אבל
הוא חלש, עייף, בעצם עדיין חולה
ואני - כיליתי את כל כוחותיי על השבועיים שלא היה כאן (התאשפז בצאת חג ראשון, חזר אתמול)
בבית
1 יונק מלא
1פעוטה דעתנית בגמילה (התכוונתי מנהלת קשוחה בגובה 90 ס"מ....
)גדולים שמטפסים על הקירות (ועל אמא), לא מצליחה *בכלל* לעשות איתם כלום (חוץ מקצת אפיה ובישולים).
לפני שבעלי להתאשפז החזקתי לו"ז, שכלל א.בוקר מסודרת, למידה, השכבה של הקטנים לצהאים (וגם אמא) ואז זמן חופשי (כולל מסך) ואחהצ יצאנו קצת וילדי ביהס גם קראו. עכשיו מצדי הם יכולים להיות מול הטלוויזיה מבוקר עד לילה. אין לי כוחות, ומה שנשאר עף על הפעוטה והפצפון. אוף.
בריאותית הצפי הוא לעוד 2 ניתוחים בטווח הזמן המיידי, מה שאומר שאני צריכה עוד יותר כוח.
ההורים כולם מבוגרים.
חברה התקשרה ואמרה ששלחה לי למחר אוכל מבושל לשבת 💓
לצערי מול הקושי היומיומי והצפי להמשך הכרת הטוב שלי צנומה עכשיו.

)

האמת שגם לברית בישלנו... אני הייתי המדריכה