(אני עוברת אחד אחרי השני. איזו היסטוריה מתחבאת בין השורות, כמה חיים. )
כולם היו ילדים קטנים ומתוקים כאלו
שמחים ותמימים
ואתה רואה את החיות זולגת להם מהכל
ואתה מכיר את הילדים האלו
(אלו לא אותם אנשים של פעם, אלו ילדים שאהבו והעולם שאב כל פירור תום לב)
והם כ"כ שבורים היום
וכאלו גדולים וקשוחים
מה עשו להם החיים
פירקו אותם לחתיכות
בנו מהם יצירה חדשה
נוקשה, כואבת.
בחייאת זה כואב לי
(כן ירדה לי דמעה)
כן, כי זו שעה של ערב
לילה טוב ואורות שנכבים
המלאך הגואל
נשיקה.
(אתה לא שם)