הלילה
עמוק כמו החלל שנפער בי
עמקן
כמו פילוסוף זקן הוא מושך אליו הרהורים של כל אנשי הלילה
שמביטים בשמיים זרועי כוכבים ומתמלאים געגוע צורב
מתמלאים השראה, או כאב..
יש לו חזות מתעתעת, אבל הוא גנב ארור, הלילה.
הוא מציף בנו את הכאב, התקווה, הסודות הכי כמוסים
נוסטלגיות וצלקות של עבר פתוח,
רגשות כמו מיליון רסיסים
הוא מוציא ממנו את הדמעות, וגם את האושר
את דמות האהוב שלנו או תמונת ילדות נשכחת
והוא אוצר כל רגש חם, מחשבה או הרהור
בכוכב
כוכב משלו, שינצנץ לנו מרחוק
שיצור מראה קסום, של שמיים זרועי מסקנות ותחושות
עוד כוכב השומר בו צחוק של אדם אהוב
עוד זיכרון מתוק שיצוץ בעקבות מראה השמיים
עוד הרהור
עוד כוכב
עוד חלקיק ממני
שהלילה גנב

