ואני פשוט אגע בנקודה ההיא בלבד
כי הרבה מדי זה כבר לא אפשרי.
\\\\\\\\\\\\\\\
וכל מה שאני זוכרת זה רחוב הומה/שומם (תתפלאו,זה קיים. מקום מלא אנשים ואפחד בעצם לא רואה אותך) ומסביב מלא תחנות אוטובוס. והכל זר ומפחיד כ"כ, ואני לבד.
הוא עומד מולי והמבט שלו מצמית. מחלחל לתוך העורקים
אני קופאת. דופק מהיר וכולי זיעה, נשימות מהירות, כמו מתחרות עם עצמן.
תברחי המוח שלי דוחק בי. רוצי!!
למה את עומדת ובוהה בו, והוא רק מתקרב אלייך מרגע לרגע עם החיוך הנוראי שלו. למה את מחכה?
ואני לא אני
כאילו מרחפת
והרגליים ממוסמרות לריצפה.
**** דוחקת בי,
בואי נרוץ וזהו
מה את עומדת פה!!!...
אבל אני דבוקה. והלב פועם כמו מאיים להכנע לפחד
והמטרים ביננו מצטמצמים
והחיוך.
אוי החיוך.
שרודף אחריי כבר לילות רבים
ולועג לי
לסודות שבי
לאהבה שבי
לכאב שבי
ליופי שבי.
ואיך שזה כ"כ קל להרוס הכל בתוך שניות ספורות
כי פגיעה קטנה בבנאדם
והנפש שלו הרוסה
לנצח.
מישהי נותנת לי יד ואנחנו רצות בנשימה טרופה
אני מסתכלת אחורה.. הפחד הזה שמא הוא רץ אחרינו...
זהו.
אני רחוקה
הכל משתחרר בשניות
כל המתח האצור
מתפרק לרסיסים
בכי. מלא בכי.
\\\\\\\\\\\\\\\\\
אפשר לחשוב מה קרה הן אומרות
זה כלום
תתגברי. את מאחורי זה.
אלוקים
אם הן רק היו מבינות
זה רודף אותי.
אלוקים.