטל.

יריות.

"שב על הרצפה!"

שאגה.

"מהר!"

בהלה.

ירייה.

הרכב פונה בחדות שמאלה.

מזנק לרצפה.

"ראש בין הרגליים!"

"ידיים על הראש!"

חלון נפתח.

רוח.

עשן.

ירייה.

הפעם של ניק.

צרחה.

בעתה.

האצה.

מהירות גבוהה.

התנשפות.

יבבות.

דקות עוברות.

סיבובים.

נסיעה.

"ארי."

שתיקה.

"ארי. תענה לי."

רעידה.

"מ-מה?"

"הכול בסדר."

עצירה.

"תחזור למושב ותחגור את עצמך."

לא זז.

"ארי."

"אני.. אני לא מצליח לזוז."

אנחה.

"בסדר. אנחנו כבר מגיעים הביתה."

...יפה ותמה

 

עצירה.

דמעות  יבשות.

דלת נפתחת.

הידיים של ניק.

שולפות אותו.

רועד.

משתנק.

מנסה להיעמד.

"ארי."

שתיקה.

דלת נפתחת.

בתוך הבית.

חם.

כורסה.

רגליים רועדות.

חשש.

'מה ניק יעשה?'.

כוס תה.

ניק.

"ארי".

קול קשה.

נוקשה.

"תסתכל עליי".

מרים את העיניים.

עיניים זועמות.

להבות.

"למה עשית את זה?"

מהדק את שפתיו.

"תענה לי!"

"רצית.. רציתי."

מגמגם.

מפוחד.

"מה חשבת?"

כעס.

מפחיד.

"אתה יודע כמה זה מסוכן! ושאני לא הסכמתי לך!"

שתיקה.

"ובכל זאת!"

"אני.. אני מצטער."

"להצטער לא עוזר עכשיו!"

סטירה.

המום.

לחי שורפת.

בערה.

דמעות.

עיניים מטושטשות.

"למה!"

"זה מה שמגיע לך.

זה היה מסוכן. מאד."

התנשפות.

חריקת שיניים.

כיסא נגרר לאחור.

ניק מתרומם.

"אתה מקורקע."

"לא!"

צעקה.

"כן.

לשבוע."

שאגת תסכול.

מתרומם.

בועט בכיסא.

הכיסא נופל.

יוצא מהסלון.

טריקת דלת.

ונעילה.

כמה שניות של שקט.

"שונא אותך!"

צורח.

_____________

...יפה ותמה

 

בוקר.

שמש.

תריסים סגורים.

ממצמץ.

מקורקע.

אנחה.

רוגז.

מתרומם.

מראה.

בגדים של אתמול.

עיניים אדומות. נפוחות.

מקמט את המצח.

מוזר.

נקודה סגולה על הזרוע.

מתקרב.

אין ספק.

התנשמות מבוהלת.

ניק ישתולל.

ויכעס.

יוצא מהחדר.

שקט.

לסלון.

ניק במחשב.

מתעלם ממנו.

"ניק."

מרים גבות.

כחכוח.

"כן, ארי?"

"אני.. אני מצטער-"

גבות מזדעפות.

ממתין.

כובש אנחה.

"התעוררתי עכשיו.

וראיתי.. ראיתי את זה.."

עיניים מצטמצמות.

דריכות.

"יש לי פאון בזרוע."

עיניים נפערות בתדהמה.

באימה.

מתרומם ומזנק לעברו במהירות.

תופס את ידו.

"קטן. ממש קטן!"

פולט במהירות.

בחרדה.

ניק מתעלם.

"שב מהר על הספה."

יוצא מהחדר.

מתיישב על הספה.

לחוץ.

ניק נכנס.

משקפיים.

וסכין.

"לא, ניק, לא!"

"שכב."

"ניק, די, תפסיק-"

מייבב בהיסטריה.

"בבקשה תעשה מה שאני מבקש."

נשימה עמוקה.

"ארי, תן לי לטפל בזה."

"ניק, זה יכאב!"

צועק.

מנסה להתנגד.

"מספיק!"

כדורית לבנה קטנה.

ביד של ניק.

דוחף לפה.

משתולל.

מנסה לירוק.

היד של ניק סותמת את הפה.

חולשה.

רפיון.

כבוי.

מפסיק להתנגד.

עיניים מזוגגות.

"אני מצטער, מתוק."

ניק פועל בזריזות.

משכיב על הספה.

משקפיים על העיניים.

הסכין.

פוצעת את העור.

נדחפת עמוק יותר.

גניחת כאב.

"עוד קצת, ארי"

לוחש.

דם.

הסכין חותכת.

זהו.

דמעות זולגות.

עוצם עיניים.

______________

 

וואו איזה סגנון מיוחד!ניצוץ.
עוד לא פגשתי כזה
תודה
4 .יפה ותמה

 

מתעורר.

על הספה.

כאב עמום בזרוע.

משפיל מבט.

תחבושת לבנה.

'הפאון!"

נזכר.

חושך.

ניק לא בסלון.

מנסה להיעמד.

רגליים רועדות.

מגשש.

"ניק!"

צעדים חפוזים.

"ארי."

שתיקה.

"התעוררת."

"כואבת לי היד."

הכאב נעשה שורף יותר.

"מאד!"

"אני מצטער,"

נשימה.

"הייתי מוכרח להוציא לך אותו."

____________

 

ערב.

מתפשט.

מקלחת.

נזהר על היד עם התחבושת.

מגבת.

מכנסיים.

גופיה.

השיער רטוב.

מנגב.

מראה.

מחסיר פעימה.

'לא!'

קו פתלתל סגול.

מציץ מעבר לתחבושת.

ארי משתנק.

'הפאון כבר התחיל להתפשט,'

התנשמות מבוהלת.

'לא מוכן לעבור את זה שוב!'

ניק יהרוג אותו אם יגלה.

'הוא לא יגלה!'

מתיישב על המיטה.

חולשה.

'לספר?'

עוצם את העיניים.

מציץ שוב על היד.

עורק סגול נראה בבירור מתחת לעור.

החלטה פתאומית.

מהר.

רוכן על הרצפה.

תופס חולצה.

לובש מהר.

'זה עלול להיות מסוכן..'

הבהוב של מחשבה.

'אני מסוגל להתגבר על זה בעצמי'.

עוצם עיניים.

חושך.

5 .יפה ותמה

___________

 

שאגות.

צרחות.

חושך.

צחוק חזק.

קרוב אליו.

כמעט נוגע בו.

ארי.

מתעורר.

חלום.

סיוט.

שטוף זיעה.

מציץ בחלון.

חושך גמור.

רועד.

'אסור שאתן לזה להשתלט עלי,'

מתנשם בכבדות.

'ניק יבין מיד מה קורה..'

נשכב על המיטה.

עיניים פקוחות.

לא להירדם.

___________

 

צרחות.

ילד בוכה.

נער גונח.

צחוק.

"לא! בבקשה לא!"

עוד פעם הצחוק הזה.

מפחיד.

קרוב.

כל כך קרוב.

צווחה פתאומית.

מחרישת אוזניים.

מתעורר.

בבהלה.

צורח.

נשימה קטועה.

דמעות.

'כמעט תפס אותי!'

מתייפח.

'כמעט נגע בי..'

פתאום.

יד על כתפו.

מנתר בבהלה.

ניק!

רעד.

"ארי!"

בחרדה.

"תסתכל עלי!"

עוצם עיניים.

חזק.

פוקח אותן.

מתאמץ לשלוט ברעידות.

חושק שיניים במאמץ.

"כן, ניק?"

רוכן על הרצפה.

תופס בסנטרו.

עיניים נעוצות בתקיפות בעיניו.

"מה זה היה?"

קול רך.

מגשש.

חוקר.

"סתם, סתם חלום-"

"אתה בטוח, ארי?"

מבט יציב.

מעלים את הפחד מהעיניים.

"בטוח."

שתיקה.

"באמת, ניק,"

התנשמות.

"הכול בסדר.

מבטיח".

רגע של מבט ארוך.

אנחה קצרה נפלטת מבין שפתיו.

"בסדר, ארי,"

מתרומם.

עוזב את כתפו.

"אני סומך עליך,"

מדגיש.

___________

וואי זה ככ יפה!ניצוץ.
..רחל יהודייה בדם
זה וואו, זה מטלטל ונוגע כל כך, ממש וואו
..בברסלב בוער אש!אחרונה

באמת שאין לי מילים

...רחל יהודייה בדם
הצלחת להעביר את התחושות , ממש הרגשתי הכל ביחד עם השורות..
נהניתי לקרוא, תודה לך
יפהפאטה מורגנה
אם תוכלי לחבר את זה לפסקאות זה יהיה אפילו יותר
זה הסגנון שהכי זורם לי..יפה ותמה

מילה אחת.

 

תמצית.

וזה היופי פה יושר בן אמת


999333סוידריגאילוב

יש איש שחור מתחת לרצפה

שאומר פרקי תהלים שאף אחד לא מכיר

ובוכה בלילה ומפריע לישון

מקצה העולם ועד קצהו

(יש לו מתחת לסנטר מורסה כבדה הוא צובר שם את הגלות ומקנח)

הדמעות שלו מרטיבות לי את הכרית

אני חושב שהוא מטייל לי על הקירות

בלילות הוא מצפין בכתלים חטאים

בכייה לדורות

(יש לו נכדים באמריקה. הוא עדיין חולם על בירקנאו ושווייץ בסיוטים)

הוא מתפלל על קברי צדיקים

ומצא את מסתור העורלות

הוא מתגלח בבין המיצרים כשאסור

מגולל בעפרו תפוח בדבש

(יש לו שיניים שחורות ועיניים מזכוכית. הוא קורא בספרים אסורים)

מצאתי בכיס כרטיס לרופא

כתוב באותיות רועדות של מכונה גוש בצק

התהלים יוציאו אותי מדעתי

השאגות

(בלילות הוא כופה זדונות לזכויות)

עבדסוידריגאילוב

לקחנו אותו בידיים למרצע הוא נשך וקילל אהבנו אותו אהבה יתרה משלנו בגורל חייו הוא נישק אותנו בדמעות והמשיך לקלל ולבעוט (נשברה גם צלע) ורצענו לו את האוזן והיטבנו את הנרות וחבשנו תעלומות

הוא הבטיח שיש עכביש בתוך המזוזה והבטחנו לו שנבדוק

הוא יושב על הספה וקורא תהלים והאוזניים שלו שומעות עכשיו הכל

כשאנחנו אוכלים הוא משתעל ומבקש את המלח בדמעות כבושות

​äàéù äâãåìסוידריגאילוב

מצאנו אותו מתפלל מתחת לאדמה

הוא תלש לעצמו כנפיים של עטלף מהגב ואמר תהלים

הבטחנו לו שיהיה בסדר

בלילות עצמותיו נשתברו והוא אמר בקול נואש ששוב ריסק נבואה

הושבנו אותו מול הטלוויזיה הבאנו לו סירים של פסטה

הוא בורח מדי פעם מתחת לאדמה

עצמותיו משתברות לריסוק נבואות

הוא יכל לזרוק חץ ולעבור אבל הוא תולש לעצמו את הכנפיים וקובר אותן יפה

החיות מסתכלות מלמעלה וצוחקות

אני חושב לתת לו כדורים

לפעמים אני חושב שהוא לא טוב לעולם

דמיינתי אותו נושא כנף ובכיתי גם אני

החיות מסתכלות גם עלי

ךךףסוידריגאילוב

על גב העכביש להחזיק בשערות

גם מכאן אפשר לשאת תפילה

ילד לך בדרך הישרה, היה שם מדביר

תסתום את האף ותנשק את הראונדאפ שבאדמה

חפש אותי באבן הטוען

תנקה אותי מהקורים

עברתי דרך יערות חבטו בי ענפים

שרתי עם עכבישים שכחתי מהשמש

Hes not in our realmכְּקֶדֶם

אמ רלומ פנימהה קב"הב ראבע ולמוצירעיןועכביששמ מפססוידריגאילובאחרונה
גן עדןסוידריגאילוב

הבאתי איתי לגן עדן מזוודה

אספתי כל חיי אבנים

שחורות מפוחמות

זרקו הכל הלבישו אותי לבן

קשרו אותי למיטה שם לצרוח

להודות ולהלל

אבנים יורדות למטה ולא רוצים אותם כאן

הילדים מדקלמים אלהי נשמה

משרפות

תתחיל לכתוב שירים רכיםעיניים טובות

תַּתְחִיל לִכְתֹּב שִׁירִים רַכִּים

תָּמִיד אַתָּה צוֹעֵק

מֵקִיא אֶת הַנְּשָׁמָה

אוּלַי תִּלְחַשׁ בַּעֲדִינוּת

בְּשֶׁקֶט בִּדְמָמָה

אוּלַי תַּפְסִיק לִהְיוֹת אָמָּן

תַּפְסִיק לִהְיוֹת קָרוּעַ

נִמְאַס כְּבָר שֶׁהַדֶּלֶק שְׁ'ךָ

זֶה נֵטוֹ גַּעֲגוּעַ

אִם לֹא הָיִיתִי מֵתָה

עַל מָה הָיִיתָ כּוֹתֵב?

אֵיךְ הָיִיתָ חַי

אִם לֹא הָיָה לָךְ כּוֹאֵב?

אוּלַי תַּתְחִיל לִהְיוֹת פָּשׁוּט

אוּלַי תַּפְסִיק לְהִזָּרֵק

מֵהַגְּבָהִים לַתְּהוֹמוֹת

רַק כִּי הַלֵּב שֶׁלְּךָ דּוֹפֵק

תַּפְסִיק לִשְׁאֹל בְּלִי סוֹף

תַּתְחִיל לִמְצֹא מָנוֹחַ

נִסִּיתָ קְצָת לִשְׁאֹף?

נִסִּיתָ קְצָת לִבְרֹוחַ?

אוּלַי אִם תִּתְאַמֵּץ

לְהַכְחִישׁ אֶת עַצְמְךָ

בַּסּוֹף זֶה יַעֲבֹד

וּתְזַיֵּף לְךָ שִׂמְחָה

וואו, שיר חזקמתואמתאחרונה

יש בו מאפיינים ארספואטיים, אבל הרבה מעבר לזה.

שיר שמתאים יפה לעשרת ימי תשובה, ולא רק...

סקלוני נאימח שם עראפת

עוד שנה עברה, ורחוקה מהכרעה

שוב במטאפורת שדה הקטל הדמיוני,

הלוחמים כפר עייפים לא תוקעים תקיעה,

שותקים השופרות הצועקים מתוך גרוני

המלך בשדה מתרוצץ והוא עירום

גלימותיו שסועות קרועות ביד כל משרתיו

האם בכלל קיים, הטוב הוא או איום?

ואיך נדע את האמת, מה נעשה עכשיו?

מניפים הלוחמים חרבות שבורות,

היש אלהים אם אין? היכן ממליך המלכים?

בסיבוב אגודל פלדה מתיזים ניצוצות,

משליכים חרבותם בצל העצים ונחים.

עצים שכאלה, עץ הדעת ועץ החיים,

פירותיהם בוסר, גבוהים ענפיהם,

אם ישנו מלך, בצמרתם מסתתר, בשמיים.

אך נדמה שרק ציפרים בצמרת, ואין מנחם.

כל אדם סוקל את עצמונקדימון

המצוי הראשון. מיכאל אברהם.

אתה לא תרגיש יותר את אלוהים לעולם, אך אולי תדע אותו.

מה הכוונה לא תרגיש את אלוהים?קעלעברימבאר

הנה, אני מרגיש אותו

אתה ימח-שם-עראפת?נקדימון

מאיפה קביעתך שהוא לא ירגיש את אלוהים *לעולם*?קעלעברימבאר

ומה הקשר למצוי הראשון ולרב מיכאל אברהם?

חמוד שלי. אתה ימח-שם-ערפאת?נקדימון

חמוד שלי, חזרת בזמןקעלעברימבאר

לעתיד וראית את ימח שם עראפאת עוד 50 שנה?

מאיפה הקביעה של ךשהוא עוד לא ירגיש לעולם את אלוהים?

נשמע שאתה הופך את אלוהים למושג לוגי קר וטכניקעלעברימבאר

שניכם טיפשיםימח שם עראפת

ולמה לעזאזל השרשור הזה מופיע בראשי

נעים לי לקרוא את זה ()צדיק יסוד עלום

ימח שם עראפתאחרונה

לך מפה יצר הרע לך

...רחל יהודייה בדם

חופש.

חופש מחיפוש. חופש מחשוף.

ערגה. חופש מלהרוג. להרוג את הערגה.

הערגה שהורגת.

הורגת את החופש.

הורגת את הערגה. לקודש.

קודש זה טוהר.קודש זה בוסר.

קודש זה הילד הזה שאף פעם לא התבגר.

נעלם. קודש זה היעלם.

לכן הקדושים נעלמים.

לכן קודש הקודשים איננו כאן.

כי העולם הזה הורג לחופש והנעלם לא יכול להיות

בחופש.

שנה טובהזיויקאחרונה

שה' ימלא כל משאלותייך לטובה

יש פה ביקוש לסיפור שהוא בעצמו פיצול של סיפור אחרמשה

שפורסם במקום אחר?

מה הכוונה?אריק מהדרום

סיפורי משה רטמשה

אני עדיין לא מבין מה הכוונהאריק מהדרוםאחרונה

שר - האורותצמר-ארד

היי לכולם זה סגנון קצט שונה ובכ"ז

הם רכבו על אופנועים בעמק הטרשי

מדי פעם עברו על יד תחנת אוטובוס או אוהל בדואי מזדמן

גימלי ישב בתוך הסירה ליד לגולס ידידו

בעוד החמה שוקעת - צללי הערב ירדו

ככה רכבו כל הלילה בדממה שאיש לא הפר

היה זה ערב ראש השנה וגנדלף נשא באמתחתו את הציוד הנדרש

"דבר לגולס, תאר את אשר עיניך רואות"

לגולס ההאיל על עיניו מפני השמש העולה

"אני רואה גבעה ירוקה מסביבה בנייני בטון אדירי קומה

ובראשה מבנה מוזר עם כיפה עגולה

סביב לגבעה הכל דומם כולם ישנים

אך בחצר המבנה שני אנשים עם קסדות בד

שותים משקה שחור עם גרגירים

מעודי בכל שנות חיי לא ראיתי כמראה המוזר הזה"

"זאת ישיבת הספר ואדורס הקודש שמה", אמר גנדלף

"וראש הישיבה תאודן בן תימה שמו

ריש מתיבתת ארץ הספר שוכן בו כבוד

בעלות השחר מגיעים אנחנו

ונתפלל איתם ותיקין אך מעתה

עלינו לנקוט במשנה זהירות משום

שבמלחמה על הבית הם נתונים

על כן הישמרו לבל יישלוף

אף אחד מכם את הספרים.."

המשך יבוא

געוואלדיקעימח שם עראפת

מחכה להמשך

כן?צמר-ארד

מה אהבת?

את הרפרנסיםימח שם עראפת

את הרוב כנראה שלא הבנתי, אבל אהבתי את גנדלף, ואת תאר את אשר עיניך רואות, ובכללי את ההיגיון החסר היגיון של הסיפור

חחח...צמר-ארד

רואים שלא קראת עד הסוף את הטרילוגיה

או ליתר דיוק עד העמצה

חיחי, לא קראתי בכלל, רק ראיתי תסרטים מזמןימח שם עראפת

לצערי..צמר-ארד

לצערי לא ממש אוכל לדאוג לך לחלק שני לפני סוכות

ככה שתעלץ להשאר כרגע עם לספור את הכבשים שלך בגבעה

חחח, דונט וורי אני אתאזר בסבלנותימח שם עראפתאחרונה

בינינוצמר-ארד

זה כנראה חשוב יותר מהסיפור שלי

אין מצב שאני אהיה האדם היחיד שנהנה מזהסופר צעיר
מזעזע 😀צדיק יסוד עלוםאחרונה

והוא פרסם את הפרומפט ולא את התוצר 😆

...רחל יהודייה בדם

בעולם הנעלמים רק הפחד אינו נעלם

הפחד מלהימצא. הפחד מלהפסיק להתקיים.

אנשים חושבים שיעשו להם טובה אם יגאלו אותם

וישחררו אותם לחופש.

אבל החופש הורג.

בעולם הנעלמים יש פחד.

פחד מזה שישבור את הנעלם לנעלמים קטנים שקטנים מדי בשביל להתקבל לממלכה.

נעלמים מדי אפילו בשבילה.

בעולם הנעלמים כשהם רוקדים בחן את ריקוד הסולו שלהם

הריקוד מהוסס מעט.

איה זה שיהרוס את הריקוד ויצטוות לנעלם ויגרום לנעלם לחשוב שהוא לא צריך עוד לרקוד לבד.

שהוא יכול לעזוב את הממלכה ביחד. ולהישאר נעלם ביחד.

שייתן לו את החירות להיעלם.

וואוכְּקֶדֶם

התחברתי לדיוק של הריקוד המהוסס

נעלמיםמשה

אבל השאלה הגדולה זה בעצם האם להיעלם זו בעיה. כלומר, שאנחנו תלויים במי שסביבנו או שזה סבבה להעלם לפעמים.

לא נראלי שזו כוונת המשוררתכְּקֶדֶם

נקרא לנערה ונשאל את פיהמשה

...רחל יהודייה בדם

אני פחות בקטע לפשט את הדברים שאני כותבת..

לא אישי כמובן

@משה @כְּקֶדֶם

🙂

להיות מוגדרxmasterx

על דרך ההיעלמות ולא הגילוי

הגילוי מפחיד מי שרוצה שינסה להצטרף להיעלמות

מה פירוש נעלם?

פירושו: הלך לכל הרוחות

כמו השיר

"אני אף אחד מי אתם

האם גם אתם אף אחד

אם כך יש שניים מאיתנו

אל תגלו"

מעניין 🧐צמר-ארד

שיר מעניין

מסתורי משו

השפעה פנימית נסתרת

געוואלדיקעימח שם עראפתאחרונה

אולי יעניין אותך