אנחנו חיים די במצב שהוא נעלם ז"א עד שלא יהיה חיסון החיים לא יחזרו למה שהיו ונצטרך לחיות בצורה שונה , בכאב גדול אני אומר את זה ... אומר לך את דעתי עשיתי חושבים עם עצמי והחלטתי שעדיף שלא,  אלמלא ההצעה די קרובה לאזור שלי ... אז אני חושב שדי אפשר להתגמש  אך שוב  לכתחילה עדיף שלא כל כך ...

שכל צד שבי אומר אחרת, מניח שככה זה גם אצל אנשים אחרים. אנסה לתאר (אני לא כ''כ מוכשר בניתוחים כאלה.. אני אנסה קצת בכל זאת)

האמונה, האופטימיות שלי והעין טובה על המציאות אומרים- שכן, בודאי. הרי כל המהלך הזה הוא לטובה ובדאי ה' מאחד את כל המהלכים וכל מה שקורה מדוייק. אז לא ייתכן! לא ייתכן שה' לא ייתן לנו להיפגש בשביל המטרה הנעלה של בניית בתים ובנין ירושלים. בונה ירושלים ה'! בכל מהלך שלו הוא בונה, גם במה שנראה לנו רע מצד מציאותו הפרטית שלא כחלק מהמכלול השלם.

השכל, האנושי- אומר שזה לא 'ריאלי'. על סמך הנתונים שהוא רואה ועל סמך דפוסי החשיבה שלו וכו'. ומה שהוא קולט מבחוץ.

הרגש מוריד את השכל לנפש, אל הלב, וכואב את זה שאי אפשר עכשיו להיפגש.. הוא רוצה להיפגש! הוא משתוקק להיות שלם, והרי השלימות שלו (לעומת המצב הנוכחי.. תמיד יש יותר מה להשתלם. אבל כוונתי למדרגה הבאה) היא כשהוא במקומו, קרי- כשאני אתחתן ואהיה אדם שלם! אז כל חלק מחלקי האדם מקבל מקום שלם יותר, מדוייק יותר.


ואז במצב של סתירה כזאת, לדעתי, וזה מה שאני מעדיף ומשתדל לעשות- צריך לרומם את השכל. וברגע שהשכל יתרומם כך גם הרגש- כי הרגש מקבל מהשכל (המושגים שהרגש מכיר הם אלו שהוא מתייחס אליהם ומגיב בצורה מסויימת). במצב הזה, לדעתי מילת המפתח היא פרופורציות- לדעת לשים גבולות לשכל במקומות הנכונים.
ואני מתכוון לשני מישורים:
א'. צריך להשתמש בשכל, המתנה הנפלאה שה' נתן לנו שעל ידה אנחנו מנהיגים את עצמנו. אבל בפרופורציות נכונות. עכשיו אני לא נפגש? אני אעסוק בדברים אחרים שמקדמים אותי. אתם יודעים מה אני חושב (וכתוצאה מכך גם מרגיש את זה)? איזה מתנה מדהימה הקב"ה נתן לנו!! כשאנחנו במירוץ החיים והדייטים, אין לנו פניות לחשוב על עצמנו- במה אפשר להשתפר, איך אני יכול להיות מתוקן יותר במידות. אני יותר עסוק בלהציג את עצמי למדוייטת (עם רצון שהיא לא תשנה אותי ותקבל אותי כמו שאני- כמו שאומרים הילדים ביומולדת- 'שתהיה תמיד כמו שאתה'...) ופחות בלקדם את עצמי, להשתלם במידות הטובות וכו'. זה דבר גדול מאוד! עכשיו אין לנו תירוצים, ויש זמן. אני מרגיש שזאת תקופה שאני בונה את עצמי. זה מקל מאוד מאוד על הרגש. הידיעה שאני לא אותו אדם של לפני חודשיים!

ונקודה נוספת היא בקשר למקרה האובייקטיבי הזה- הרי אנחנו לא באמת יודעים על הנגיף הזה ב100%. כך שמי אמר שזה יימשך עוד הרבה זמן? אולי זה ייעלם כלעומת שבא כמו הנגיף הקודם- הסארס? מניין לי?
אני לא יודע באמת. ולכן לא צריך להיות מודאגים/ בצער- זה גם כן לא 'ריאלי'.. את המציאות כרגע יודע האחד ב''ה. אף אחד מלבדו לא יודע.

ב'. עם כל השימוש בשכל בפרופורציות הנכונות- צריך גם לשים פרופורציות לשכל. אם ישאלו אותי- עם איזה חלק מבין השלושה אני הכי מזדהה? אני אגיד כמובן שאי אפשר להניח בצד אף חלק. אי אפשר בלי רגש, אי אפשר בלי שכל ובודאי שאי אפשר בלי אמונה.
אבל, וכאן האבל הגדול- הבסיס של השכל שלי הוא האמונה בה'. פירושו של דבר לגבינו בענין הזה הוא שהשכל הוא מוגבל. יש מקום להגביל אותו!
הרי מקודם הבנו שהשכל שלי לא יודע הכל, הוא יודע לפי יכולת הקיבול שלו ולפי היחודיות שלי- יכולת הקליטה הפרטית המיוחדת שלי. מה שהוא לא יודע- הוא לא יודע. והוא יותר לא יודע מאשר יודע.
כאן המקום שצריכה להיכנס האמונה. ופה מי שצריכה לנהל אותי זו האמונה, לא השכל. שלימות הידיעה היא הידיעה שאני לא יודע הכל. לעניות דעתי, זה המשפט הכי מדוייק שאפשר לומר לגבי השכל.

האמונה משפיעה על השכל, שמשפיע על הרגש. לא יודע אם זה 100% מדוייק מה שכתבתי במשפט הזה אבל ככה אני רואה את זה בכל אופן. ככה אני הרבה יותר שלם עם המצב החדש הזה.


לסיכום. אני מאמין, ומקווה שה' יזכה אותי להאמין באמונה שלימה, שיהיה טוב. וכל המהלך הזה רק יקדם אותי לבניית בית.
אפשר לומר במילים ברורות: אני מאמין שבקרוב יהיה אפשר לצאת, ואם לא- כשיגיע הזמן שנוכל לצאת נהיה שלמים ומוכנים הרבה יותר. כיחידים וכחברה. בעזרתו יתברך


(סליחה אם זה היה קצת חופר וארוך)

________

נ.ב. המלצה: יש הרבה שיעורים בנושא עבודת המידות בערוץ מאיר (ואפילו סדנאות כאלה של עבודה אישית) ואני מאוד נהנה מהם. אם מישהו ירצה הכוונה ספציפית לשיעורים שאני התחברתי אליהם- בשמחה שיפנה אלי בפרטי

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי