מדבר? מתרועע יש לכל דבר דין אחר

גם מאוד תלוי במשפחה יש כאלו שזה מקובל אצלם ויש שלא

אם את מרגישה שמשהו לא נכון  ככנראה שאת צודקת

מה הוא אומר לך?מכחיש? אדיש?

להתרחק מהמשפחה שלך,זה ממש לא בריא

אלא אם כן בעלך באמת מפלרטט עם כולן,ואז אני מבינה

כי זה מחזק אותו לראות כמה אשתו קנאית לו

זה מרים לו את הביטחון העצמי, עד כמה שזה נשמע מוזר,לדעתי אם תשחררי ותראי חוסר אכפתיות,זה יעבור לו. כי הוא יראה שזה לא מספק לו את הצורך הזה

עם המשפחה שלו הוא גם מספק כאלה "יציאות"?

זה באמת לא קל

מאחלת לך זוגיות מאושרת לאורך ימים

ולכן לא יעזור לשאול בפורום, יש פה אנשים מגוונים מאוד, על כל הרצף של הדתיות. יש אנשים שבכלל לא מבינים על מה הסיפור, יש משפחות ודרך חיים שזה ממש ממש לא מקובל שם. גיסה לא ממש מדברת לבד עם האחים הרווקים של בעלה, ולהפך. סתם דוגמא מצחיקה, אתן יכולות לדמיין את הרב שמואל אליהו בצעירותו משחק לבד עם אחיות רווקות של אישתו? אברכים ממרכז הרב? הרצף הוא מאוד רחב. רגשות הצניעות שלנו משתנים מאחד לאחד, ממשפחה למשפחה, גם אם אף אחד בפורום לא מסכים איתך, זה לא אומר בכלל שאת מגזימה.

יש גם אסכולה כזו שכל מה שעובר בעולם הרוחני של הבעל לא קשור לאישתו. אפילו נפילות באינטרנט. אבל הרגש הטבעי מזדעזע מאמירה כזו, לדעתי. זה לא עניינה של אישה אם בעלה מסתכל על נשים ערומות אחרות? הייתם אומרים אותו דבר אם היה הולך למועדון חשפנות? מה ההבדל?

הרבה אנשים לא רואים בזה בעיה כל עוד זה לא ממש איתם לבד

אצל חרדים רציניים זה בעייה וגם תלוי בסגנון

וככל שתפנימי את זה יותר מהר, יהיה לך יותר קל בהמשך

אבל באמת הלב לא משקר אם את מרגישה  שזה לא בסדר כנראה שאת מרגישה נכון

יכול להיות שאת רואה שיש חיבור לא ראוי בניהם ( או עם אחת מהם)

אם הוא היה מדבר עם מישהי שאין בניהם כימייה לא היית חוששת

כגון זקנה מכוערת וכד

אומנם אני לא אישה, ובקושי אתן מבינות את עצמכן אבל בכל זאת, אם אתם בטיפול, זה מעולה.. למה את לא פונה למטפלת ואומרת לה כמה זה מפריע לך?!
אולי זה חלק מהותי שהיא מפספסת? אולי יש לה מה לעשות עם זה?

פשוט לא ברור הקטע שאת הבאה לפורום כדי שימצאו לך פתרונות קסם. 
אז אם לא שמת לב, את במצב מורכב. העולם הזה מורכב, הוא לא מה שחשבנו, מה שציפינו ומה שאנחנו מתכננים. 
גם אישך שבמקרה הוא גם האבא של ילדייך, לא נעדר מהמצב הזה ואם את רוצה לנסות לשקם את הקשר את צריכה לתת בו אמון ולהבין שהוא אדם שונה. הזוי מוזר ועם סדר עדיפויות שונה משלך.
הרי אם היית מחליטה שאת מפרקת את הקשר לא היית הולכת לטיפול. 
אז החלטת שאת הולכת על זה -->  אז אל תהססי ותעשי את מה שאת צריכה כדי לתת לו את המרחב שלו ולתת אמון בו. 

לסיכום, לבוא לפורום כדי לעכל את השוק שלך זה כמו לשאול חבר מה חוות דעתו המקצועית כשאת כבר מטופלת אצל רופא מוסמך ומקצועי.

לתת אמון זה לא פשוט אבל לאט לאט עם עבודה זה אפשרי. ובע"ה תראה פרי בעמלך. ב"הצלחה!

שאת באה לבדוק פה כדי להבין האם יש בסיס עובדתי כדי לבסס את חוסר האמון במטפלת? 

שאת מגדירה את זה כבעיה ולא כאתגר או פער.

זה הגיוני שאת בשוק, אני הייתי בשוק מאישתי יותר מפעם אחת.
אבל כאשר מבינים שכל אחד גדל בעולם אחר=משפחה אחרת=נורמות אחרות, אז גם אחרי 6 שנים של זוגיות את הולכת לגלות דברים חדשים ובע"ה גם בעתיד.
הוא לא רע, רק שונה, לפעמים אנחנו חווים את זה כאיום על העולם שלנו.

אבל ברגע שהוא ירגיש באמת שאת מקבלת אותו, הוא יבוא אליך ויהיה מוכן לוותר ולא לשחק מונפול אף פעם בחיים שלו ולא רק עם האחיות שלך. 
וכדי שהוא ירגיש את זה באמת, צריך לעובד קשה.. וזה לוקח זמן.. 
 

ממקום של בחירה דיבור ושותפות ולא ממקום של כפייה.. וכפייה זה גם אם זה נראה לך כמו בגידה ולו זה לא. 
את רוצה להגיע למצב שאם את אומרת לו שזה פוגע בך, זה יספיק לו כדי לרצות להפסיק כי הוא אוהב אותך ורוצה בטובתך.

כמו מי שבורח מהכבוד הכבוד רודף אחריו.. 
 

וגיס הוא חלק מהמשפחה

תראי, אני באה ממשפחה חרדית ואצלינו זה גם לא מקובל,ואני מבינה את התיסכול שלך, ועדיין אם בעלי היה עושה את זה,הייתי מבינה שהוא מגיעה ממשפחה פתוחה יותר ששם זה מקובל.

היינו מדברים על זה שזה מפריע לי.

כל זוג והקווים האדומים שלו.

ואת כאישה רואה את זה כפעולה לחיזוק קשרים

זה ההבדל

חשוב לי שתשימי לב,

שכרגע כאשר את נסערת כמו שכתבת,

את בעיצומה של סערת רגשות שגורמת לך לראות כרגע רק דבר אחד - איך בעלי העז לעשות את זה,

ומה זה אומר עליו

ומה זה אומר עליי

ומה זה אומר עלינו ועל הזוגיות שלנו.

זה חשוב לשים לב לזה, כי כאשר אנחנו בתוך הרגש, בעיצומו - מאוד קשה לראות נקי.

מאוד קשה "לצאת רגע מעצמנו ולהביט בסיטואציה מלמעלה"

מי ששומע מבחוץ, כמו המטפלת, כמו אנשים כאן בפורום, יכול להגיב בצורה עניינית שלא מצורפים אליה הרגשות העזים שאת חשה עכשיו.

לכן תביני את עצמך רגע.

תרגישי את כל הרגשות שאת מרגישה עכשיו - ותני לעצמך להרגיש.

תשאלי אותם מה הם רוצים? למה הם הגיעו?

מה כואב להם?

מה כואב לך?

אני חושבת שהבסיס עליו הכל יושב הוא מבעיות האמון שהיו בשנה לאחר החתונה שלכם עליהם כתבת. משם הכל מתחיל.

מה היה שם?

אמון שהופר - כל טריגר הכי קטן יכול להקפיץ שוב את השבר הזה באמון..

זו אכן עבודה לבנות מחדש אמון שנשבר.

ואם בעצם המעשה של בעלך ?(גם אם היה משחק מונפול וגם אם היה קורא בשמן או כל דבר אחר - כל עוד זה יושב אצלך על נקודה רגישה ועל פצע מדמם - זה הופך את הכל להרבה הרבה יותר רגיש ונפיץ.).

אז אחרי שהבנת את עצמך ואת הרגש שלך

נסי להבין מה היה שם במשבר אמון שקרה לפני 5 שנים

ואיך תוכלו לצמוח ממנו - מה צריך לקרות כדי שתרגישי שזה מאחורייך ואת יכולה לבטוח ב100% בבעלך

שאלי גם את עצמך

האם אני מרגישה מקום ראשון אצל בעלי?

האם אני סומכת עליו?

האם אני בטוחה בעצמי?

האם אני בטוחה בקשר שלנו ובזוגיות שלנו?

אם כל התשובות לשאלות הללו הן כן - תוכלי להתייחס לאותו משחק בצורה עניינית ולפתוח את הנושא כנושא לדיון משותף בינך לבין בעלך בלי מטענים.

אבל אם את לא מרגישה מקום 1 אצל בעלך,

אם את לא בטוחה בעצמך ועם דימוי עצמי לא בשמים,

אם משבר האמון עוד לא אוחה ועדיין יש בעיות באמון,

אם את לא סומכת עליו,

אם את לא בטוחה במקום שלך בליבו ובזוגיות שלכם -

אז כמובן שכל דבר יכול להקפיץ.

את רק מנסה להגן על עצמך.

לא להיפגע.

אם בעלך היה יושב כאן מולנו עכשיו והיינו שואלים אותו איך הוא רואה את הדברים - מה הוא היה עונה?

חשוב מאוד לשמוע גם את הצד שלו.

כי נישואין מורכבים משני אנשים שונים.

את זו את

והוא זה הוא

יכול להיות שהוא כלל לא מוסיף פרשנויות כאלה ואחרות אלה רק נטו משחק מונפול עם אחיות של אשתו. זה הכל.

לא יותר מזה ולא פחות מזה.

אלא מה שזה.

יכול להיות שהוא לא "מעמיס" את כל הרגשות הללו, לכן לא מבין את הפער ביניכם.

לכן מה שצריך לעשות הוא לטפל בשורש הבעיה - באמון ביניכם

בביטחון שלך בקשר ובעצמך

בביטחון שלך בו ושלו בך

אחרי שתרגישי, אבל באמת תרגישי שיש אמון

שהוא אוהב אותך

שהוא בוחר בך ורק בך

שהזוגיות ביניכם יציבה

שאת טובה ומקוםפ ראשון אצלו - כל החששות שלך ירגעו. זה כבר לא יזיז לך.

ואם כן, זה יהיה בפן הדתי/אחר ולא רגשי כמו שכתבת - ואז יהיה אפשר לנהל דיון

להסביר לו את העמדה שלך

למה את חושבת ככה

מה את מרגישה שזה אומר

איך את רואה זוגיות

ואז לשמוע אותו

ולא להיכנס אחד לדברי השני

אלא כל אחד שומע את השני עד הסוף ורק מקשיב.

ורק מבין.

אחרי ההבנה הזו הדרך למציאת פתרון שמוסכןם על שניכם כבר סלולה.

בהצלחה יקרה :פרח:

כמו שהפרדנו רגע את המישור הרגשי ונתנו מקום לרגש -

ואח"כ אפשר לבחון אחרי שנרגעים את המקום של חוסר האצון שלך כבר מילדות ומה היה שם וטפל בזה מהשורש

ואח"כ לבחון את חוסר האמון שלך בעצמף ובעולם לאורך החיים

כולל הדימוי העצמי שלך

ואיך את תופסת את עצמך

ורק אחרי כל זה לבחון את האמון במערכת הזוגית שלכם

ואיך בעלך מרגיש

ומה הוא עונה

ומה את 

ורק אחרי כל אלה

אפשר לדבר ולבחון על העניין של משחק עם אחיות/בני המין השני כן או לא

מהם הערכים שלנו

מדוע הם כאלה

וכו'

אבל צריך להפריד בין דבר לדבר.

כרגע הכל מתערבב ומתערבל אצלך במוח כלופ אינסופי של מחשבה בתוך מחשבה - ויוצר כאוס ענק בתוספת סערת הרגשות.

מאוד מציף וקשה להיות בתוך זה.

לכן לתת לרגש את המקום שלו.

אח"כ לטפל במחשבות אחת אחת

התחלה אמצע וסוף של מחשבה אחת. סיימנו.

התחלה אמצע וסוף של השנייה - סיימנו

וככה דבר דבר.

אם נוגעים בדברים אחד אחד ובצורה מסודרת ולעומק אפשר להצליח לגעת באמת בהכל ולפתור את הכל.

לעיתים הם יכולים לשבת אחד על גבי השני.

למשל - אם תפתרי את בעיית הדימוי העצמי אצלך

*אולי* (אולי כן ואולי לא) תחשבי שמשחק הוא משחק

וטיול כולל לינה בלעדייך הוא טיול כולל לינה בלעדייך

ואין מה להשוות ביניהםץ.

ואולי לא.

אבל את זה תוכלי לדעת רק אחרי שתטפלי מהשורש לפי הסדר

כי כרגע דבר יכול לשבת על דבר...

אדם שמרגיש לא בטוח בעצמו, במקום שלו, שכבר מילדות האמון שלו סדוק בעצמו ובעולם - הראייה שלו של כל דבר בחיים תהיה בהתאם.

זה כאילו הוא "מזמן" לעצמו את זה.

זה ממש כמו שאומרים היכן שמחשבותיו של אדם נמצאות שם נמצא ליבו.

או אחרי המעשים נמשכים הלבבותץ

או מחשבה יוצרת מציאות

או חשוב טוב יהיה טוב

כל הדברים האלה נכונים

באמת באמת בכרוחו של האדם לשנות במידה רבה (גם אם לא מושלמת תמיד) את המציאות של חייו!

וזה מדהים לראות את זה בעיניים ממש יום יום. אני כל פעם מתפעמת מחדש.

נסי לסגל לעצמך ראייה של אמון וביטחון על העולם (קל להגיד קשה לעשות

אבל תהליך טיפולי טוב, אמור להביא לתוצאות הללו וב"ה תגיעי אליהן במהרה!!!)

ואז ממילא את כבר *תראי במוחשיות בעצמך* את המציאות כמציאות שלא מאיימת ומשרה חשד אלא מלאה בביטחון ובשלמות.

ואז אפשר יהיה לברור את הדעות בכללי על זוגיות - ולתקשר אותן עם בן הזוג ולשמוע את דעתו.

וזה בסדר שיש פערים. שוב, אתם שני בני אדם שונים.

את בהחלט יכולה לחשוב שמשחק עם אחיות הוא לא טוב מעצם מהותו.

ובעלך בהחלט יכול לחשוב שזה כן טוב מעצם מהותו.

ושניכם צודקים.

אין כאן צודק וטועה

כל אחד והעולם הפנימי שלו והמחשבות שלו.

שני בני אדם שונים כבר אמרנו

וזה כל היופי

ללמוד אחד מהשני

לצמוח ולהתפתח ולגדול אחד מהשני

לצאת קצת מה"אני" ולראות שיש גם מעבר אליי, עוש מחשבות, רגשות, וגם הם לגיטימיים לגמרי.

ולכן את כ"כ חשדנית

או שכל הסיפורי חוסר אמון,הם בסגנון המונופול?

שזה לא הכי ראוי

ועדיין לראות בזה בעיית אמון,הדרך רחוקה.

ושוב,גבולות כאלה יכולים לנבוע גם מדברים שראית בבית,קרי, אולי בעלה ראה את גיסים שלו משחקים עם האחיות שלו וזה נראה לו טבעי.

ולכן,צריך לדבר על זה, ואם בעלה לא מבין את זה,אז לדעתי זה יושב על משהו עמוק יותר. כמו משחקי כוח, או צורך שלו בתשומת לב.

וזה גם ידוע בקשר לגברים פלרטטנים, שהם מפלטרטטים,כי בתכלס הם לא מעיזים לעשות שום צעד. באופן כללי אני כותבת,לא על בעלך כמובן.

יש לי שכנה שהיא פלרטטנית כרוניתת והזוי לי שלבעלה זה לא מפריע.. 

ואני גם יודע שהיא עשתה כל מיני דברים, אז כנראה שזה לא מדוייק

אני גם חושב מהרגע הראשון שזה בעיית אמון ובטחון בקשר ומפה ההרגשה משתנית בהתאם..

ולכן אין הרבה מה להתווכח, אם אין בטחון בקשר כל פניה לאשה יושבת על הנקודה הזאת ומעוררת קנאה צודקת, ואם יש בטחון לא אמור להפריע כלום כמעט.

ועכשיו התפנה לי קצת זמן לכתוב אותו

אני חושבת שיש שני דברים נוספים שיכולים מאוד לעזור לך, לכם:

1. בדומה למה שכתבתי בתגובתי הראשונה אלייך בשרשור זה - לשים לב ל*זמן* ול*רגש* של הדברים שעולים ומתי הם עולים.

אם אתמול היית בסערת רגשות,

אם זה היה סמוך לאירוע עצמו

(אני מניחה שהתארחתם בשבת ואז זה קרה, ואתמול, יום ראשון, מאוד סמוך.

היום, כבר יום שני - שימי לב לרגש שלך, ללב שלך,

אפילו לתחושות הגופניות שלך - שהן כבר במקום אחר לגמרי.

נשמע שאת הרבה פחות נסערת,

שאת הרבה יותר מבינה, לפחות מנסה להבין,

שיש בך כמויות של רצון להתקרב לבעלך שלא ראיתי אתמול והיום אני רואה בשיא העוצמה - זה בעצם הדבר שהכי ראיתי ממך היום - הרצון הכנה והגדול לקירבה שלמה ואמיתית עם בעלך,

רצון להיות איתו בשלמות

רצון לחיות איתו באהבה חיים שלמים.

הרצון הזה לקירבה אומר המון.

והוא יכול להגיע רק *אחרי* סערת הרגשות שהייתה.

כי בתוכה ממש,

בתוך כל הרגש שהמכסה הכל של הכעס, התסכול, האכזבה, העצב - בתוכה אי אפשר לראות שום דבר אחר מלבדיה!

לכן כ"כ חשוב לזהות אותה

לתת לה מקום

לנשום

להירגע

לא לנהל שיחה בתוך קלחת העצבים עצמה

לא להסיק שאין שום אהבה וקירבה וזוגיות רק כי הרגש מכסה לנו את הכל כמו שמיכה שמסתירה גם את כל ***הטוב*** שכן קיים

אלא זה מה שזה - רגש מנאוד חזק של כעס ותסכול, סערת רגשות מאוד גדולה.

וצריך לחכות שהיא תעבור.

היום, במקום שכ"כ רוצה קירבה אפשר כבר להתחיל להתקדם לעבר הפתרון בצורה הרבה יותר קלה

וכאן אני מגיעה לסעיף 2 שלי:

2. אני חושבת שמה שעוד יכול מאוד לעזור לכם זה פשוט לדבר את הפחד שלכם.

שאת תדברי ממש את הפחד שלך.

ממה את מפחדת כאשר את רואה את בעלך משחק מונופול עם האחיות או הגיסות שלך?

מה מםפחיד אותך *בדיוק* שם?

ומה עוד מפחיד?

ומה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות בעצם?

ומה זה אומר עליו, עלייך, עליכם?

ואחרי שתדברי את הפחד שלך

צריך לשמוע את הצד של בעלך שחסר מאוד כאן בסיפור.

הרי אתם שני אנשים שונים ויש לו עולם שלם של ערכים, רצונות, שאיפות,מחשבות וכו'

"כשפ שפרצופיהם שונים וכו'..."

מה הוא חושב על כל הסיפור?

מה הוא עונה?

אם תספרי לו את פחדייך לפרטי פרטים - מה יענה?

ומה הפחדים ***שלו***?

ממה הוא מפחד?

אם הוא יקשיב לאשתו לכל דבר ויעשה גם דברים שהוא לא מאמין בהם או לא חושב אותם - האם עצם זה מפחיד אותו?

אם כן, מה מפחיד אותו?

אם הוא לא יוכל להראות את ה"מגניבות" שלו לכולם ואולי זה יפגע לו בביטחון העצמי שלו שלא כ"כ בשמים - מה יקרה?

מה מפחיד אותו?

ומה עוד הכי מפחיד אותו? 

הוא צריך להקשיב קצת לעצמו.

להקשיב לפחדים שלו.

לדבר אותם.

ואת תקשיבי להם ותעני להם.

מה זה ***בשביל בעלך*** משחק מונופול עם הגיסות?

מה זה אומר עבורו, לפרטי פרטים?

אני די בטוחה שהפחדים שלך ומה שהוא חושב על זה הם שני דברים שונים לגמרי

וברגע שתלבנו את הדברים יהיה הרבה הרבה יותר קל לשניכם להבין אחד את השנייה ולמצוא פתרונות.

למשל,

אם בשבילו לשחק מונופול זה להעביר את הזמן בסבבה,

לא משנה עם גבר או אישה גיס או גיסה - העיקר שיהיו עוד שחקנים למשחק

וזה הכל מבחינתו - שחקניות איתו במשחק

ומבחינתך זה שהוא משחק איתן אומר שהוא לא נאמן לך,

או חושב עליהן שהן יותר יפות או מוצלחות ומשווה אותן אלייך ומתבאס עלייך

או אפילו חושב לבגוד ח"ו

או כל פחד אחר שלך

ואת אומרת את זה לבעלך-

והוא עונה לפחדים ואומר

מה פתאום אשתי היקרה!

איפה את ואיפה הן!

מי מסתכל עליהן בכלל ככה?!

סתם משחק איתן... כמו עם חברים...

את מקום ראשון אצלי

מת עלייך! את מדהימה!!!

נאמר ששיחה כזו קורית ביניכם -

הוא לגמרי עונה ומרגיע את כל הפחדים שלך

ואת לגמרי מבינה את המקום שלו.

אם תביני, אבל באמת באמת תביני את המקום *שלו*

את מה שהולך *לו* במוח ובראש

זה מאוד יכול להקל מעלייך

תביני שאיך שהוא רואה את הדברים, איך שהוא מתייחס לדברים זה ממש לא כמו מה שאת מפחדת ממנו.

ואז?

ואז תהיה הבנה

ואז?

ואז אפשר נאמר להחליט על קווים אדומים לשניכם וכללים מוסכמים

למשל:

טוב בעלי היקר. הבנתי שמבחינתך זה סתם כמו לשחק עם חברים

אבל מכיוון שאני רואה זאת כמשהו לא טוב בוא נחליטו שלא משנה מה - אין נגיעה בבנות אחרות

אין יחוד כמובן

ואין שיחות נפש לעומק ושהן יתחילו לחפור לך על קשיים שלהן ואתה תחפור להן על קשיים שלך.

שלושה כללים.

שלושה כללים שיכולים להבטיח לך שהפחדים שלך לא יתממשו - כי אין קרקע להם.

אין מגע. ואין שיחות עומק. ואין יחוד.

יש רק משחק שמבחינת בעלך זה להעביר את הזמן בסבבה.

ואז שניכם יכולים להיות רגועים

ולהרגיש שכל אחד שמע את השני והגעתם לעמק השווה.

3. דבר נוסף שרציתי להתייחס אליו -

את אומרת שלבעלך אין ביטחון עצמי בכלל

ואולי זו דרך שלו ל"האהיב" את עצמו על הסביבה שלו

אולי אפילו מילדות הוא היה כזה ילד "לאבבול" שכולם אוהבים ומנסה להצחיק ולהיות שנון וכיפי - כדי שירגיש שאוהבים אותו - מה שיחזק אצלו את הביטחון העצמי הירוד שלו.

ואולי זה גם כאן.

אז אם שתי מטפלות אמרו לך את זה, וגם הוא עצמו הודה - קחי זאת כמה שזה - צורך שלו בביטחון עצמי, דרך שלו להביע את עצמו לסביבה ***שהוא לא מרגיש בה בטוח כמו איתך אשתו שם הוא מרגיש בטוח*** לכן הוא צריך להיות קליל ומצחיק וכו' - *כדי* להרגיש ביטחון עצמי.

זאת אומרת, שבלי ההתנהגות הזו הוא יכול להרגיש אבוד כאשר הוא לא בביתו שלו.

וזו בעצם דרך הגנה שלו.

זו הסתכלות והבנה אחרת לגמרי על המצב שגם יכול לשפוך על כך אור.

מעבר לבעלך ספציפי,

אם מבינים שבמהות של כל גבר באשרא  הוא גבר - הקב"ה ברא אותו כך שגם איבריו וגם מחשבתו יותר חיצוניים ויש לחו רצון לכבוש ולהתרבות כדי לשרוד ולהפיץ את זרעו כמה שיותר, כל הטבע הזכרי בנוי כך.

עכשיו, אם מבינים את המהות הזו,

ומבינים שזה חלק ממי שהוא

אבל כמובן שהוא שם גדרות וגבולות מוסריים וזוגיים של יחוד, שמירת נגיעהף, בלי שיחות עומק וכו' וכו' -

אבל מבינים שעדיין המהות נשארת איפשהו בתוכו וזו רק דרך ביטוי שלה אפשר יותר להבין.

לא שחלילה הוא מייחס כוונה רומנטית לנשים אחרות, אלא שכך הוא קצת בנוי.

ובתוספת זה שיש לו חוסר ביטחון וזו דרך התמודדות שלו עם הסביבה שלא מוגנת ובטוחה עבורו - זה יכול להסביר הרבה.

אני מאמינה שאם תביני את המקום שלו

ותראי שהמקום הזה בכלל בכלל לא המקום של הפחדים שלך

את תוכלי באמת להירגע, מבפנים

ובאמת להגיע לקירבה ולשלמות שאת כ"כ רוצה.

עם תקשורת טובה

הבנה טובה

דיבור הפחדים

הפרדה של הדברים

לחכות אחרי סערת הרגשות

הבנה של המקום שלו והמקום שלך -

זה יכול להצליח.

בהצלחה רבה רבה בהכל!

(נ.ב אתם תותחים שאתם בטיפול ועוד 4 שנים ועוד אינטנסיבי, ורק רציתי לשאול האם את מרגישה שיפור?

כי 4 שנים זה באמת הרבה מאוד זמן ועוד אינטנסיבי... ממה שאני מכירה טיפול זוגי יכול גם להסתכם בחצי שנה...

אבל אם טוב לכם ואתם מתקדמים  מעולה רק כן מציעה להציב מתרות ולתאם ציפיות ולפתוח את הכל עם המטפלת כדי שתהיה שקיפות והבנה לאן הולכים

שיצא לו לא פעם לשחק עם אחות של אשתו. (יש רק אחת רווקה)

לאשתי זה קשה.

אני אומר לה בואי תשחקי גם. היא אומרת שאין לה כוח.

אז מה? בגלל שאין לה כוח בא לי לשחק ואני לא אשחק.

את צריכה להבין, אצל רוב האנשים זה יהיה פשוט משחק בלי שום דבר מעבר. וגם המשבר אימון הזה שתיארת שהיה אם הבנתי נכון בהודעה נוספת הסברת שזה היה גם שהוא שיחק משחק קלפים עם כמה אנשים מהמשפחה. אין בזה שום שבירת אימון. היית שם, ראית, הוא לא עשה שום דבר שמבחינתו לא בסדר. הוא לא התנהג כפי שציפית? כנראה שלא. אבל הוא לא שבר שום אימון.

דבר נוסף. אפשר לדון הלכתית האם זה מותר או ואסור ומה הגבולות הנכונים בין גיסים. אבל כל עוד מבחינתו זה כמו שמותר לו לדבר עם אמא שלך כי זה משפחה - איחן כאן כל בגידה.

כן אומר שאם את תעשי לו אווירת נאכס הוא ירצה דווקא לשחק איתה לא לעשות לך דווקא או כי היא יותר חמודה אלא כי עכשיו כשנאכס לו הוא רוצה ללכת לשחרר ולעשות משהו קליל (מניסיון מהצד של הגבר), בואי, תצטרפי אליו כשהוא משחק. תהיי שמה גם חלק מזה. את תרגישי טוב. הוא רגיש טוב אחותך תרגיש טוב.  ואם אחיות שלך מרגישות עם זה סבבה כנראה שזה לא כזה נוראי. 

ואני חוזר. זה מאד תלוי תרבות ומנטליות. אבל יש תרבויות ומנטליות של גיסים זה משפחה לכל דבר.

ועושים איתם הכל. (כמובן לא ייחוד נגיעה משיבות אבל התנהלות שוטפת של משפחה)

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

כי מה שאני התכוונתי אליו כמובן שונה,

ומדבר על משהו אחר.

יותר על הדרך הקצרה שלפעמים היא בעצם ארוכה ולא מובילה אותנו למטרה שלנו, או למטרת העל שלנו.

ודווקא הדרך שהיא ארוכה, במקרה הזה הלאט, יכולה להיות הקצרה באמת, זו שתניב לנו את המטרה בסופו של דבר. יחד עם השלווה, הבהירות, העומק, הבחירה, הכיוונון למה שנכון וכן הלאה.

אני פשוט לא חושב שנכון להאט, לפחות לא לפני שכל פרמידת מאסלו אצלך ביד.

פירמידת מאסלו תושג דווקא ע"י הלאט.

ראיתי את זה המון אבל אם אתמקד רגע בעצמי ובניסיון אישי -

בתור אדם שבעבר היה בקצב מאוד מהיר גם של המחשבות, גם של הדיבור, גם של המעשים - באמת שפיספסתי דברים דווקא מהקצב המהיר הזה.

ודווקא כאשר למדתי להאט - הגעתי לדברים שלא הייתי מגיעה אליהם לולא ההאטה.

גם דברים מהותיים וגם אפילו הספקים טכניים.

אם אני יושבת ועוצרת רגע להאט את המחשבות שלי שהיו רגילות רק לרוץ ולעשות סדר ובהירות,

אם אני מאיטה גם בדיבור, אפילו בתפילה להגיד את המילים לאט יותר ובכוונה,

אם אני במקום לרוץ מדבר לדבר מאטה גם את קצב ההתנהלות - כל אלו גרמו לי הרבה מאוד טוב ב"ה.

הלאט גורם פעמים רבות ליותר צלילות, בהירות, ריכוז, מיקוד במה שחשוב ובעיקר יותר נחת.

ובאמת שזה בדברים הכי קטנים ועד הגדולים.

אפילו לחתוך סלט מהר מהר ולפעמים להיפצע בטעות בגלל זה, או להאט ולשים יותר לב.

לחשוב קודם על היום או השבוע או השנה או כל כיוון החיים שלי רגע לאט ובהבנה והתבוננות עצמית מאשר רק לרוץ ולרוץ ולהספיק עוד ועוד,

להוריד עוד סלט ועוד תבשיל ועוד מרדף להכנות לשבת או חג ולהגיע דווקא עם יותר אוויר ושלווה,

לדבר עם הילדים יותר לאט ובנחת מאשר רק להספיק לסמן "וי" מהיר על כל מה "שצריך" להספיק,

לנשום נשימות עמוקות ואיטיות יותר ולא רק מהירות ושטחיות, מה שהגוף עצמו מפרש כמוריד סטרס, וכמקום לא הישרדותי, ונהיה רגוע יותר וכן הלאה.

לעצור באמצע היום להביט בשמים, בפרח, בחיוך, במילה, בכל דבר בעצם ודווקא הקצב האיטי הזה גורם להתפעלות פנימית וחיבור לקב"ה, לבריאה, לטוב שבעולם ובחיים, וממילא יוצר יותר שלווה פנימית ומוטיבציה וכוח גם להמשך היום.

לשתות לאט כוס תה ולהתמקד בטעם ובמרגש ובלגימה האיטית והנינוחה ולהכניס עוד רוגע וכיף לחיים, זה גם נותן עוד כוח הלאה וגם בפני עצמו ממלא ומרפא.

לעצור להקשיב לגוף, לשהות ברגע, להיות בנוכחות.

לחשוב, לנשום, לבחור מה שייך לי ומה לא שייך לי, מה נכון ומתאים ומה פחות.

זה בכ"כ הרבה דברים לבני אדם באשר הם. גם חיבוק בין בני זוג יכול להיות בלאט שלו ובשהות שלו יותר ממלא ומקרב, גם כל קירבה שהיא רגע לאט יותר וקרוב יותר יכולה לתת מה שרק מהר לא מאפשר, גם לחשוב על הפן התעסוקתי שלנו אפילו או השליחות והייעוד שלנו בעולם יכול לקרות יותר מהר דווקא כשחושבים על זה יותר לאט ומקדישים לזה את הזמן בנחת ובבירור עומק.

גם איך להגיע ליעדים כולל כלכליים יכול להתאפשר פעמים רבות דווקא מהלאט שנותן רגע התבוננות במבט-על וכולל דרכי פתרון יצירתיות ואפקטיביות יותר,

גם לתת לעצמי כבן אנוש את התנאים הכי טובים כדי לתפקד בעולם הזה, ולזכור שאני כולל גוף פיזי ונפש ורגש ושכל ורוח ובכל אחד מהם לפעמים הלאט הוא ברכה שרק דרכו ודווקא דרכו נוכל לגלות ולהעצים עוד יותר את עצמינו ואת התפוקה שלנו.

אז ודאי שזה לא 0 או 100

זה לא או ללכת בהילוך איטי וכמו צב להתנהל באיטיות תהומית 24/7 בכל רגע ורגע, וזה גם לא לרוץ בלי הפסקה ובלי אוויר ואם לא אז להגיע לפת לחם ובלי קורת גג...

ודאי שיש הרבה באמצע.

וודאי שיש פעמים שאחרי הלאט הזה יגיע המהר, אבל רק על גבי הנדבך שהיה קודם הלאט ומה שהוא איפשר - הבהירות הזו והצלילות הזו - ועל גבי זה אפשר לרוץ קדימה בביטחון ובשלמות יותר.

וודאי שיש פעמים שהלאט לכשעצמו הוא יותר נכון.

וודאי שיש מצבים שגם מהר יהיה אפקטיבי ונכון.

וודאי שיש גם אנשים שונים וגם מצבים שונים והכל בהתאם למקרה המדובר.

לכן כתבתי שלפעמים הלאט הוא מהר. לא תמיד, אבל פעמים, ואפילו פעמים רבות, כן

בעיקר בציבור הדתי, שאנשים הולכים לאט מידי וצריך לדרבן אותם להתחיל לרוץ במקום להאט, את אומרת לא 0 או 100 ולפעמים וכו אבל לעיקר האנשים צריך לבעוט בהם להכנס לכושר ולא להוריד דופק.

בכל הציבורים ובטח בדתי.

אבל יותר נראה לי שאנחנו פשוט מדברים על דברים שונים.

הסברתי קצת בהודעות שלי למה אני אישית מתכוונת.

נ - נוכחות

ח - חמלה

ת - תיעדוף

כאשר אנחנו בנוכחות בחיים שלנו, באמת נמצאים בכאן ועכשיו וחיים אותו ובו,

וכשאנחנו בחמלה עצמית (וגם על הזולת כמובן),

ומתעדפים בסדרי עדיפויות את מה שיותר חשוב ויקר לנו, מה שיותר שייך אלינו מאשר מה שלא -

או אז יכולה להיות לנו יותר נחת.

ונחת זו אחת הברכות המשמעותיות ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם.

בעזרת ה' שתהיה לכולם גמר חתימה טובה עם המון נחת ושלווה 🤍

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

לא אמרתי לאף אחד ללמוד ממני, ואני לא יודע מי זה ''אתכם''...

שקשורים לבין אדם לחברו

וודאי שאנחנו גם

מדברת על דברים קיצוניים שאנשים עוברים..

באותו יום יש להבנתי הדלה, משהו שיורד מלמעלה שמוריד לנו את המשיכה לעברות (קרוב קצת לאדם הראשון קודם החטא), האתגר שלנו שם זה בעיקר לתפוס את זה, ולראות איך משמרים משם דברים הלאה...

שאתה מצטער שיש דברים שאתה לא מצטער.

אתה אמיתי וכנה. זה מהמם!

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב