כמה שיותר מהר....

כשיש לך משהו (שיעור בתשע וחצי, חברותא בארבע) אז אתה חייב לקום, אתה לא מבזבז את הזמן ואתה מרגיש הרבה יותר טוב.

אתה יכול לקבוע עוד חברותות או לעשות דברים אחרים שאתה אוהב

בתשע שיעור הכנה, בעשר חבורתא סדר בוקר ואז שיעור סיכום .בארבע חבורתות סדר צהריים ואז שיעור סיכום בתשע וחצי שיעור אמונה מעניני השעה בשש יש חברותא עם חבר בתענית אבל זה עדיין לא זה..

תנחומי

לפחות זמן לברוח מכל הדיכאון הזה

כבר חודש וחצי.. תתעודד, החיים לא כאלה קשים.. נמצא לך עוד מה לעשות..

מכל לימון תעשה לימונדה..

נראה לי בסיפור הזה..

חבר שלי אמר לי משהו מדהים "אני עוד לא מיציתי את התקופה הזאת. אני חושב שאם זה ייגמר עכשיו, פספסתי משהו"

זה מאוד עזר לי בהסתכלות על התקופה הזאת ונראה לי זה יעזור בכללי בחיים- לקחת את זה כהזדמנות. נגיד למשל לעבוד על קשר טוב יותר עם המשפחה, להתחיל דיאטה (בהשראת אחותי), להתחיל ללמוד ספר חדש וכו' וכו'

בכללי העצה שהכי עוזרת לבן אדם לשלוט על עצמו (ממה שאני מכיר) זה להקדיש זמן ביום לדיבור עם אלוקים. כאילו... זה נותן פתאם הרגשה שאתה לא סתם עושה את זה ואת זה ואת זה. באמת שזה נותן חשק לקום בבוקר. 

מקווה שעזרתי..

בהצלחה כפרה

אבל עכשיו זה כבר ניהיה השיגרה שלי..

באמת נימאס להיות כל היוםם בבית עם עוד מלא מלא אחים..

כל אחד מחרפן פה את כולםם ומשעמםםם

זה פשוט ביזבוב זמןןןן!!!

באלי כבר לחזור לאולפנה, לחברות..

אני משתגעתת

כבר לא נעים לי

להיות בבית, לעשות שטויות בפון עם חברות.. להיות במחשב.. שיעורים מידיי יום.. צחוקים!

לי מה כיף??

באמת שאני רוצה שיהיה לי כיף

בלי מורות.. (חוץ מבזום), בלי חפירות ארכיאולוגיות של שיעורים (חוץ מבזום).. קיצרר כיףף!!

זמן לעשות דברים שאני אוהב, ללמוד דברים שאני רוצה ולא איזה פקיד במשרד החינוך החליט שאני צריך לדעת,

לעשות בייביסיטר על האחיינים שלי - תתפלאו אבל אני נהנה מזה, שיפוצים בבית, יש לי קצת מדי זמן ביום עכשיו...

הוא עובר לי מהר מדי

לדעתי זה ההסתכלות..

תכלס- אין לי מה לעשות!!

עבודות\זומים זה על המחשב

עשיתי כל מיני שיניוים בחדר.. (אבל זה היה יום אחד כבר מה לעשות..)

כל יום אני אומרת לעצמי יאלהה היום מספיק מהמחשב אבל אין לי מה לעשות חוץ מזה!!

מה כיף בזה שאני מתמכרת ותקועה כל היום כל יום מול מסכים??

אחים שלי בבית אז צריך גם להשגיח עליהם..

לא יודעת ,אני בעיקר סובלת מזה..

מכדיפה לגמרי שיהיו לימודים רגילים מיצידי עומס מטורףף של עבודות, רק משו לעשות!

באמתת

אם יש למישו רעיונו מה לעשות אני אשמח מאד מאד מאד

ןבבקשה שזה לא יהיה קשור למחשב בשום צורה.

אבל התחלתי ליסרוג לאחים שלי כיפות וזה אחלהה דבר!!

גם לוקח זמן אז לא משעמם, 

גם נחמד,

וגם זה לעבודת ה' אז זה לא בזבוז זמן!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....