אחרת אבל אין לי כוח לקיים מצות באלי לעשות כיף 

להנות

ולכן גם אין לך בעיה עם זה?

או שמעבר?...

סגנון חיים אחר יותר פתוח

טוב, עם זה הרבה יותר קל להשלים מאשר עם המקום שאני בדרך אליו...

לך זה לא מפריע כי? אין אלוקים? או שיש ובאלי להנות...?

אפשר מאוד אוד להנות... זה נראה לי רק תרוץ כזה לומר שאני לא נהנת בגלל שאני דתיה..

האמונה צריכה להות שהוא מנהל את העולם, ורק הוא קובע מה יהיה בעולם, ואני בורג במערכת שיש לו תפקיד, אם אני לא עושה את התפקיד שלי אני פוגם בכל העולם... לא נולדתי לעשות מה שכיף לי, ויותר מזה - אף אחד לא שאל אם כיף לי... אני נועדתי לעשות רצונו (וחשוב לזכור שה' יותר אוהב את העבודה דווקא כשלא קל לנו, ולא זורם לנו...)

כן יש דברים שאני קצת מוגבלת אבל בעיקרון אפשר לעשות מלא דברים מטורפים בתור אדם דתי..

אפילו יש לנו יותר משמעות בחיים 

הסיבה שצריך ללכת עם ארוך זה בגלל שיש לך קדושה עצומה, ה' אומר שלכל יהודי יש קדושה עצומה, הדרך לשמור על זה שלא ילך לפח וגרוע מכך היא לשמור על הצניעות.... אני תמיד צריך לשמוח שאני מקשיב לה' ולדעת שהעולם הזה הוא שטויות, ככל שאני אהיה יותר מנותק מהחיצוניות של העולם אני יותר ישים לב עד כמה עבודת ה' זה כיף... צריך להבין שכל דבר יסודו בה' (בלשון הבעש"ט העלאת המידות) - ואני אסביר, כל העולם מתקיים בזכות ה', ה' מחייה ומהווה את העולם בכל שניה ושניה, אם לרגע הקב"ה לוקח את הניצוץ האלוקי שהוא שם בתוך אבן קטנה שהוא מחיה ומהווה אותה בכל רגע ורגע אז היא ממילא בטלה ואיננה... כך בכל דבר - אם אני אוכל אני צריך לדעת ולהבין שכל הטעם הטעים שיש בשניצל הוא אך ורק הטעם של הניצוץ האלוקי שמחיה ומהווה אותו - עכשיו בחירה בידי - האם לעבוד על עצמי שאני נהנה מהשניצל או לדעת שאני נהנה מאור ה'... ככל שאני מנותק מהחיצויות של העולם אני מחובר יותר לפנימיות ולאמת שלו...

ה'דברים המטורפים' שאפשר לעשות כדתי הם כלום לעומת הדברים המטורפים שאני מוגבל מלעשות... ולא רק דברים מטורפים...

רק אשמח להסבר איך עובדים עם זה (עם קבוצה). למה אני מהזה לא מבין איך הדברים עובדים פה...

איך קוראים לקוצ?

תצרפי עוד פעם

הקב"ה הוא לא דבר מובן - בספירות (ע"פ חסידות וקבלה) יש חכמה בינה ודעת, הגבוהה ביותר זה הדעת - אני יודע שיש ה', אני לא מבין אבל אני יודע, אני רואה איך הוא מזיז את כל העולם, הוא פועל הכל... אני צריך לדעת בלי חכמות...

 גם אני מרגיש פגיעה בתפקוד, אבל כן יש עצות שיכולות לעזור.

סדר יום.- תשתדל לבנות משהו שאתה מסוגל לעמוד בו. אפילו אם יהיה מינימלי עד כדי גיחוך. העיקר זה היציבות.

אגב זה- שעות שינה- זה דבר ממש, ממש חשוב. הן בכמות, והן בזמן.

ממש לא דומה אם ישנים חמש- שש שעות, לאם ישנים שבע-שמונה שעות.

הגוף הרבה יותר רענן ע"י שינה משמעותית (וגוף נורמלי צריך שבע-שמונה שעות). וזה משפיע על הבחירות שלנו, על הסבלנות, על יכולת הריכוז (וממילא גם פניות נפשית ללמוד), על כוונה בתפילות, ועוד. במיוחד כשאין גורמים חיצוניים שמכניסים אותנו לאוירה נכונה- חשוב לשמור על רעננות פנימית. בד"כ, אנחנו רגילים שגם כשאנחנו לא מתפקדים מושלם, המסגרת מכריחה אותנו לעלות על המסלול, מישהו בוחר בשבילנו, מוביל אותנו גם כשאנחנו רדומים, גם כשאין לנו כח וכדו'. עכשיו זה לא ככה.

מלבד זה- מבחינה נפשית (גם קצת פיזית), ללכת לישון מאוחר, ולקום מאוחר- אלה דברים שפוגעים ביכולת לארגן נכון את הזמן. הזמן של הלילה באופן טבעי, הוא זמן שנוטה להיות לא מחושב, כביכול מחוץ למערכת שלנו. ולאידך גיסא- קימה מאוחר נותנת תחושה של החיים עוברים לידך בלי שאתה מנהל אותם.

חברותות טלפוניות.

(אפילו סתם שיחות טלפוניות עם חברים מדי פעם...)

אם חברים/מוסד הלימודים שלך מקיימים מפגש - תצטרף אליהם.

קביעות של לימודים יומיים. אפילו מעט.

עזרה בבית... באמת שזה יכול להיות כיף. פשוט לא צריך לעשות את זה כאיזה משהו שמכריחים אותך לעשות. פשוט אתה רוצה לעזור, לתת כתף, לתרום לסדר. כנ"ל לגבי לסדר דברים אישיים שלך, אם יש לך בלאגן לא מטופל בדברים.

אני דווקא חושב שזו הזדמנות... עד עכשיו הייתי דתי כי החברה הייתה ככה היה איזה לחץ חברתי מסויים... 

עכשיו אפשר לחשוב מה אני באמת רוצה מהיהדות? מה זה בשבילי? ורבונו של עולם כפרה עליך, מה הלו"ז?

מה שלי עוזר מאוד זה שיעורים של הרב ישראל יצחק בזנסון שממש עזר לי לראות את היהדות באופן אחר לגמרי... באופן שממש כל אחד יכול להתחבר לזה ולרצות את זה מעצמו.

מקווה שעזרתי. בהצלחה

זה בנאדם מאוד מאוד חם שמאוד מבין קשיים רגשיים וקשיים אמוניים. זה אדם שעבר המון בחיים שלו. אם הוא לא היה רב הייתי מעיז אפילו לקרוא לו חבר ממש טוב. (דיברתי איתו קצת)

לכן אני כל כך ממליץ עליו. כאילו אצלו... הוא מתייחס לפנימיות של הדברים. קיצר... תשמעי קצת ואשמח גם שתשתפי אותי.

בהצלחה.

ישן בשעה נורמלית וקם בבוקר די קבוע בשמונה- הבעיה רק שמתפלל כי חייבים (/לא מתפלל. נכנס לחדר ומעביר ת'זמן בהשלמת הסתמסויות מהלילה).

2 חברותות ביום- אבל סתם כי החברותא מהישיבה רוצה, כי זהו- התחיל הזמן! ושיחות בלי סוף על כל מה שזז.

אבל גם אם זה נותן לי הרגשה של שייכות כלשהי- לא זה (עצם החברותות), לא המסגרת והסדר יום, ולא העירנות גורמים לי לבחור בדרך מסוימת- כשהדרך השנייה יותר קורצת... ואני לא חושב שאי פעם בעתיד הם יגרמו לי...

זתומרת: אתה מדבר, לדוגמה, על הדרך לכוון יותר בתפילה- הבעיה רק שמה-זה לא מעניינת אותי תפילה. לא היא ולא הכוונה בה. ככה שזה לא בדיוק עוזר...

זה עניין הרבה יותר עמוק. של חוסר אמונה, חוסר רצון, והרבה הרבה רצון לעבור לצד השני... וזה קיים כבר איזה שנה אם לא יותר- גם כשהייתה מסגרת...

מקווה שהסברתי את עצמי טוב...

תודה בינתיים על זה!

של חוסר שגרה ומסגרת.

אבל אם ככה, אז כדאי ממש ללמוד ספרים רלוונטיים. אפשר גם לשמוע שיעורים או לקרוא מאמרים... אם אתה רוצה המלצות לספרים, אני יכול לנסות באישי.

אבל ת'אמת- אולי לא אשמח... זתומרת כן. כרגע כתבתי את זה בשביל לשמוע, ולקבל וכו' וכו'.

אבל אני כל הזמן שואל את עצמי- למה בעצם לסבך את עצמי ולהיכנס לזה?...

למה בכלל אני כותב בפורום (באמת שאינלי מושג!), למה לשמוע שיעורים, לדבר עם החבר'ה הקרובים ועם הר"מים (עשיתי את זה בלי סוף!) ללמוד אמונה ולהתחיל להתלבט מחדש?! להסתבך שוב. לא לדעת אם אתה מעדיף את ה' או את ההנאות של עצמך...

זאת מחשבה ממש ילדותית, אני יודע. אבל אם כבר חודשים אני עושה מה באלי, ועם הרבה פחות מצפון מיום ליום- אז שמישו יסביר לי למה להתחיל כל כמה זמן מלחמה חדשה??? (ותאמינו לי- אני אחד שנלחם בלי סוף עד הכניעה האחרונה והנראית סופית.)

את רוצה לעוף ואת פור... באיזה ראש אתן כרגע- ואם (, ואשמח לשמוע ש)לא בראש הזה- מוזמנים לשכנע...

זה קצת כמו מה שכתבתי על זה שכדי לברוח משעמום של 'לא לעשות כלום', אנשים בורחים ל'לעשות כלום'.

לברוח מהמצפון, לרדוף אחרי ההנאות הקטנות, זה ממש דומה ל'לעשות כלום'.

דבר שני- הנשמה כן רוצה לעשות טוב. היא באמת רוצה. זה לא רק איזה משהו שצריך לעשות. אתה לא אמור ללמוד אמונה כדי לזכור את חובותיך ולהתגבר על היצרים. אתה אמור ללמוד כדי לזכור מי אתה ולהתעורר מהחלום שאתה שרוי בו.

הנשמה מטבעה היא הרבה יותר שקטה והרבה פחות אלימה מהנפש. לכן הרבה יותר קשה לשמוע אותה, ובשביל זה צריך להקשיב.

בסופו של דבר, אדם לא רוצה להיות כלום, ולא רוצה 'לעשות כלום'. אדם רוצה לחיות, הוא מחפש לעשות טוב בחיים שלו, הוא מחפש לשמוח בדברים טובים שהוא עושה. זה התכלית...

באמת בשביל ההקשבה הזו צריך גם איזושהי רגיעה פנימית, שדורשת גם אמונה בעצמך. שמחה בדברים הטובים שיש בך, ומתוך כך הנשמה מתעוררת להיזכר בתפקיד שלה.

בין כך ובין כך, הפסקה לחשיבה (ולא רק באופן חד פעמי) מאד עוזרת. הנטיה מצד אחד לשקוע בדברים שמשכיחים מהאדם את מעלתו, ומאידך גיסא לעסוק בדברים שמעסיקים אותו מספיק כדי להשכיח ממנו את מחשבותיו- זו הדרך שבה האדם שוכח את הרהורי התשובה שלו. לעומת זאת, שעות של שקט, פנימי וחיצוני- מועילות להיזכר במסלול החיים שהוא באמת בוחר בו ומאמין בו.

מתוך זה, אפשר לבנות גם על לימוד ספרי מוסר ואמונה וכו'.

ולענ"ד ממש מומלץ:

הרבה פעמים הבחירות שלנו הן על חצי אוטומט. מתוך משיכה ללא מחשבה, מתוך הרגלים, דפוסי התנהגות, ומתוך שעמום שגורם שכל גירוי יכול לתפוס אותנו...

לכן, דבר שאני ממליץ, זה לשבת עם עצמך אפילו זמן קצר ביום, ולחשוב (אפשר גם עם דף) איזה דברים אתה באמת רוצה לעשות (כלומר- רוצה לעשות, ולא נגרר לעשות. זה ממש לא אותו הדבר.) ולקחת את זה לתשומת לבך ולנסות להשקיע בדברים האלה.

(זה יכול להיות לימוד, ספורט, עזרה בבית, משחק עם האחים, או כל עשייה אחרת)

דבר נוסף שאני יכול לומר בהקשר הזה- הרבה פעמים אנחנו נגררים לדברים שאיננו רוצים לעשות כדי לא להשתעמם. האמת, שאנחנו לא צריכים לפחד כל כך מ'לא לעשות כלום', ולפעמים זה עדיף מאשר 'לעשות כלום' (כגון למרוח את הזמן על עוד סרט,לקרוא עוד כמה כתבות משמימות על תלונות העסקים לגבי הקורונה, שיטוט בפורומים ללא תכלית ועוד). אפשר לשבת ולחשוב על דברים שמעניינים אותנו וביום יום אנחנו לא מקדישים להם זמן למחשבה. לא חייבים כל הזמן לרוץ מדבר לדבר. אפשר גם סתם להקשיב קצת לעולם, לשיחות בבית... 

שום דבר ביום לא מרגיש לי אחר או אם הקפדתי על הברכיים או לא

וכו 

כדאי לך ללמוד על תפילה על פי חסידות (ממליץ על "דרכי נועם" של האדמו"ר מסלונים) התפילה זה לא אמירת טקסט, זה הזמן שבו אני מדבר עם אבי, זה הזמן שממנו אני שואב את כל הכוח שלי...

אני לא צריך להרגיש, האמירה של "אני לא מרגיש" אני אחד היצר הרע הכי גדול של הדור הזה אבל לצערנו אנחנו לא מבינים משהו אחד - זה הכל שטויות - אני לא צריך להרגיש... ה' אמר לשמור שבת אני שומר שבת, בלי להרגיש...

אבל אם אתה רוצה באמת לשכנע ולגעת באנשים האמירה הזאת לא תעזור...

וחוץ מזה יש עניין מאוד גדול בלהרגיש (מסכים שבעיקרון זה לא אמור להיות תנאי לעשות דברים)

ובנוף לזה שזה חשוב להרגיש, אני חושב שלרוב ובמיוחד פה לאנשים זה כן יחסית תנאי (גם לי בחלק מהנושאים) אז זה לא ככ יעזור ואפילו במקרים מסויימים יפריע אם תצעק שזה בכלל לא תנאי...

זאת ההרגשה שלי מרוח הדברים שנכתבו כאן וממה שאתה כתבת..

החסידות מדברת המון על רגשות, למעשה הם בין הראשונים שדיברו על זה כ"כ הרבה, יש שני דברים שדיברו עליהם הרבה - אחד הוא העלאת המידות, ולבעור תמיד לה', ולאהוב אותו, ולירא ממנו, ולהתפאר בו וכו'. והשני - שדיברו עליו שהוא הרבה הרבה יותר גדולזה כשאין רגש - כשלא זורם, אז צריך לעשות התכפייה, זה לא כיף בכלל, כמובן שזה עושה לה' הכי הרבה נחת רוח אבל זה כל העניין והניסיון - מוח שליט על לב (ע"פ חב"ד).

מקווה שרק חיזקתי ולא החלשתי אף אחד... 

ואז התחלתי לקרוא ספרי אמונה ומידות וזה עוזר מלאא

או עם מורות ומדריכות וכזה..

וגם לקום מוקדם זה ממש ממש חשוב כי אם לא אז באמת שזה מתפספס..

בזה שאת ממש לא רוצה...

ובזה שזה עדיין 'רצונו יתברך' נשגב כזה...

אשריך!

(אבל גם בקושי. ובתור אחד שוויתר אני פחות יכול ויודע לייעץ...

אני כן יודע שמעצם זה שאת לא רוצה לחפף- תצאי מזה בסוף...)

את רצינית? את מבינה איזה מדהים זה שאת מתפללת? חבר מאוד טוב שלי (שהוא גם יהודי חכם וזה) אמר לי שלשפוט את עצמי זה לא הגון. הוא הראה לי שכתוב (לא זוכר איפה אז אם מישהו יודע שיגיד) שאל תדין את חברך עד שתגיע למקומו ק"ו שאל תדין את עצמך כי מאיפה את יודעת איזה שטן רוצה לכבות את האש המהממת שלך?

אני לא יודע אבל יש אנשים יותר חכמים ממני שאמרו שכל תנועה הכי קטנה של האדם בדרך לקדושה נועצת לשטן חץ בעין ובכללי מזעזעת את כל העולמות! כן את! אפילו אני!

בספציפי הייתי ממליץ להעמיק את התפילה/ את הקשר עם השם. כלומר לקבוע זמן ביום שמדברים עם השם דוגרי. במילים שלנו, בשפה שלנו. אפשר אפילו לדבר איתו על התפילה. ואם את רוצה עוד עצות ודברים כאלה... אשמח בפרטי

אם את עדיין עושה דברים כי ה' אמר, ולא תוהה לעצמך 'מכ'פת לי שהוא אמר???'- זה אומר שזה יכול להחזיק מעמד.

ואם באמת עוד אכפת לך מהמצב- תבררי ותשאלי ואולי בסוף תביני...

ובכלל- אולי עוד תצליחי להחזיר את האש גם בלי להבין, זה גם הגיוני. רק צריכה לחזק את הרצון בעצמך ולנסות להבעיר אותה מבפנים מחדש. בהצלחה!

מאד חזקות, אם אתה באמת רוצה, אפשר לעצור את ההדרדרות. אין לי זמן כרגע לכתוב אותם, אם תרצה תזכיר לי, ואכתוב בהמשך.. או שאזכר לבד..

לא מגיב להכל כי כבר דנו בזה הרבה בשיחה...

(וכי עדיין יש לדון אם אני עדיין באמת רוצה... אבל עזבו, נטחן)

מי שרוצה- מוזמן ואשמח לדבר באישי (יש הרבה דברים שייפתחו שם ושלא אפתח כאן...)

שוב תודה ובהצלחה למתמודדים!

בשלב מסויים היא כבר לא הייתה פעילה...

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות