זה יכול לעזור שנדע לאיזה שיר מתכוונים...

אהבתי את הניגודיות בין מה שהיא חושבת שהוא חושב שהיא חושבת למה שהיא חושבת באמת.
הייתי רוצה לראות המשך של טקסט כזה.

@יפה ותמה@בין הבור למים@אנונימי מאד@רחל יהודייה בדם@רק בודק@ינשוף קטן@טירוף זה הנורמה@רוצה לעוף@ים סוער
תייגו עוד רלונטיים

הייתי נוסעת כל חמישי,

ורואה את האוטובוס אלייך, לעיר שלך.

הייתי עוצמת עיניים ומדמיינת אותי נוסעת,

להפתיע אותך ואותי.

והיו כל החופשים הקסומים,

בים, בעיר, הלילות עם הרוח,

הימים עם השמש הנעימה.

היו המתנות הקטנות, שתמיד אהבת לקנות לנו,

פתקים מתוקים, שהשחלת לפני החג.

היית שמחה, וצוחקת.

מדברת על חדשות. מה שקורה.

אוהבת אותנו. את כולנו.

אהבנו אותך.

הייתי קטנה מדי.

מדי קטנה בשביל לשמוע יום אחד,

בהודעה,

שאת בבית חולים. ושצריך להתפלל חזק.

בכיתי ובכיתי. והתפללתי. באמת.

ואז התחלתי להשלים.

ואת הלכת.

פשוט נעלמת.

לא הספקתי לראות אותך, לומר לך שלום.

לא הספקתי לתת לך חיבוק חזק, אמיתי,

לא זוכרת בכלל מה המילה האחרונה שאמרת לי אי פעם.

כבר לא זוכרת את החיוך שלך,

את הצחוק.

את הפנים. את הריח.

סבתא שלי, אני בוכה עכשיו שוב,

אחרי חמש שנים,

כשאני חושבת עלייך.

איך הלכת ברגע.

רגע קצר, שאחריו 

כבר לא תחזרי.

ואף פעם לא אראה,

לא אשמע אותך שוב.

[ זה היה ספונטני.

ושפכתי בלי סדר.

לא נורא, התחלה;ׂ) ]

אפשר לשמוע את הלב שלך צועק בין המילים.. מרגישה אותו דבר.. רק טוב אהובה!

מה שמיוחד במה שאת כותבת זה שחווים את האדם מאחורי הטקסט, את עוצמת הרגש שבו נכתבו המילים. יחסית למשהו ספונטני זה כתוב מאוד מאוד יפה. אבל העיקר כאן זה שיש כאן את הדבר הכי חשוב בכתיבה- אותך.

בלילות היא באה אלי

צוחקת צועקת כואבת 

מחייכת בעצב

אני מתגעגת אליה

והיא

כלכך רחוקה

אני כועסת עליה

על עצמי

עליו

למה הלכת לי

ילדה שלי

לפעמים אני חולמת

שהיא כאן

לצידי

נוגעת 

מלטפת את ידי

רוצה אותה.

מאוד.

געגוע.

**

אבל זה נגמר

וכלום 

לא יחזור להיות אותו דבר

כמו שהיה פעם

בעבר

כן אני יודע

כשהלב שומע

את המילה פרידה

הוא ישר

מתחיל לדמוע

נכון, עליה נכתבו

אלפי מילים טבולות בדם

קצת שכחו אני חושב

את הצד הנעלם

הפרידה מהפחדים

מחלקים ילדותיים

פרידה בשביל דברים גדולים

כדי לצאת מחוזקים

להפרד ממכשולים

מקירות ומחסומים

כן, גם הם, זה לא לעד

לפעמים זה טוב

להשאר

טיפה לבד

@בין הבור למים

סחתיין על האופטימיות.

לא נדע ערכו של רגע.
אהבתי כמו אחרים את האופטימיות, נתינת אמון במציאות, ברגע עצמו, בלי לדעת לאן הוא יוביל אותנו. למלא אותו באהבה ולתת לו לגדול.

נ.ב.
@בין הבור למים
לפני קבלתך למשפחה, אבי ביקש לחוד לך חידה- כמה שקיעות ראית ביממה האחרונה?

אני חושב שבפסקה שכתבת עכשיו יש גרעין לשיר מופלא

מתגעגעת לחיבוק בכל פעם שנפגשנו

מתגעגעת לחיוך החם

לעיניים הרחמניות 

לקול הרגוע שלך

הכל היה כל כך מושלם

עד שנפרדנו

אתה עלית למעלה 

ואני נשארתי פה בעולם השקרי הזה

בכלל לא אמרת לי שלום

וכשהלכת זה הרגיש לי כמו חלום

חלום רע שלעולם לא נגמר

שלעולם לא התעורר ממנו

לא רציתי שניפרד 

רציתי שבחזרה אלי תרד

ואפילו ליום תעזור לי להתמודד

אבל ככה אלוקים החליט

ומעולם הבא אין מעלית 

ואני בסך הכל עוד ילדה

שכותבת על פרידה

כתיבה מהממת. 

הוא הלך

ברח

נעלם

ביום בהיר

מששקעה השמש

שקעת איתה יחד

נעלמת מהאופק

ואני

אני רק ראיתי את המיטה

עליה שכבת

כאבן

רציתי כל כך לבוא

להשיל מעליך את הסדין העוטף

ולגלות שעבדת עלינו

שאתה חי

לא יכול להיות שהלכת בלי לומר שלום

בלי להיפרד

זה לא אתה

אתה, שכל חייך הארת פנים

אמרת שלום לכל אדם

סיימת את חייך 

ולא הספקת להיפרד

בין אם נפרדת 

ובין אם לא

אני אוהבת אותך, תמיד

לבד מסביבי הכל הושמד

אף אחד לידי לא עמד

בדד בחדרי מסך למולי

וממנו יוצא הלב שלי

בלי ליבי איך הייתי שורד

אם לא ליבי מי אותי יעודד

ללא ליבי איפה עלי לפרוק

עצרני ליבי שאת עצמי לא אדפוק

כשלו סיפרתי, על הורי ועלי

רק רציתי שירד מעלי

נכון כעסתי אך מאוד נהנתי

שכה אכפת לו ממני

בלי ליבי כבר הייתי מועד

אם לא ליבי מרגיש בודד

ללא ליבי במי היאחז

עזרני ליבי להישפך כברז

אחרי שהתוודעתי, מתוכי שפכתי

אחרי שהתוודע למקרה הפנימי

החליט לי על עצמו בתלוי בי

לא מסכים לחשוב כך על הלב שלי

לב יקר אין עליך

לב פועם שירבו כמותך

לב מכיל לא הולך רכיל

ליבי משיל מעלי כל מעיל,

כי אותי הוא מחמם בלי משים.

וכעת מבלי להאט

הוא בורח בכל עת

יוצא אליו מתגעגע נורא

אך הוא כאילו נהנה

לראות אותי כך חושק

אותו לחבק ולנשק

לא להיפרד ממנו לעולם

גם לאחר שיעבור זעם

בלי ליבי איך הייתי שורד

אם לא ליבי מי אותי יעודד

ללא ליבי איפה עלי לפרוק

עצרני ליבי שאת עצמי לא אדפוק

בלי ליבי כבר הייתי מועד

אם לא ליבי מרגיש בודד

ללא ליבי במי היאחז

עזרני ליבי להישפך כברז

לב יקר אין עליך

לב פועם שירבו כמותך

לב מכיל לא הולך רכיל

ליבי משיל מעלי כל מעיל,

כי אותי הוא מחמם בלי משים.

כואב ממש..

הלוואי שמישהו היה מבין עד כמה..

וכמה קטעים יפים ומיוחדים.
חשבתי להציע שהשבוע נעלה את הקטעים ונגיב עליהם באופן ציבורי ובשבוע הבא כל אחד ואחת ישלחו את הקטע שלו אלי, נפרסם אותם בעילום שם ונעשה מין תחרות לדירוג שלושת הקטעים הטובים, המנצח יעלה את הנושא של השבוע שלאחריו. מה דעתכם?

@רחל יהודייה בדם@רק בודק@יפה ותמה@ים סוער@רוח סערה@בברסלב בוער אש!@הכתב והמכתב@ינשוף קטן@רוצה לעוף@טירוף זה הנורמה

אבל כבר ראינו מה כל אחד העלה... אז זה לא יהיה באמת בעילום שם..

פעם הבאה צריך לעשות הכלל בעילום

הכי טוב.

אז תעלה נושא חדש? ואותו נעשה בעילום שם?

אז זאת המילה.
חשבנו ששמענו מספיק ממנה.

בחיים הזמניים,
בסיפורים המגוונים.
משאירה את חותמה,
בכאב רב גוונים.

על אח שכול, מתוק ואהוב,
על חבר קרוב,רצוי אך עזוב.

ואולי הפרידות הקשות ביותר-
מאהבות חיים,יש די והותר.

אך מה שחשוב לזכור ולהפנים,
הוא שהם במקום טוב ונעים.

אנו שמחים שהם נהנים מזיו השכינה,
לא נשכח זאת ונברך על הרעה !

----------------------------------------------
(המשך אפשרי לימי הזיכרון והעצמאות)
----------------------------------------------

וכולנו מקווים,מתפללים ומצפים,
שגורלנו יהיה שונה מהמתפרסמים.

אך צריך לזכור שבזכותם אנו חיים,
אם לא נתקדם,אין משמעות להקרבה ולקשיים.

מודים אנו לכם על הזדמנות כה גדולה,
להיות במדינתנו הפורחת והנפלאה !

---------------------------------------------------

              [לשמיעה לחצו כאן]

זה באמתת ממש נחמד..

@ינשוף קטן

יש פרידות בכל מיני סוגים

פרידה ממישהו שאוהבים

פרידה מחפץ בעל משמעות

מה שבטוח, פרידות לא באות בקלות

יש פרידה מבגד ישן ואהוב

שעליי קטן וגם נראה קצת עלוב

אולי מה שבינינו קושר זהו זיכרון

או שמא תחושה של שמחה וביטחון

כשמגיע הרגע אני מתכנסת בעצמי

מסכמת מה היה הוא בשבילי

ובלב כבד אותו שולחת

אל דרך אחרת, מקווה יותר מוצלחת

ואז מגיע שלב ההתחרטות

פתאום הכל נראה כל כך טעות

איך שחררתי בכזו קלות

ומה יהיה אם בלעדיו לא אסתדר

מי ימלא את מקומו החסר

והזמן עובר והזמן מרפא

וכך מגיע רגע של נחת

התחושה בעקבותיו, כל כך משמחת

ולרגע קטן הכל נראה נכון

וליבי מתמלא בשמחה וששון

אך הלב פצוע

ועובר עוד זמן ומציף הגעגוע

זה מותר כמובן, מותר להתגעגע

אך עם זאת לזכור שהכל כבר קרה

ומה שחשוב זה להתחיל מהתחלה

(לשם שינוי אני במצב רוח מרנין אז...)

רציתי לכתוב עלייך, פרידה עצובה שלי
וגיליתי שבכלל לא נפרדנו


רציתי לכתוב עלייך בהומור שנון
למרות שאני בכלל לא שנון
להמתיק אותך במילים מטופשות שיראו כמה את שולית ומטופשת, ואיך אני המשכתי הלאה בקלילות גברית טיפוסית לשכמותי
אבל בכל פעם שניסיתי הכעס הכה בי, ודמעות כבושות של זעם געו בקרבי
אני תקוע
בשלבים ראשונים של אבל
נע בין כעס להכחשה
בין דיכאון לחרדה
לעתים אף הוזה ומדמיין שכל זה לא קרה, שאת עדיין כאן איתי, פרידה עצובה שלי.


אז אני מחליף אני המילים השנונות במילים של אמת, במילים שאולי יהיו ראשיתו של מרפא.
פרידה עצובה שלי, אין לך מושג כמה שאני מתגעגע אלייך. אין שעה שאני לא חושב עלייך. מאז שהלכת איני אותו אדם, העוצמה הפנימית שהייתה בי דועכת מיום ליום בלעדייך. הכעס והמחשבות הטורדניות לפעמים מעבירים אותי על דעתי.
איני יכול שלא לכעוס גם עליך שם למעלה.
אני מנסה לצחוק על זה שאת כבר לא כאן, להעלות חיוך מרגעים יפים שלנו יחד. סובבי צוחקים, חושבים שהכל בסדר, אבל לא יודעים שבאותו הרגע עוד חלק מת בי, ששום דבר כבר לא בסדר.
את כאבי מסגירות רק עיני שהולכות ושוקעות בארובותיהן.
פרידה מתוקה שלי, זאת הפעם הראשונה שאני כותב עלייך בגילוי לב. שאני מוכן בכלל להודות שאת חסרה לי. עדיין בלי להזכיר את שמך, אולי גם זה יבוא. בלי הומור בלי שנינות, רק בדמעות רותחות של עצב וזעם. עד שניפרד באמת.

אני זוכר את הפגישה הראשונה

עת הבטנו זה בזו

תמימים

כוספים

אחוזי תדהמה

בפגישה השניה

כמעט שלא דברתי

רציתי

ולא התאפקתי ...

ובשלישית, את זוכרת,

כבר התמלאתי

תשוקה

לאין קץ,,,

וכך זה נמשך כל החורף הקר

והאביב

ובקיץ..

עד שהחלטתי 

לאזור אומץ

ותעצומות 

לשלוט בעצמי,

ברצונותיי הכמוסים

ולהפסיק

להפסיק

לבקש

עמבה בתוך הלאפה...

--------

נראה כמה זמן זה יחזיק,,,

בהצלחה עם זה!

היא עמדה על החלון
התבוננה אל החופש, אל הדרור,
היא עצרה וחשבה, האם נכון?
כך לעזוב, בלא לאמר שלום?

הסתכלה עלי, הסתכלתי עליה,
היא אמרה, ''אני מתגעגעת כבר לאור''
אמרתי לה, ''איתי יהיה כבר טוב, רק אל תשכחי.''

והיא קפצה.
צר לי עלייך עד למאד,
אני רק מקווה ששם יהיה לך טוב.
שמשהו ידאג לך, לאוכל, ולמים.
שמשהו יבדוק, מה שם קורה בשמיים,
שמשהו יבין, שאת לא סתם אחת, מעופפת.

אלא ה() המיוחדת שלי.

זה סתם שיר מטופש שכתבתי על פרידה מציפור פצועה שעזרתי לה כמה ימים עד שהיא הצליחה לחזור לעוף.. שלא יישמע משהו אחר מהשיר 

לא מושלם, ממש לא. אבל בהחלט חביב פלוס.
כמובן, @אני הנני כאינני עזר לא מעט אז מגיע לו שאפו.

חרוזים מדוייקים שנבלעים בכאב שיש בשורות...

צימרר את נשמתי, מאז ועד היום

תלוי לי על דלת הבית ליד תמונות שלהם.

לא נשכח ולא נסלח.

עריכה: עכשיו אני רואה שגם המילים מעט שונו

אגב לא יודע אם אמרתי לך, אבל כל הזמן מרגיש לי

שהיה צריך להיכתב ואת ולא ועת

אין לי מילים, פשוט כתבת מה שאני מרגישה...

עזרת מאוד, חיזקת, המון תודות🙏

בכוונה זה ספת עם ס ולא שפת עם ש? כאילו בקטע של ספה?

השיר הזה ,יותר מסוכן ממשחק ,המיליםוהאירוניה

מי שיבין לעומקיקפא.

מרד מטאפ יזי

[הרבה פעמים כשאני מגיבה כך מהבטן 

איני יודעת מה מצבו של הכותב

המילים משלהבות ומעוררות חלחלה 

בדרך שהיא כל כך מושכת ופרועה

ולצעוק עוד אולי חסר טקט

כשחושבים על כמה זה כואב]

--

והחתימה מהיכן?

https://eretzhemdah.org/newsletterArticle.asp?lang=en&pageid=53&cat=2&newsletter=051&article=141

איך יד עת שכואב  ?   זה שיר על עכבישים ,

פרוע בקטע טוב לגמרי

אהבתי את הרפרנס לרב קוק.

כתבתי בעבר הרחוק שיר על שיחות עם חיפושית אז יהיה מעניין לזמר לעכביש....

אל תילך לעכביש

אל תילך אליו, תביא לי כסף לצדקה

זה יציל אותך ממוות. אין לך כסף? אז אל תבזבז לי את הזמן

אני הלכתי לעכביש, ואני אומר לך אל תילך

אבל תילך לי מהעיניים עכשיו, אני עסוק

העכביש אומר דברים רעים מאוד ילד

אל תילך אליו

אני רעב מאוד ילד

בגלל העכביש הלך הכסף, הלך

עכשיו אני רעב ושוכב על האבן הכואבת

ומתחנן לאנשים לכסף

אל תילך

פתאום הוא פצח בשיר רעוע, בגרונו המודלק:

מה קורה בחושך

יש לשרוק!

אנשים רכונים למילוי תאוות

כמה חיוכים שנשטף מהם חושך

מול מראה, רענון הבעות

יצר האדם טוב מנעוריו, טוב

אבל יש עכביש! יש עכביש!

כמה תחנונים מתחנן גבר להוט

לאישה רכה עם עיניים אטומות

היא של העכביש כבר, לא שלך!

שכב עלוב בספה ושתוק! תחלום אחרות

יצר האדם טוב מנעוריו, טוב!

אבל יש עכביש! יש עכביש!

אז אני אומר לך (כאב לו וחדל לשיר)

אל תילך לעכביש

אני הלכתי והכל נגמר לי

תביא לי כסף לצדקה

תהיה נחמד אל האישה ואל תתחנן כשהיא של העכביש

העכביש שר שירים רעים מאוד ילד

אז אל תחשוב על עכביש

תתעלם ממנו כמו שמתעלמים ממשהו נורא

תתעלם ממנו כמו שמתעלמים ממני

עכשיו לך, או יש לך מה לאכול?

אתה ילד טוב, אל תילך לעכביש

בחושך צריך לשתוק

לכופף את כל הראש

בעיקר-שהטוב והרע היתערבבולגמרי , אפילושלקחת רת זה לכך שהמוותש לוהיה יפה ולא רע ,מאוד מורגשת הציניות   שהוא בסופו   שלדבר מת   כמו כלב.

והשראה לשימושאלטרנטיבי   בפסוקים.

באמתכלב הוא גם   חיה רעה,בתפיסה   וגם כמו לב .

לזכר מתי כספי, הפעלתי לילדיי את השיר הפופולרי "כלבלב הו בידיבמבם", ומשם הידרדרנו לשירים רבים שנכתבו על הכלבים (פה קבור הכלב, שלמטבח בא כלב, וכו וכו).

ולא בכדי - כבר כתב ה"בן יהוידע" (ביצה כה: ), שישראל עזים שבאומות, נדרשים ללמוד מהכלב שהוא עז שבחיות.