דווקא כשנכנס יום העצמאות,
וסיימנו עם הזכרונות,
נזכרתי בהם.
היינו שכנים,
פעם.
עצוב.
לבכות.
ואיזה שיר יפהיפה של עמיר בניון.
איך שכחתי ממנו.
את עייפה
אלפיים סיבות לבכות
את עצובה
אין שנת בצורת מדמעות
את מיואשת
כשאת מנסה רק לדבר
את משתתקת
כשאין לך אח, כשאין חבר...
התנערי מעפר קומי
לבשי בגדי תפארתך
אני גרגר החול
איתך עברתי את כל נדודייך
התנערי וחיי בדמייך
את עייפה
וחיבת להישאר לשמור
את עצובה
לא רצית להיות גיבור
לא מוותרת
גם כשאין בית אליו לחזור
את מתעקשת
ותפילה זועקת לוחשת
התנערי מעפר קומי
לבשי בגדי תפארתך
אני גרגר החול
איתך עברתי את כל נדודייך
התנערי וחיי בדמייך
